מטפל בבעיות קשב וריכוז בפוסט מרגש: "מה אתם רוצים - פירות או ציונים?"

אריה רז, מורה לילדים עם קשיי קשב וריכוז, החליט לפרסם פוסט ארוך ומעניין בנוגע ליום קבלת התעודות, שהצליח לגעת בגולשים רבים. בפוסט מתאר רז את ה'קלות הבלתי נסבלת' שאנחנו מייחסים לעתים ל'ציונים', תוך כדי זה שאנחנו שוכחים לרגע – שמאחורי המספרים וההגדרות, ישנה נשמה של ילד.

שאולי לא תמיד עומדת בציפיות, אבל... ויש כאן אבל גדול, בפרט כשמדברים על ילד עם קשיי קשב וריכוז – היא לפחות מנסה.

"מה אומרת התעודה של הילד שלי עליו? עליי?", פותח רז במילים אלו את הפוסט שלו, ומחזיר אותנו בין רגע ליום שבו אנחנו עמדנו במקום הילדים הללו? "זוכרים את עצמנו בימים אלו? לכולם זהו יום עמוס ברגשות. לחלקם רגשות חיוביים, ולחלקם רגשות קשים. שוב לא הצלחתי, שוב אכזבתי. יודעים אנו שילדי הקשב והריכוז וליקויי הלמידה, משקיעים אנרגיה רבה יותר בלימודים הפורמליים. וזוהי רק מחצית השנה ואנו לעתים כבר ללא אוויר, כוח או סבלנות. יחד עם זאת רוצים אנו לבקש מכם: זכרו כי התעודה איננה הילד. כפי שהתנהגות שאיננה מקובלת עליכם, לא הופכת אותו לילד רע – כך התעודה לא הופכת אותו לכישלון.

"שבו עם ילדכם וראו את הדרך שעשה השנה, עודדו אותו על ההצלחות, על הדרך ועל המאמץ. עזרו לו לראות את התכונות המיוחדות שיש לו, שבאו לידי ביטוי בתחומים השונים. הדבר ייתן לו כוח ויעודד אותו לקראת המחצית הבאה – והכי חשוב: תאהבו אותו ללא קשר לתעודה. קבלו אותו ואת עצמכם. זכרו שאין התעודה אומרת מי הוא כאדם. ומה אם כל אחד מאיתנו בסדר בדיוק כפי שהוא? מה יאפשר לנו לראות את הילד ללא ציפיות מהסביבה? מה יאפשר לנו לראות את המתנה שהוא – לעצמו, לנו ולעולם? מה יאפשר לנו להיות בהודיה על בחירותיו וללמוד יחדיו? מה אם אין כישלון או הצלחה, אלא יש דרך שכולנו צועדים בה?

"מה יאפשר לנו להפסיק לשפוט את עצמנו, את ילדינו, את... ופשוט להיות!? מעניין איזה עולם יווצר כאשר אנחנו נאפשר לעצמנו להיות... לחיות כאן ועכשיו... ליצור ולנשום את מהותנו..."

לדבריו, רק דרך זו תאפשר לנו לראות פירות מעמלנו. וכעת נשאלת השאלה "במה אתם מעוניינים יותר – בפירות או בציונים?!"