פרשת תצווה: ממתי אדם משקיע בדבר חולף?

בנוהג שבעולם, שבשמן הצלול, הזך והנקי, אדם מבשל ומתבל מאכלו, ואילו בשמן הגרוע מדליק את נרו. מעניין הדבר, שבבית המקדש היה בדיוק ההפך: למאור השתמשו ב"שמן זית זך כתית", ואילו למנחות, שזה בחינת מאכל, לא הקפידו שיהיה זך (עיין מנחות פ"ו ע"א).

ציווי זה – כותב הגאון רבי ברוך אברהם טולידאנו זצ"ל, מחכמי מקנאס, בספרו "אמרי ברוך" – מלמדנו את המשקל שיש לתת לעניינים רוחניים מול הדברים הגשמיים.

פעמים רבות, בענייני העולם הזה, אדם דואג שיהיה לו את הנוח והטוב ביותר – שמן זית זך ללא שום פגם ומחסור, אך בענייניו הרוחניים מסתפק הוא במועט, ואיננו מתאמץ להגיע לזך ביותר. באה התורה ללמדנו שאין לעשות הטפל לעיקר, ואדרבה, בענייניו הרוחניים על האדם לדאוג לעשות הטוב ביותר ולא יקמץ כלל, ואילו בצרכי גופו העראיים אין להקפיד, וראוי לקמץ בתענוגות ככל האפשר. וכבר אמרו באבות דרבי נתן (פרק כ"ח): "אמר רבי יהודה ברבי אלעאי, כל העושה דברי תורה עיקר ודרך ארץ טפל, עושים אותו עיקר בעולם הזה. אבל העושה דרך ארץ עיקר ודברי תורה טפל, עושים אותו טפל בעולם הזה".

* * *

לעניינים הרוחניים יש חשיבות פי כמה וכמה על פני העניינים הגשמיים, כי ענייני הרוח הם נצחיים ואילו ענייני הגשם העראיים, וממתי אדם משקיע בדבר חולף?!

המשיל זאת הצדיק רבי נסים יגן זצ"ל לאדם שהמתין בתחנה לאוטובוס. כאשר הגיע האוטובוס, ביקש האיש מהנהג שיפתח לו את הדלת האחורית. סבר הנהג שמבקש הוא להכניס עגלה, אך להפתעתו גילה כי אותו אדם החל דוחף אל תוך האוטובוס, בסיוע שני אנשים, לא פחות ולא יותר מאשר מקרר ענק.

מעצמת המטען החריג, האוטובוס התנודד מעט על מקומו, ובטרם התעשת הנהג, הם כבר הספיקו להעלות לתוך האוטובוס גם תנור-אפיה, ולאחריו בזריזות וביעילות גם מדיח כלים ומיקרוגל.

הנהג קם בבהלה ממקום מושבו ורץ אליהם בזעם. כעסו גבר כאשר הבחין מזוית עינו בערמה גדולה של רהיטים כבדים אותם מתכוון האיש להכניס לאוטובוס.

"מה קורה פה? תעצרו מיד!", רתח הנהג "לא הבנתי! אתה מנסה לעשות הובלה על חשבון 'אגד'?!".

"מה פתאום הובלה?!", היתמם האיש. "אז מה זה?!", הצביע הנהג כשעיניו יורות זיקים לעבר החפצים שגדשו מחצית מהאוטובוס. "אני פשוט נוסע למשך חצי שעה", הצטדק אותו אדם, "ואני זקוק למים קרים לדרך, אוכל חם, כלים שטופים וכו'". הוא אף הורה באצבעו על כל חפץ ורהיט, ופירט לנהג מדוע הינו זקוק לו בנסיעה...

אמנם התיאור על אותו אדם מעלה גיחוך, אך בלי לשים לב אנו מתנהגים פעמים רבות בדיוק כמוהו! מסענו בעולם הזה נמשך זמן קצר יחסית לעומת חיי העולם הבא, ובכל זאת אנו משקיעים על חיי העולם הזה, כאילו אנו הולכים לחיות כאן לנצח.

* * *

יהודי עם הארץ ניגש אל רבנו האיש מצליח זצ"ל, ובנימת בקשה שאל: "רבי, אולי תוכל לסייע בידי להשיג עבור בני החוגג בר-מצוה, תפילין ישנות במחיר מוזל?".

החליט רבי מצליח לענות לאב בשנינות, אשר תגרום לו לערוך חשבון נפש אמיתי עם עצמו, ולחשוב פעמיים על משמעות כניסתו של בנו לעול תורה ומצוות...

"אמור לי, יהודי יקר", התעניין הרב, "את חליפת בר המצוה שלו הנך קונה מיד-שניה?". נעלב האיש, הניח ידו על לבו ואמר: "חס וחלילה!". מיד ענהו הרב נוקבות: "ואת התפילין לא 'חס וחלילה'! את זה אפשר לקנות ישן?!" (בערבית זה נשמע חריף יותר: האיש ענה "לא יקדדר עליה!", ורבנו השיב "והתפילין יקדדר?!").

ויכלם האיש וידום.