הטור המאויר לפרשת תצוה: איזה נס, ה’ שילם את החוב למע"מ

יש לי עסק מצליח, ובכל זאת אני מרגיש שמשהו חסר לי בחיים. זה לא זה... אני מרגיש ריקנות, אך לא יודע איך למלא את החוסר הזה.

יום אחד התהלכתי באחד הרחובות המרכזיים בעיר, ולפתע הבחנתי בשלט "ישיבה לבעלי תשובה"... תורה? דווקא נשמע לי מעניין. הרי ניסיתי הכל בחיים, התגייסתי, השתחררתי, טיילתי בעולם, תואר ראשון, התחתנתי, תואר שני, הקמתי עסק... 

תורה אף פעם לא ניסיתי ללמוד.

אני מחשיב את עצמי כבחור ספונטני. "אם אתה גבר – תכנס", אמרתי לעצמי. אז נכנסתי... התיישבתי ליד שולחן פנוי והקשבתי לשיעור שנתנו שם. בלי ששמתי לב עברו שעתיים וחצי! הרב סיפר על פרשת השבוע, דברים שטרם שמעתי, נחמד. ככה בכל יום עברתי "במקרה" באותו אזור ונכנסתי לשיעור ועוד שיעור...

באותה תקופה מע"מ "ישבו עלי". הם שלחו לי מכתבים המדווחים שאני חייב להם כסף, ושיש חוב שהולך ומצטבר בעסק. התעלמתי מהם ממש במודע! הרגשתי רצון להתנתק מטפסים ובירוקרטיה!

המשכתי להגיע בקביעות לישיבה. החבר'ה שם הציעו שאולי אשאר אחרי השיעור למפגש מעניין שמתקיים בכל יום חמישי. כולם מתאספים, וכל אחד מספר על נס שקרה לו השבוע... בהתחלה טענתי שזה לא בשבילי, אבל החבר'ה לחצו, אז נשארתי.

העמיסו על השולחן פיצוחים, והתחילו. אחד סיפר שהשבוע היה מוכרח לקנות חליפה חדשה ולא היה לו גרוש על הנשמה... באותו יום הוא ניגש לדואר וגילה שההורים שלו שלחו לו כסף בלי שיבקש! "איזה נס, ה' שלח לי כסף!". חשבתי לעצמי "איזה משוגע! על מה הוא מדבר? ה' שלח לו?...". לאחר מכן קם בחור נוסף וסיפר שהשבוע התכוון לקנות ספר מסוים והתקשה למצוא אותו בחנויות.

יום אחרי שחיפש, בחור שעזב השאיר לו מתנה - בדיוק את הספר הזה! "איזה נס, ה' שלח לי את הספר!". נשברתי, לאן הגעתי?! ה' שולח להם דברים? על מה הם מדברים?! לא הבנתי את המציאות הזאת...

ככה היה בכל יום חמישי. אנשים המשיכו לספר שה' שולח ונותן להם דברים! הם קראו לזה "השגחה פרטית", ממש הרגשתי שהגעתי לבית משוגעים!

חלף הזמן, והקפדתי לבקר בקביעות בישיבה. יום אחד אשתי התקשרה אלי בחרדה: "מה קורה לך? מתי תשלם את החוב למע"מ? יש פה כבר עשרות מכתבים של התראות וקנסות, ועכשיו גם מכתב שמאיימים לעקל לנו את חשבון הבנק!  תכין את הכסף, סע אליהם ותסיים את הסיפור הזה!

טוב, לא היתה לי ברירה, צריך לשלם. הוצאתי במזומן את הסכום המבוקש ונסעתי למשרדי מע"מ כדי לסגור את החוב. חיכיתי בתור שעות. לבסוף הגיע תורי. הנחתי את ה"חבילה" של הכסף על הדלפק ואמרתי לפקידה בביטחון, "קחו! ועזבו אותי!". הפקידה הסתכלה עלי בעיניים המומות. "מה?, מי?, מו?, מה מספר ת.ז. שלך? רק רגע, תן לי לבדוק..." תקתוק מהיר על המקלדת... "אני לא רואה שום חוב ששייך לך!". התעקשתי – "גברת, באתי לשלם!... תבדקי שוב...". היא הנידה את ראשה מצד לצד. "לא, אין כאן שום חוב, אתה ביתרה של 26 ש"ח...!" לא האמנתי, מה קורה פה? "את בטוחה???". היא הוציאה אישור מודפס והגישה לי: "אתה משוחרר!".

