אחות ההרוג מקו 402: "על מה נצטער? על זה שהיה לנו מלאך אלוקים בבית?"

שנה בדיוק חלפה מאז אסון קו 402, ולאחר שבשעות הבוקר פורסם מכתבה של אמו של יעקב מאיר חשין, אחד ההרוגים, מתפרסם בשעות אלו גם מכתבה של בתה – אחותו של ההרוג. וכך כותבת האחות:

"אז עברה שנה מאותו יום מר ונמהר. אני יכולה לסכם את השנה הזאת כשנה הקשה ביותר מאז היוולדי, כי נאלצתי להתמודד פתאום עם מוות, עם לוויה ועם תחושת געגוע שהולכת ומתעצמת מיום ליום.

"אבל", מציינת האחות, "אני בוחרת להסתכל על הדברים הטובים שקרו לי השנה. כי ממש אחרי שנפטרת נולד בננו השני – מיכאל גד, שנותן לנו אושר בכל יום מחדש והלב מתרחב. אני בוחרת לשמוח בכל יום מחדש, כי למדתי להעריך כל רגע בחיים. מחבקת כל רגע את הילדים כי כלום לא מובן מאליו..."

והאחות ממשיכה: "אפשר להסתכל על המקרה הזה כתמוה – למה דווקא אתה? איך זה קרה? למה אלוקים בחר דווקא בך? אבל אני בוחרת לשאול למה (ל' שוואית), כי העולם הזה הוא עם תכלית. הרי לא ייתכן שאנחנו יותר רחמנים מהקב"ה, כי הוא בעל הרחמים כולם. כל מה שעושה ה' לטובה הוא עושה. קל לומר את המשפט הזה בימים קלים, אבל החכמה היא לראות את הטוב בחושך. אשווה זאת למה שאמרת לי תמיד: 'למצוא את הרע זה קל, צריך לחפש את הטוב שבכל יהודי, כי לכל אחד יש טוב בפנים', והלכת ומצאת רק טוב בבני אדם".

והאחות גם מספרת על אחיה: "אני לא זוכרת שדיברת על מישהו רע פעם בעולם. ברחת מלשון הרע כמו מאש. את כל חייך הקרבת למען התורה וקיימת 'והגית בו יומם ולילה'. פעמים רבות שאלתי אותך: 'אתה לא עייף?' ואמרת לי: 'אני לומד עוד טיפה ועוד טיפה, עד שמרגיש שעיניי נעצמות, ואז לומד עוד טיפה והולך לישון'. אני זוכרת שבשבת בצהריים ביקשת ממני להעיר אותך כדי ללמוד, וישנת על שלושה כיסאות כשרגליך מחוץ לכיסא, כדי שתקום בקלות... איזו זכות לאבא ואמא שגידלו בן כמוך!

היית רווק בן כמעט 28 (כשחבריך ברובם כבר נישאו ) ובכל זאת אף פעם לא נפלת לעצבות ומרה שחורה. תמיד נהגת לומר: 'יש לי אבא שבשמיים שדואג לי'. התמודדת עם כל ניסיון שהיה לך בגבורה ובשמחה.

ברסלבער חסיד אמתי היית, עובד ה' מתוך שמחה ואהבה והרבה אמונה. ממך אני שואבת את הכוח להתמודד, כי אני בטוחה שהיית רוצה לראות אותנו שמחים ורוקדים וצוהלים ומקבלים את רצון ה' באהבה.

"אומרים שאנשים שהולכים מהעולם בגיל צעיר, הם בדרך כלל נשמות גבוהות שסיימו את תיקונן מהר", היא מסיימת, "כמו שבוודאי ניתן היה לראות עליך. כל כולך היית קודש. אז על מה יש לנו להצטער? על זה שהיה לנו מלאך אלוקים בבית? הרי זו זכות עצומה.

תבקש עלינו מלמעלה שנראה תמיד טוב בחיים ובבני אדם ושנעשה עבודת קודש בעולם בקלות ובאמונה. חותמת בגעגוע, בדמעות ואהבה. אחותך, שבי".