"רק ניסים גלויים": אלו מעט מהניסים שחווינו במלחמת ששת הימים

מלחמת ששת הימים גרמה לגאווה עצומה ולתחושת שכרות בקרב ישראל. "ניצחנו, ועוד איזה ניצחון", אמר ראש אגף המודיעין (אמ"ן) דאז, אלוף במיל' אהרון יריב. עם זאת, הקלטות ועדויות שנחשפות בימים אלו מוכיחות על כך שכשלים רבים הסתתרו מתחת לפני השטח: מהמודיעין שלא הגיע, דרך הערכות שגויות של הפיקוד, ועד השיקולים הפוליטיים שגברו על השיקולים הצבאיים. כעת  ברור לעיני כל כי לא צה"ל הביא לישראל את הניסים הגדולים שהתרחשו במלחמה הקצרה והמשמעותית ההיא.

ארכיון צה"ל במשרד הביטחון מפרסם עדויות חדשות מצביעות על כך שהיערכות צה"ל, המודיעין ומערכת הביטחון היתה כשלה בתחומים רבים.

בין ההקלטות שפורסמו היא הקלטה של אלוף במילואים יריב שמספר כי הרמטכ"ל במלחמה, יצחק רבין, לא הסכים עם הערכת המודיעין שמצרים לא מתכוונת לתקוף את ישראל. "הערכת המודיעין הייתה שנשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר לא מתכוון לתקוף את ישראל, אך ליצחק רבין זה כל הזמן הפריע. בהיגיון המתודי שלו לא הסתדר לו המהלך של נאצר".

בעדות הכתובה של ראש אמ"ן יריב ליחידת ההיסטוריה הוא הסביר עד כמה הפוליטיקה השתלטה על השיקולים הצבאיים. "הצבא היה מוכן כבר מלחמה ב-25 או ב-26 במאי. היינו בתחושה שיש דחייה ארוכה ועשינו פעולות שהשפיעו על קיצור התקופה כמו נסיעתו של ראש המוסד לארה"ב. בשישה ביוני הוצגו לדרג המדיני המשמעויות של ההמתנה. הצבא צעק לא לדחות והממשלה קיבלה החלטה לדחות. לא היו שיקולים צבאיים אלא רק שיקולים פוליטיים".

שר הביטחון משה דיין לא רצה לכבוש את העיר העתיקה

בעדותו אמר יריב כי שר הביטחון משה דיין לא תמך בכיבוש העיר העתיקה בירושלים. "שר הביטחון אמר - "העיר העתיקה, בואו נסגור אותה סביב", כי היו בתוכה מקומות קדושים, זו בעיה עם העולם. מה הביא לשינוי? אני חושב שפשוט ההתפתחות בשטח", אמר יריב.

לדברי יריב, דיין גם דרש לא להגיע לתעלת סואץ: "אני נותן לכם הנחיה - לא להגיע עד התעלה, להיעצר בפניה. למה? לא רוצה". על כיבוש רמת הגולן, רגע לפני סיום המלחמה: "קמתי לקרוא ניירות, ואומרים לי שר הביטחון קורא לך, הוא על הטלפון. אומר לדדו - אתה יכול לעלות בהליקופטר על הרמה".

במסגרת פרויקט ארכיון צה"ל נחשפו גם עדויות של קציני מודיעין מהאוגדות והחטיבות שהשתתפו במלחמה. מהעדויות עולה כי היו תקלות חמורות בכל הנוגע בהקשר למודיעין שסופק לכוחות בשטח.

"לא היה פירוט למעשה מתחת לרמת החטיבה, ובמרבית המקרים לא היה מיקום מדויק של הארטילריה", סיפר אחד מקציני המודיעין. "רק יום לפני תחילת המבצע קיבלנו את המידע", מספר אחר על הכשלים החמורים.

"ביומיים האחרונים לא היו כלל מטוסי סיור, וזה בזמן שהאוגדה ניהלה קרבות התקדמות. כמות הידיעות שהגיעו למודיעין החטיבה הייתה דלה מאוד", סיפר רס"ן אחר.