יצאתי מבולבל אבל מאושר...

הגעתי הביתה שמח ומחויך, אשתי לא הבינה.

"איפה היית?".

"במשרדי מע"מ!".

 "אז ממה אתה כל כך מאושר, מזה ששילמת להם?" ץ

"לא! לא שילמתי!".

"מה זאת אומרת לא שילמת?, התפלאה.

"אשתי היקרה, קרה לנו נס! ה' שילם את החוב למע"מ!".

סוף סוף הבנתי על מה הבחורים בישיבה מדברים!

מע"מ, ר"ת: מלך-עוזר-מושיע!

השורה התחתונה:

"ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך"                        

כתוב בזוהר הקדוש על השכר שלו זוכה אדם שקירב מישהו רחוק לאבינו שבשמים. כתוב שה' יתן לו חיים ושלום, ויזכה לראות בנים לבניו, וזוכה לעולם הבא, וכל בעלי הדינים אינם יכולים לדון אותו בעולם הזה ובעולם הבא. הוא נכנס ישר בשערי השמיים, ואין מי שימחה בידו, והוא יוכל להתענג עם הצדיקים!

אח... מעלת הקירוב.

ב"ה, הגיעו ימות המשיח. כיום יש המון "ארגוני קירוב", כדי להשיב את נשמות אחינו האבודים.

בתור מי שעוסק בקירוב באחד מהארגונים הקדושים האלו, שאלתי את עצמי בשביל מה צריך כל כך הרבה ארגונים כאלה? אתמול, ב"ה, עלתה לי התשובה. כאמור, אני גר בישוב חילוני בכל רמ"ח אבריו. בדרכי לכולל שהוקם, בחסדי ה', ליד המרכז המסחרי של אותו ישוב, הבחנתי שמישהו פתח חנות פיצה. עד כאן הכל טוב ויפה, אך רק חבל שכמה מטרים ליד יש עוד חנות פיצה ולידו יש עוד חנות פיצה! לא הצלחתי להבין, ריבנו של עולם, מה הוא חשב לעצמו, שצריך לפתוח עוד חנות פיצה? ממש מתאבד!

לא יכולתי להתאפק. נכנסתי לחנות ליד ושאלתי את בעל החנות, שאיתו אני מיודד, תגיד לי, מה חשב לעצמו הבחוריצ'יק הזה שפתח עוד פיצה בנוסף לשתי הפיצריות שכבר קיימות במרכז המסחרי הקטן הזה? הוא לא משוגע!?

הסתכל עלי אותי בעל חנות בעיני עגל... אתה משוגע! אמר לי בחוזקה. הוא גאון! הודיע לי נחרצות לנוכח הרמת גבותי...

רצתי להגיד לו שגם הוא משוגע! אבל בכל זאת קיוויתי שיוכל להסביר לי מה הרעיון.

תקשיב טוב, אמר ועיניו נפתחו לרווחה. תקשיב טוב! בביזנס אין חוקים! ככל שתראה לאנשים שיש עוד ועוד פיצריות, הם יחשבו – מה קורה פה? מזה כל הפיצות האלו? לא סתם פותחים עוד ועוד, סימן שזה כנראה משהו טוב קורה כאן! וזה כשלעצמו יעשה הד גדול, והרבה אנשים ירצו לקנות פיצה, למרות שבכלל חשבו לקנות פלאפל! וכל הפיצריות ירוויחו וישגשגו. עד כאן לשונו.

ואז הבנתי.

כל ארגוני הקירוב הם "שליחי הפיצה" ( "הפיצה" = הפיץ ה' ) הכי טובים שיש!!!

וככל שיהיו יותר ארגונים, כך אנשים יבינו שמשהו גדול קורה כאן. ואני רוצה להיות שותף לזה!