הפקיד הודיע שתלושי הקנייה מזוייפים, אלא שלפתע...

כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן (שמות ד', י'). כבד פה - ליקוי כללי ביכולת הדיבור; וכבד לשון - ליקוי המצוי במיוחד בלשון (רש"ר הירש).

לפנינו מכתב עם סיפור מופלא ששלח יהודי למו"ר שליט"א:

לכבוד הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, שלום וברכה...

לפרנסתי אני עוסק בהעברת שיעורי פיתוח קול וטיפול בבעיות דיבור, ובס"ד אני נחשב כמומחה בתחום. לאחרונה הופיע אצלי יהודי כבד פה ולשון בשם ראובן, וביקש שאטפל בבעיות הדיבור שלו.

ניכר היה שהאיש הינו חסר-אמצעים, והחלטתי לגבות ממנו עבור הטיפול 500 ש"ח בלבד. אלא, שבגמר הטיפול מודיע לי המטופל בצער: "לצערי אין לי כסף לשלם לך את שכרך, אולם יש באמתחתי שני תלושי קנייה של רשת הצרכניות פלונית, כל תלוש על סך 250 שקלים".

התנצלתי ואמרתי: "איני מקבל פה תלושים, רק כסף מזומן, ובפרט שבסמוך לביתי לא נמצאת חנות השייכת לאותה רשת, ואיני מתכוון לבזבז את זמני לחינם ולנסוע לעריכת קניות בעיר אחרת".

משהמשיך האיש להפציר ולהתחנן שאקבל את התלושים, החלטתי להתחשב בו, וקיבלתי את התלושים.

ובכן, נסעתי לאותה צרכנייה, ומילאתי עגלה עמוסה במצרכים. לאחר המתנה ממושכת בתור לקופה, הגיע תורי. בתום עריכת החשבון, הצגתי את התלושים בפני הפקיד.

הפקיד מתבונן בהם, פניו מרצינות, והוא מודיע: "התלושים מזוייפים!".  

רטנתי והתמלאתי בזעם כלפי המטופל; כפי הנראה הוא הוליך אותי שולל, במוסרו לידיי תלושים מזוייפים שאילצו אותי להרחיק לכת עד לכאן, ולהתבזות על ידי הצגת התלושים השיקריים.

והנה, תוך כדי הדברים, לפתע הרגשתי הקשה קלה על שכמי.

הסתובבתי והבחנתי באדם שניצב אחריי בתור. המעניין היה, שבכל מהלך הקניות הבחנתי שברנש זה עוקב אחריי ולא גורע עין ממני...

הלה פנה אלי ושאל: "אתה זוכר אותי?...", משהשבתי בשלילה, המשיך: "ובכן, לפני למעלה מעשר שנים, מסרת לי שיעורים בפיתוח קול; הייתי חייב לך סכום רב של כסף - השווה לעשרת אלפים שקל! בעוונותיי, הייתי אז אדם רע מעללים, וברחתי לך מבלי לשלם... אך כיום, זכיתי להתקרב ליהדות, אני נמצא בתהליכים של תשובה..."

האיש המשיך, כשדמעה מבצבצת בזווית עינו: "כשנתקלתי בפניך כאן בסופר, נזכרתי בך לפתע, ובחוב הגדול שלי... התבוננתי בך ארוכות, כדי לוודא שאכן אתה הוא הרופא המסור שטיפל בי...

וכעת - סיים האיש - אני מודה לה' יתברך על כך שנתן לי את ההזדמנות לקיים את מצוות 'לא תעשוק שכר שכיר', וגם לבקש את סליחתך".

האיש שלף את פנקס הצ'קים שלו, ורשם לי צ'ק בסך עשר אלף שקל.

"סלחתי כדברך", השבתי לו, וקיבלתי את הצ'ק.

כמובן שעתה נחתי מרוגזי... ראיתי במו עיני את השגחת הבורא המופלאה; איך היטלטלתי, מחמת נוכלות המטופל, לעיר די מרוחקת, למרכז קניות שמעולם לא ביקרתי בו, ואיני אמור כלל להימצא בו, וכאן אני מוצא את החוזר בתשובה, ומקבל ממנו סכום הגבוה פי עשרים משווי התלושים של ראובן...

עכשיו אני מהרהר לעצמי - כיצד עלי לנהוג - האם ראוי מבחינה מוסרית למחול למטופל ראובן, שבעקבותיו 'התגלגלתי' לכאן?

השיב מו"ר שליט"א:

לאחר פטירת יעקב אבינו, אחֵי יוסף מתחננים אליו שיסלח להם על חטאתם כלפיו: "אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ" (בראשית נ', י"ז-י"ח). משיב להם יוסף הצדיק: "אַל תִּירָאוּ... וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹקִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב".

מבאר האור החיים הקדוש: אלוקים חשבה לטובה - והרי זה דומה למתכוון להמית את חבירו על ידי הנחת סם המוות בתוך משקהו, ולבסוף נתברר שאין זה סם המוות, אלא יין משובח עתיק-יומין... ועל זאת - מסיים האור החיים - המשקה את חבירו אינו זקוק לכפרה, כיון שבסופו של דבר התברר שלא עשה לחבירו רעה אלא טובה. ולכן גם אחי יוסף אינם זקוקים לכפרה, כי למעשה גרמו לו טובה רבתי.

בדומה לכך היה מקום לטעון אף בענייננו - על ידי רמאותו של ראובן המטופל, קיבל המטפל עשרת אלפים שקלים, ומאחר וצמחה ממעשהו של ראובן טובה עבור המטפל, אולי ראוי שימחל לו על החוב.

ברם, יש לחלק: דברי האור החיים עוסקים באופן שמתוך הרעה עצמה, נבעה הטובה, שכן מכירת יוסף גרמה ליוסף לעלות לגדולה, על ידי ההתחשלות מחמת הניסיונות שעבר, ולימוד גינוני ונימוסי מלכות במקומות בהם שהה, ולכן, האחים אינם ראויים לעונש.

מה שאין כן בענייננו - כאן המטופל כפי הנראה התכוון להטעות ולגנוב את המטפל, אלא שמצד אחר (ב'גרמא' רחוקה) התגלגלה כאן ברכה (על ידי שהגיע לאחת מצרכניות הרשת, ושם מצא את בעל התשובה...) - באופן זה, ראובן ראוי לעונש.

ובפרט שאין לשתוק לעושי עוולה ומחריבי עולם העוסקים בזיופים, אלא יש ללמדם לקח, למען ישמעו ויראו, וידעו ש'סוף גנב לתלייה'! כפי שמצינו במסכת סנהדרין (ז'.) "אתרי תלת גנבא לא מיקטיל", וביאר רש"י: אם גונב פעמיים ושלוש, ולא באה עליו פורענות, אל יתמה, כי פעמיים שלוש - הגנב לא נתפס ולוקה, אך סופו ללקות באחרונה! (וכמובן שאין לטעון שיש מקום להכיר טובה למטופל הנוכל, משום שבגינו צמחה הטובה למטפל, שכן המטופל אינו נחשב כלל ל'שליח' לטובה זו, כי לא הוא הביא את המטפל לכאן, ועם התלוש יכול היה המטפל לפנות לחנות אחרת, במועד אחר וכו'. ובפרט שמדובר בפושע ורשע העוסק בזיופים ובהשחתת העולם).

לסיכום: נראה שהמטופל זקוק לעונש, והמטפל יתבענו להשיב את חובו. ואחר כך ישתדל להכיר לו טובה.

לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.