מה המשמעות של שפתיים קפוצות? ומה אומרות תנועות הידיים שלנו? בואו ללמוד את שפת הגוף

האם שאלתם את עצמכם פעם מדוע כאשר אתם מדברים עם מישהו הוא מפסיק פתאום לגלות עניין בנושא השיחה? האם קרה לכם שאמרתם מילה פשוטה ובן שיחכם נפגע ממנה מאוד, או לחילופין – שהחמאתם לו, ובמקום לשמוח במחמאה הוא דווקא נעלב?

"ייתכן מאוד שאילו הייתם מכירים את שפת הגוף יכולתם למנוע מצבים כאלו", טוענת דינה למברגר, מנהלת קורסים לשפת גוף במכון 'תנודה'. דינה מציינת כי במשך שנים היא הייתה שואלת את עצמה מדוע יש אנשים שלוקחים ללב כל דבר ונפגעים ממה שאומרים עליהם, למרות שלא הייתה כוונת פגיעה.

"השאלות האלו הובילו אותי ללימוד יסודי מאוד של חכמת הפנים", היא מספרת. "למדתי את זה גם במכללות וגם במקומות פרטיים, ואחר כך המשכתי ולמדתי את קריאת שפת הגוף באופן פרטי אצל ד"ר אמיר אלמר שנחשב למספר אחת בארץ בכל הנוגע לשפת גוף. הדבר הטוב ביותר שיצא מכל הלימודים האלו הוא שהחיים שלי הפכו לטובים יותר. אני יודעת איך כדאי לי לתקשר עם הסביבה שלי ואפילו עם בעלי ועם הילדים. אני מבינה מה נעים לאנשים לשמוע ומה פחות נעים להם, ויודעת לזהות לפי התנועות והבעות הפנים את הלך הרוח שצריך להיות בשיחות שאני מקיימת".

בין חיוך אמתי למזויף

דינה מעבירה את עיקרי הדברים גם דרך הקורסים במכון 'תנודה', והיא מסבירה את הבסיס לשם שהעניקה למכון: "תנודה אחת שווה אלף מילים, שפת הגוף משדרת לנו יותר ממה שאנו מדברים, וישנם אפילו מחקרים שמעידים כי התקשורת שלנו מושפעת משלושה רכיבים: טון הדיבור משפיע על 38%,  התוכן, כלומר המילים שאנו אומרים - משפיע על 7%, ואילו שפת הגוף שלנו שהיא השפה הכי פחות מודעת משפיעה על 55%!"

וכפי שדינה מציינת, לשפת הגוף יש גם ביסוס מהתורה. "בספר משלי מדריך אותנו שלמה המלך איך נוכל לזהות אדם רע על פי תכונותיו ותנועותיו, וכך כתוב בפרק ו' פסוקים י"ב-י"ד: 'אדם בלייעל  איש אוון הולך עיקשות פה, קורץ בעינו, מולל ברגלו, מורה באצבעותיו תהפוכות, בליבו חורש רע, בכל עת מדנים ישלח'. אם נשים לב, מוזכרים כאן בעצם ארבעה איברים: פה שהולך בעקשות ובעקימות שפתיים, עיניים שקורצות ובעצם משוטטות בעצבנות, רגליים שהאדם ממולל ומשפשף ואצבעות ידיים שהוא הופך אותן ומושיט אותן לכל כיוון. אלו תנועות המעידות על אדם שחורש רע על זולתו. גם שלמה המלך אומר לנו שאפשר דרך התנועות לדעת על המתחרש בליבו של האדם".

(צילום: shutterstock)

ואיך נוכל לאבחן את הדברים? הכללים, כפי שמסתבר, הם רבים מאוד, אבל בראש ובראשונה אומרת דינה שיש לה המלצה על כלל חשוב שתקף בכל מצב ובכל זמן. "החיוך. אני תמיד ממליצה לאנשים פשוט ללמד את עצמם לחייך, ואפילו לרשום לעצמם תזכורות לעשות את זה שוב ושוב במשך היום, כי החיוך ושפת הגוף משפיעים גם על תוכן הדיבור שלנו, וכאשר מחייכים אז פשוט אי אפשר לכעוס. זה מנטרל כעסים והכל נראה אחרת. כל החיים נראים יפים יותר".

