בן הזוג שלי עם מסכה, ולא רק בפורים

בימים אלו עסוקים אנו בבחירת תחפושות לקראת חג הפורים. מי מאיתנו לא נלהב מהמראה של שלל התחפושות והמסכות שרואים בכל עבר? כולם מנסים לזהות מי עומד מאחורי הדמויות המשעשעות שפוסעות להן בשמחה ברחובה של עיר, אולם כל בר דעת יודע שהמסכה לא משקפת את האישיות של מי שמסתתר מאחוריה. כולם מבינים שגם מאחורי המסכה של ה"מפלצת" המפחידה ביותר, נמצא מישהו שהוא ממש לא כזה באמת, אולי אפילו ההיפך הגמור.

ישנן מסכות שהן לא רק לפורים. לעיתים אנו משתמשים במסכות שמציגות אותנו באור שונה מכפי שאנו באמת על מנת להגן על עצמנו. לעיתים זה חיובי ומועיל, ולעיתים זה יכול להיות בלתי נסבל. בזוגיות בין בעל לאישה על פי רוב מסכות אלו מהוות קונפליקט ופוגעות באמון ההדדי, אם לא יודעים להתמודד עם זה.

דוגמא לאחת מהמסכות הפופולאריות היא מסכת "החסד": בן זוג שמחוץ לבית מציג עצמו כאיש החסד הלאומי שמוכן לעזור לכל אחד, ואילו בבית הוא אגואיסט שמסרב להושיט יד גם כשצריך אותו מאד!

מסכה נוספת היא מסכת ה"נעים הליכות", שמשדר בחוץ רוגע ושלווה ו"מעביר על מידותיו", ואילו בבית מתנהג בשתלטנות ובכוחניות כשלא עושים את רצונו.

האם המסכה הזו משקפת את מה שקורה בנפשו פנימה, או שמא מדובר במסכה שמאחוריה נמצא מישהו שהוא ממש לא כזה? מדוע זה קורה, ואיך מתמודדים עם זה?!

ברצוני לחשוף בפניכם את אחד מהסודות הנפשיים הבולטים ביותר במערכות יחסים והמשפיעים ביותר על בני זוג.

ישנו כלל אנושי בסיסי מאד לגבי הצרכים העמוקים של האדם. הכלל אומר: "מה שלא נותנים לי, אני לוקח בכוח".

האדם יכול לוותר על אוכל ושתייה, למעט בשינה ובתענוגות העולם, אך דבר אחד הוא לעולם לא ירשה לעצמו להפסיד, וזה מילוי הצרכים הנפשיים שלו. כשחוסכים מאדם צורך בסיסי שנותן לו את האפשרות לחיות ואת הסיבה לחיות, הוא נכנס למלחמת קיום ולמצב של הישרדות.

מהמצב הזה הוא ישיג את מבוקשו, השאלה תהיה רק באיזו דרך. כשחסרים לו הכלים המתאימים להשיג את מבוקשו בצורה בוגרת, הוא יעשה את זה בצורה פחות בוגרת ואפילו ילדותית. לעיתים אנשים יכולים להכניס את עצמם לסיכונים של ממש בכל מיני צורות, על מנת להשיג את מה שהם חייבים כדי לשרוד.

אם ניקח לדוגמה את תלונתה של בת הזוג, על כך שבעלה מתנהג באלימות מילולית בבית פנימה, מה שהוא לא מרשה לעצמו לעשות בחוץ, מה ניתן ללמוד מזה וכיצד ניתן לתקן את זה?

בת הזוג חייבת להכיר בעובדה שזהו אותו אדם שהיא אוהבת ושאיתו היא בחרה לחיות ולהקים בית משותף, הוא לא אדם אחר. רק שכעת הוא נמצא במצוקה משום שנלקח ממנו צורך בסיסי, והוא זועק לעזרה על ידי ההתנהגות שלו. הוא דורש בצורה שלילית את מה שהוא חייב כדי לשמור על שפיות.

למה שאדם ירים את קולו, ואפילו יעליב, את האנשים שהוא הכי אוהב בעולם, ושעבורם הוא מוכן לעשות הכול? הוא משיג על ידי ההתנהגות הזו רווח כלשהו. זה בא לחפות על רגש עמוק יותר שהוא חש.

בהתנהגות הזו הוא משיג כוח, ומחזיר לעצמו את השליטה בעניינים. אם הוא מרגיש לא מספיק מכובד, לא מספיק אהוב, או שמתעלמים ממנו ומבקשותיו, על ידי הצעקות הוא לוקח בכוח את ההערכה לה הוא זקוק.

זהו ההסבר לתופעה וזהו גם הפתרון. אם נשכיל להבין שההתנהגות השלילית מעידה על קושי, על חוסר רגשי, כי אז התגובה שלנו תבוא לידי ביטוי בכך שלא נשים דגש על ההתנהגות החיצונית, אלא נטה אוזן לזעקה הפנימית של האדם, וכך נוכל לגרום לו להתנהג אחרת על ידי שנמלא לו את הצורך הפנימי והאמיתי.

כעת אנו מבינים שאותה "מסכה" של בן הזוג שלנו, שחשבנו שמעידה על עצם היותו דו-פרצופי, ומשמשת עבורו כאמצעי להסתיר את ההתנהגות השלילית שלו, היא בעצם התנהגות שנובעת מתפיסת העולם שלו כלפי אחרים, שמקורה במחשבה שלו כיצד הוא מצטייר בעיניהם. אז בעצם מה שעומד לרוב מאחורי המסכה זו קריאה לעזרה, בשל הסיבה שלא מבינים אותו ולא נותנים לו את מה שהוא כה זקוק לו, לפי הבנתו.

חשוב לציין שההתנהגות השלילית המדוברת בכתבה הינה חלק מביטוי רגש בדו שיח אותו מנהלים בני הזוג, כאשר ההתנהלות שלהם בחיי היום יום הינה התנהלות נורמטיבית. בוודאי שלא מדובר בגילוי אלימות מכל סוג שהוא, בפרט אם היא באה לידי ביטוי בהתנהלות של בני הזוג ואף לא כחלק מדו שיח ביניהם. במקרים כאלו יש לפנות לאבחון רגשי. ניתן לפנות למחלקת שלום בית בארגון הידברות על מנת לקבל את המענה המקצועי הנדרש.

לפניות למחלקת "שלום בית" ליעוץ ולהכוונה בזוגיות ולתאום פגישות, התקשרו למס'  073-222-1310.

מאיר וייצמן הוא יועץ נשואין בכיר במחלקת "שלום בית".