אמא של השידוך, למה שלא תקשיבי למה שהבן שלך באמת רוצה?

אלייך – אמא של הבחור איתו לא זכיתי להיפגש...

בין כל ההצעות בתקופה האחרונה – בלטה ההצעה הזאת. בחור מוכשר, חכם, מתמיד, נראה טוב, לא פתוח מידי, לא סגור מידי – כל מה שחלמתי, ועדיין חולמת...

אני לא מיהרתי להתלהב – כי בפעמים הקודמות שהתלהבתי ודמיינתי והכל – נחלתי אכזבה קשה. אז חיכיתי, ונתתי לאמא שלי לברר ולזרוק לי מידי פעם "פירורי מידע" מה הולך ואיך מתקדם, והיא שמעה דברים טובים מאד. היה נשמע שיש התאמה יחסית לשלב זה של ההצעה.

אז נתתי מספרים של חברות, של מורות – בד"כ אני לא ממהרת לתת  טלפונים לפני ששומעים שהבחור "שווה" את זה – כי אחרת כל שני וחמישי הייתי מקבלת ד"שים ורמיזות ולחישות וחשדות –ודי, אין לי כח לזה, גם ככה זה מספיק.

ואת, כמו אמא מסורה של בחור בשידוכים, עשית עבודה טובה, הגעת ליותר חברות ממה שנתנו לך ולא הסתפקת בכל הטוב שאמרו לך, רצית לראות את הטוב הזה בעצמך לפני הכל.

מקובל ולגיטימי, רק שבאופק לא נצפתה שום חתונה, והוחלט על פגישה של ממש בינינו, ואני המתנתי בסבלנות רבה ובציפייה דרוכה, וכמעט ולא היה לי ספק שאחרי פגישה איתך – מהר מאד תקבע פגישה עם בנך – הבחור המיוחד עליו שמענו כה רבות, כיון שאני מכירה פגישות כאלו מהצד השני שלהן. כשאבא שלי נפגש עם בחור, רוב הסיכויים שאנו ניפגש ונחליט הלאה, כי בד"כ זה ענין של טעם...

ואני מחכה לפגישה איתך, ושומעת בחצי אוזן סיפורים על אמהות של בחורים שמתערבות לבנים שלהם ומחליטות בשבילם, אמהות שרוצות בדיוק ההפך ממה שרוצה בנם, ואם הוא רוצה מישהי כן קצת פתוחה האמא מחפשת לו אחת שבקושי מתאפרת וכד', ועוד ועוד סיפורים על אמהות/אחיות של בחורים שהיו הולכות לראות כל מועמדת פוטנציאלית ופסלו את כולן ובדיוק הבחורה שאותה לא פגשו קודם – הפכה לכלה...

שמעתי, ו-שתקתי. קיוויתי לטוב, התחזקתי בכך שזה חלק מהתהליך וה' רוצה שאני אגמור עם זה כבר בהתחלה – עם הפגישה הזו עם אמא של הבחור.

סכמנו על מקום ובאמת נפגשנו. אני השקעתי, לבשתי בגד חדש ששמור היה לפגישות, הסתרקתי, התאפרתי, התכוננתי נפשית לפגישה של ממש – ואז קלטתי אותך – באת באמצע סידורים כלשהם. לא דנה אותך, אבל הגעת בצורה פשטנית למדי. אבל אני החלקתי, זרמתי, דיברתי איתך בהתלהבות רבה, עניתי לכל השאלות שלך, ואת נתת לי הרגשה חיובית וטובה כאילו ממש התרשמת לטובה ממני, מהתשובות שלי ובכלל מהכל.

זה לא היה ארוך, אבל נגמר בטעם טוב. חזרתי מרוצה הביתה, הייתי בטוחה שאני בדרך לסדרת פגישות מוצלחות עם הבחור המצוין בנה של האמא הנחמדה איתה נפגשתי הערב, ובסיומה אנחנו גם נתארס ונתחתן (מאיפה מגיעים הדמיונות האלה? – לאלוקים פתרונים...).

אז שוב חיכיתי. חזרתי הביתה, סיפרתי להורים מה בדיוק היה והייתי אופטימית מאד לגבי התשובה שכן קצת איחרה מלהגיע, אבל בסופו של דבר הגיעה גם הגיעה. והיא, איך לא? היתה שלילית.

"הבחורה מקסימה – התרשמתי ממנה מאד, אבל...".

ואני, בשם כל הבחורות, שואלת אתכן, האמהות של הבחורים היקרים והמוצלחים בהם חנן אתכן ה' – למה לכן לרדת כ"כ עמוק לרבדים הדקים והעדינים אליהם אפילו בניכן לא יגיעו? למה לחפש כלה בהתאם לרצונות שלכן, לתכונות, למידות, אם הבן הוא זה שרוצה להינשא לה? למה לא תשבו עם הבן יקיר ותנסו להבין איפה הוא אוחז? מה הרצון שלו? איזה בחורה הוא מחפש?

כאב לי, ועדיין כואב. רציתי לפגוש את הבחור עליו שמענו דברים טובים כ"כ, עליו אמרו לי שזה יכול ממש להתאים. כאב לי, כי במקרה הזה גם ידעתי שהבחור המדובר מחפש בחורה ממש בסגנון שלי, ויותר מהכל כאב לי שאמא שלו כנראה לא קלטה את זה...

אז כן, הבנתי שהבחור הזה כנראה לא מיועד לי, והבנתי שהקב"ה חסך ממני עגמת נפש גדולה יותר אם הייתי נפגשת עם הבחור ומקבלת תשובה שלילית למרות שאני רוצה.

ואיך אמרה לי מישהי משפט שצריך לזכור – לפעמים, אמהות של בחורים משמשות בתפקיד האיש הרע שבא ומנפץ את כל האשליות, רק כדי שתעברי עוד שידוך ותגיעי לאחד המיוחל והמתאים לך באמת. משמיים.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.