אבל גם בחיוך קיימים כמה סוגים: "חיוך אמתי הוא חיוך שמערב את השרירים שנמצאים בסמוך לפה וכן את השרירים שבצדי העיניים. לעומתו יש 'חיוך מקצועי' שהוא חיוך לשם הנימוס בלבד. הוא בדרך כלל ייעשה בפה סגור, כאשר רק השרירים בצדי הפה נעים. כמובן שרק חיוך אמתי מביע את רגשותינו ומסמן שאנו מעוניינים בשמירת קשר עם האדם שעומד מולנו".

שידוכים: הימנעו ממבט חזק

אם אתם נמצאים בתקופת שידוכים, כדאי שתקשיבו לדבריה של דינה לפני הפגישה הבאה שלכם: "חשוב לדעת", היא אומרת, "שכל הנושא של חכמת הפנים, שזהו כלי מאוד עוצמתי, אינו תקף לנושא השידוכים כלל, כי אי אפשר לאבחן שאיפות דרך חכמת הפנים והרי כל נושא בניית הבית שייך לשאיפות. לכן, כאשר אנשים שולחים לי תמונות ומבקשים ממני לומר להם מה השאיפות של הדמות שמופיעה בהן, אני תמיד אומרת להם: אני יכולה להגיד לכם תכונות, לא שאיפות".

אבל מבחינת שפת הגוף, היא מציגה מספר טיפים חשובים: "כדי שהתקשורת תהיה זורמת, חשוב מאוד לשבת על כיסאות באותו גובה, כי כאשר יש מישהו גבוה יותר זה נותן אוטומטית תחושת שליטה. כדאי גם שנהיה קשובים לבן שיחנו ונשים לב לאיתותים שיכולים לסמן לנו איך הוא מרגיש עם הנושאים שאנו מעלים. כך למשל, אם מדברים על תנועות המיקרו (תנועות הקרובות לגוף) אז כאשר בן שיחנו מגרד בפניו זה מראה על קושי מסוים, קשה לו עם הדברים שהוא שומע, או שקשה לו לומר את הדברים. אם הוא מלטף את פניו זה מראה על הנאה. לגבי תנועות השפתיים - בכל פעם שנראה גירוי של שפתיים עם השיניים זה יראה על קושי ואילו כשנראה ליטוף עם הלשון, זה ישקף הנאה".

(צילום: shutterstock)

ויש גם את תנועות המאקרו – התנועות הגדולות יותר, כמו הליכה ואופן ישיבה. "כשמגיעים לפגישה וכן כשמסתובבים יחד, כדאי לצעוד באופן מתון, לא למהר, אבל גם לא להיות איטיים. כשיושבים אני ממליצה לא לשבת כשהבחור מול הבחורה, אלא בצורה אלכסונית, כי המיקוד הזה של אחד מול השני יוצר איום.  לגבי תנועות העיניים - חשוב במהלך השיחה להסתכל בעיניים של מי שיושב מולנו, אך לא חזק מידי, כי זה מביך".

ראיון עבודה: לא להפגין עצמה

"כאשר מגיעים לראיון עבודה", מדגישה דינה, "יש לייחס חשיבות רבה לאופן שבו נכנסים אל תוך החדר. גם כאן כדאי לצעוד באופן מתון. כאשר המרואיין מתיישב, הוא נמצא בדרך כלל בעמדה נמוכה מן המראיין שכמעט תמיד יושב על כיסא מנהלים גבוה. לכן, כמרואיינים, כדאי להיות מודעים לכך שאנו נמצאים במצב של פחד. יש לשדר מצד אחד ביטחון, אך לא חוצפה. כדאי לשבת עד אמצע הכיסא, ליצור זווית אלכסונית עם המראיין ולשמור על גב זקוף".

(צילום: shutterstock)

ומה לגבי תיק או כל דבר אחר שמחזיקים בידיים? זה מומלץ?

"אפשר להביא תיק או אביזר, אבל רצוי שלא להתעסק בו תוך כדי דיבור כי זה מראה על חוסר יציבות".

