אחותי הגדולה - היום אני מבינה מדוע עשית את הדברים שעליהם כעסתי

לך, אחותי האהובה,

את המכתב הבא כתבתי לך לפני שנה:

"אני כותבת לך כי נמאס לי להסתיר את התרגשותי... הרבה זמן הבנתי אותך ושתפתי פעולה עם ההורים. מהרגע שקיבלנו את ההחלטה שאני אדלג עליך הם בקשו, ממש התחננו... שלא אדבר על זה יותר מדי, שלא אראה כל כך מתרגשת בנוכחותך, שלא אתנהג בצורה מתנשאת... כדי שחלילה לא אכאיב לך... כדי שלא תרגישי לא נעים.

כן, אני הבנתי אותך! עשיתי זאת, והייתי האחות הכי הכי... אף על פי שאת לא טרחת להסתיר את רגשותיך.

היום אני אומרת לך: הבכי שלך הרס לי את שמחתי. חיוך אחד אמיתי לא ראיתי בפניה של אמא באותו יום, היום הגדול שלי... זה כאב לי. דמעותיך גרמו לדמעותיי לזלוג באותו לילה, ולא משמחה או התרגשות... הן היו דמעות כאובות וצורבות, שצרבו את לבי אשר התמלא בכאב.

וכיום, אחותי, כאשר אני מצפה לתינוק משלי, הכאב הזה נהפך לכעס!

למה אני צריכה לשלם על ההתעכבות שלך???

למה אני לא יכולה לראות את אבא שמח ואת אמא בוכה מהתרגשּות כשבשרתי להם שאהפוך אותם לסבא ולסבתא?

למה את לא יכולה לשמוח, או לפחות להפסיק לבכות, כי תהיי דודה?

למה אין לך טיפת התחשבות, או הכרת טובה, על כל מה שעשיתי בשבילך כשהייתי כלה?

יכול להיות שההרגשה הזו נובעת מרגשות אשמה, שאת בוכה בגללי. יכול להיות שאני מפחדת מההקפדה שלך, שזה יזיק לתינוק שלי. אבל אני רוצה ילד בריא! וזה מגדיל את הכעס שלי, שאולי הוא עליך, או אולי על עצמי."

לא שלחתי לך את המכתב ההוא. לא היה לי האומץ, ועכשיו אני שמחה על זה, כי אני כבר לא מרגישה כך!

היום אני מבינה שדמעותיך לא היו מכאב, אלא מתפילה. שמבטיך לא האשימו, אלא התחננו. שחוסר החיוכים שלך לא נבע מרוע, אלא מעצבות. שמילותיך לא היו מקנאה, כי אם מתקווה!

אני מבינה שהכל היה מתוך אהבה, מתוך ניסיונות שלך להתחזק באמונה, להתקרב לקדוש ברוך הוא, וחוסר נסיונות כאלה מצדי...

גם את המכתב הזה לא אשלח, לפחות לא בימים הקרובים, שאת עדין רווקה. בעזרת ה' בקרוב, כשהאמונה והתקווה שלך שהביאו אותי להאמין ולקוות, יגרמו לתפילותינו להתקבל... אז נשב ונקרא אותו ביחד!

אחותך שהבינה, וחזרה להבין.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.