איך ההורים שלו מרשים לו להתנהג ככה? אם לילד עם הפרעת קשב, ריגשה את הרשת

יעל, אם לילד בן 10 שמתמודד עם ADHD, בפוסט נוגע על ההתמודדות של בנה עם תופעות שהחברה מוקיעה, בתקווה שבקריאת הדברים – אנשים יהפכו למבינים יותר, ושיפוטיים פחות. ויסגלו סובלנות יש מאין, כלפי השונה והחריג. "הילד שלי אמנם רק בן 10, אבל כבר סוחב על גבו גברת מאוד כבדה. גברת ADHD לאלה שתוהים...או במילים אחרות: הפרעת קשב וריכוז.

"הוא ביקש לפרסם את הפוסט, כדי שהסביבה תבין קצת יותר את מה שעובר עליו, ואת מה שהוא מתמודד איתו.

"נהוג להגיד שהם סובלים מהפרעת קשב, אבל אני רוצה לדייק את המילים ולומר שכולנו סובלים מהפרעת הקשב שלו. אז איך נראה היום שלי, עם ילד שיש לו הפרעת קשב? בבוקר הוא מתקשה לקום, מתקשה להתלבש, מתקשה לצחצח שיניים, מתקשה להתארגן...

"ובין לבין –

"מציק לאחיו, צועק ושר בקולי קולות, לוקח את הטלפון ומשחק, מדבר ללא הפסקה בקולי קולות, חוזר להציק לאחיו, מבקש עזרה להתלבש ועוד. ואני באמצע – נדרשת להפריד אותו מאחיו, לעזור בהתארגנות, להכין כריכים לבית הספר ולנסות לארגן את עצמי ליום עבודה.

"ואז הוא מגיע לבית הספר. ושם יש ילדים, הרבה ילדים. רובם מתוקים אמיתיים, וחלקם פחות. הרבה פחות. ויש להם הורים שהם בעיקר שיפוטיים ומצקצקים בלשונם. תוהים איך זה יכול להיות שילד מתנהג ככה. איך ההורים שלו מרשים לו להתנהג ככה?

"אז זהו, שההורים שלו לא מרשים לו. אבל ההורים שלו לא יכולים להיות איתו ולידו כל הזמן, ולא תמיד קל לו. לא עם עצמו, ולא עם הסביבה. הסביבה לא תמיד מכירה את גברת ADHD, ולא יודעת שלפעמים היא בלתי ניתנת לשליטה".

תחת הקטגוריה של חוסר השליטה הזה, מונה יעל קללה עסיסית כשהוא מגיע לקצה, שבכלל לא התכוון לזה, ויד שעפה אל לחיו של ילד שני – והוא בכלל חבר טוב שלו. ולפעמים הוא מתחצף למורה שהוא מאוד אוהב את השיעורים שלה. "והוא יודע שזה לא בסדר. שהוא לא בסדר. ושוב אנחנו מדברים איתו ומזכירים לו איך להתנהג, ומעלים לו את מינון התרופה ושולחים אותו לטיפול רגשי, והולכים להדרכת הורים ומקבלים עצות.

"שנים שזה ככה.

"ובלילה, כשהוא מתקשה להירדם ומסתובב שוב ושוב במיטתו, הוא קורא לי ושואל אותי בעיניים חצי עצומות: 'אמא, איך הייתי היום? התנהגתי בסדר?'. ואני, אמא שלו, מביטה בו, מחניקה את הדמעות ואומרת לו: 'היה לך יום טוב היום, ויהיה לך יום טוב גם מחר'. והוא מצליח להגניב אליי עוד מבט ואומר: 'אמא, אני מבטיח לך שמחר אני אשתפר. אני מבטיח להתנהג מחר טוב יותר'. ואני, וגם הוא, יודעים שזו הבטחה שהוא לא יצליח לעמוד בה.

"כי גברת ADHD תצוץ שוב במוקדם או במאוחר, ותביא איתה את הקללה, העלבון, היריקה, המכה או הצעקה. אבל אתם יודעים מה? לילד הזה שלי יש את הלב הכי גדול שאני מכירה. הילד הזה שלי תמיד יציע לסחוב לי את התיק או השקיות מהסופר. הילד הזה שלי יגיד לי 20 פעם ביום שהוא אוהב אותי. והילד הזה שלי, יציע חצי מהכריך שלו לאחיו וישאל אותו 'אתה בסדר?' כשהוא נפצע או בוכה. לילד שלי יש את העיניים הכי טובות ונעימות שאני מכירה – אין בו טיפת רוע. והילד הזה שלי הוא מצחיק, יצירתי וחברותי ואני מטורפת עליו. אני רוצה להגן עליו בגופי מפני העולם, מפני כולם. מפני הצקצוקים והמבטים השיפוטיים, מפני אותם אלה שרואים בו 'מפלצת'. אני מזכירה לכם שהוא ביקש לפרסם את הפוסט, כדי שהסביבה תבין אותו קצת יותר".