בנוגע לראיונות עבודה, מדגישה דינה שכדאי גם לשים לב לבגד שלובשים. "לנשים כדאי לבוא עם בגדים בצבעי פסטל, כי הם משדרים רכות ונעימות. כדאי שהשיער או הפאה יהיו בתסרוקת גלית ולא חלקים מידי, ואילו כשיש מטפחת - עדיף להשתמש במטפחת בצבעים רכים ונעימים. לגבי גברים – חליפות וחולצות מחויטות נראות תמיד מכובדות יותר, אבל יש עבודות בהן הן דווקא לא יתאימו ואפילו ייצרו איום. באופן כללי, צבעי שחור-לבן או כל קונטרס אחר, גם אצל נשים, משדרים עצמה. לפעמים זה יהיה חיובי, אבל יש מקרים בהם דווקא הבוס לא ירצה את העצמה הזו והוא ייבהל ממנה. לכן חייבים לברר לפני כן מיהו הבוס ומהן הציפיות שלו, ובהתאם לכך לדעת איך בדיוק כדאי להתלבש".

הוראה: זיהוי התלמידה המתקשה

דינה בעברה עבדה כמורה, ומניסיונה היא מציינת כי אחד האתגרים הגדולים של המורות הוא בזמני מבחנים, כאשר הן יושבות מול כיתה של עשרות תלמידות, חלק מהבנות מתלוננות על המבחן הקשה, בנות אחרות מבקשות מהמורה שתעזור להן, בפינה אחרת נראות להן תלמידות עם דמעות בעיניים, והמורה לא יודעת מי באמת זקוקה לעזרה, מי רק רוצה לנצל את טוב ליבה הרחום ומי בכלל לא למדה למבחן ולא מגיעה לה כל עזרה.

כאן אומרת דינה שקיימים מספר כללים פשוטים: "אם רואים שהתלמידה יושבת על כל הכיסא, זה מראה שהיא בטוחה בעצמה ויודעת את החומר, וכשהיא מצביעה, אז זה סימן שהיא תקועה במשהו קטן מאוד, ואם נעזור לה במילה אחת היא כבר תוכל להמשיך הלאה. לעומת זאת, אם יש מישהי שמתנדנדת על הכיסא ובכל רגע מסתובבת לחברה או מסתכלת יותר מידי על התקרה או על הגרביים, ובקיצור – לא ממוקדת, אז זה מראה שהיא לא יודעת את החומר, ולכן גם אם ניתן לה רמז היא לא תדע במה להיזכר. תלמידה שכוססת עיפרון היא תלמידה מתוחה שזקוקה לטפיחה על השכם ולנתינת אמון ביכולותיה. אם נגיד לה מילה טובה וניתן לה עוד 'רשות' אחת במבחן, היא תקבל מאה".

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

אחרי הפעולות נמשכים הלבבות

ודינה מציינת כי את התנועות והבעות הפנים נוכל לפגוש כמעט בכל מצב בחיינו, בין במעגל הקרוב ובין במעגל הרחוק. "אם רק מכירים את השפה הזו לעומק אי אפשר להסתיר אותה, וזה יכול לעזור לכולנו להכיר אחד את השני טוב יותר ולחיות חיים טובים יותר".

ואולי בדיוק להיפך – ברגע שנדע שהאדם שעומד מולנו קורא את מחשבותינו ומזהה אותנו דרך התנועות, ניכנס דווקא למתח?

כאן משיבה דינה תשובה מעניינת: "זה לגמרי לא ככה, המצב הוא אפילו הפוך. קחו לדוגמא אותי – כל האנשים שסביבי יודעים שאני מסוגלת לשער מה עובר בראשם דרך התנועות וההבעות שלהם, ובכל זאת, לא זיהיתי אף פעם מתח כשאנשים באים לדבר איתי".

איך אפשר להסביר זאת? "מערך תנועות הגוף שלנו פועל גם בצורה ההפוכה", מבהירה דינה, "אם אנחנו מלמדים את עצמנו להשתמש בתנועות נכונות, רכות, המשקפות אמפתיה ואהבה כלפי הסובבים, אז ככה הם גם ירגישו, וכידוע – אחרי הפעולות נמשכים הלבבות..."