כל השבוע אני נסחפת אחרי הגשמיות, ואז את מגיעה, שבת

מה זה העולם הזה? מה?

אני נוסעת הרבה בדרכים, בעיקר בחושך, וזה נותן המון מחשבות על החיים האלו.

אני מסתכלת הרבה בחלון ושואלת את עצמי, מה זה הדבר הזה?

המון מכוניות שנוסעות ...מלא אורות מהבהבים... רעש, צפצופים, פקקים, עצבים, לחץ, מתח...

ופתאום עלתה בי מחשבה :

לכל מכונית יש מטרה. לכל מכונית יש נהג.

ואני חושבת ,

ככה אנחנו בעוה"ז,

רצים  עם הגוף הגשמי שלנו אחרי חיי היום יום, וסוחפים ביחד את הנשמה הטהורה שבנו.

רגע...

עצור !

לאן כל הריצה? למה כל הבהלה?

האם זו התכלית בעולם? לרוץ כל היום? לעבוד? לדבר? לצחוק? לישון? ללכת?

ואני תוהה וחושבת לעצמי.

אני יודעת שהתכלית של החיים זה להתקרב אל השם. הנשמה שלי רוצה טוב, והעולם הזה כל כך גשמי...

הנשמה שלי רוצה מעבר !אבל הגוף הזה מגביל אותה .

הנשמה שלי רוצה רק רוחניות !אבל הגוף דורש את שלו.

ולי קשה.

אני אוהבת מאד את בורא עולם !ורוצה לעשות רק את רצונו... ולעתים אני מרגישה תקועה. כי יש דברים כל כך גשמיים, שפשוט משכיחים ממני את החלק הטהור שבי. ואני נסחפת... ונוסעת ונוסעת... עם מלא לחץ, מתח וצפירות...

ואז ?

ואז מגיעה השבת !

שבת המלכה !

רציתי להקדיש את המכתב הזה בשבילך.

את, שנותנת לי זמן לנשמה שבי, לחלק הטהור שבי.

נותנת לי זמן רחוק רחוק מכל הטכנולוגיה למיניה.

ואפילו הסעודות של השבת – החלק הגשמי, מתובל בכל כך הרבה טוב רוחני – דברי תורה, שירי שבת...

אחח, תענוג אני מרגישה  :)

תודה לך, בורא עולם, על המתנה הנפלאה הזו!

בזכותה אני נושמת וחיה !באמת, בלעדיה כבר מזמן הייתי בעולם הפוך... השבת נותנת אור אדום! יום ראשון... שני... שלישי... רביעי... חמישי... שישי... ו--

עצור !

שבת לפניך !

נכון שיהיו כאלו שיגידו שגם ביום יום אפשר להרגיש את השם מאד.

אבל לי זה קשה יותר ביום יום! (ביחד עם התפילות והברכות).

אני נסחפת בחיי היום יום שלי אחרי התאוות, אחרי הגשמיות, ואז, בסופו של יום, אני מדברת עם בורא עולם בדמעות, ואומרת לו :

אבאאא, עד מתי? עד מתי העולם הזה יסחוף אותי ?מתי אוכל לעשות את הדברים הנצרכים בעולם הזה, וגם להתחבר אליך?

קשה לי מאד לעצור לבד במהלך השבוע !

אני מרגישה ששבת היא זו שנותנת לי את כל החיים שלי !

בסוף כל שבוע אני מרגישה שקיבלתי את חיי במתנה, בזכות השבת.

והאמת ,

שאני מחכה כבר מיום ראשון למלכה הזו...

למלכה שתרגיע, שתביא משמים את הרוגע.

אחחח...

איך שהיא נכנסת, כמה שלווה בנפש אני מקבלת.

כמה אור, כמה אמונה. לכמה תובנות אני מגיעה בשבת...

פשוט תודה, תודה, תודה על השבת, אבא שבשמים!

תודה שזכיתי להיות יהודיה! תודה שזכית להיות חלק משומרי השבת !

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.