לא רק המודיעין לקה בחסר. "היה מחסור בתיקי שטח. לא היה ציוד מתאים. מפקד חוליית ההאזנה היה צריך לפנות לקמ"ן שישיגו לו אנטנה", נשמע אחד מקציני המודיעין מעיד. "המודיעין לחטיבה הגיע באיחור, לעיתים 8-6 שעות אחרי היציאה. על המתחם מדרום לג'בל חרים שהיה חמוש וממוקש לא היו ידיעות כלל. לא דווח אפילו ברמזים על אפשרות הימצאות של מתחם כזה. גם הסיורים האוויריים נכשלו. החטיבה לא קיבלה התראות, חוקרי השבויים לא הצליחו להפיק מידע משמעותי, והידיעות שהגיעו מהם לא נתנו תמונה על האויב העומד מול החטיבה".

מן העדויות  עולה עוד כי חיל האוויר לא ביצע את תפקידו. "מסתבר שחיל האוויר בכלל לא עבד בלילה. האויב נע עם אורות ולא הייתה בעיה של 'לרדת עליהם ולגמור אותם'. גם היה מחסור בדלק ובתחמושת", סיפר רס"ן יוסף מיינר בעדותו.

הפקודה ההיסטורית: לעלות על העיר העתיקה

ביולי 1967, חודש לאחר המלחמה, נגבו עדויות נוספות. רס"ן אוריה אכמון, קמ"ן חטיבה 55, העיד כי לא היה חומר מודיעיני לגבי ירושלים. מדבריו עולה כי התכנון לכיבוש העיר היה כללי ביותר והסתמך על תצלומי אוויר בלבד, ללא הכרת השטח.

"האלוף העמיד את הברירה לבצע בחושך או לחכות ליום לסיוע אוויר. הדרישה של המג"דים הייתה לבצע את שלב ההבקעה של הקו העירוני בחושך", סיפר אכמון. לדבריו, בזכות ההחלטה הזו, התקיפה עברה כמעט ללא נפגעים. "יש לכל אחד את קנה המידה שלו. אנחנו אחרי 95 הרוגים, אז כשמדברים על הרוג אחד או שניים זה נקרא כמעט ללא נפגעים".

הוא תיאר את הקרב על גבעת התחמושת והוסיף כי התרשם מהלחימה של החיילים הירדנים. "זו הייתה לחימה של החייל – כן, מפקדים, לא מפקדים, עד שלא גמרו אותו הוא נלחם. ברור שגבעת התחמושת נלקחה, לא היה להם לא פיקוד ולא קשר, והם המשיכו להילחם. עלינו הלחימה הזאת עשתה רושם רב, וגם היחס לחיילים הירדנים היה אחר כך בהתאם ללחימה הזו – לא היו לא מקרי רצח ולא התעללות ולא נקמה".

רס"ן אכמון שחזר את הפקודה לשחרור העיר העתיקה: "מוטה (מוטה גור, מפקד חטיבה 55 דאז) נתן את הפקודה ההיסטורית בקשר. מכיוון שלא הייתה לחימה, היה זמן להיסטוריה, והוא העלה זאת בצורה מאוד דרמטית – הודיע בקשר לכל הגדודים שעולים על העיר העתיקה".

מלחמת ששת הימים התנהלה במשך שישה ימים: בין כ"ו באייר לב' בסיוון ה'תשכ"ז, בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, ערב הסעודית, לוב, סודאן, תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה. במלחמה נהרגו 779 חיילים, נפצעו 2593 ונלקחו בשבי 15 שבויים. עם זאת, המלחמה העניקה תחושה לכל שכנותיה של ישראל כי המדינה היא עובדה מוגמרת. מן הנתונים שנחשפים כעת נראה עד כמה התחושה של "כוחי ועוצם  ידי" ששררה אז ברחובות היתה מוטעית, ועד כמה רק ניסים גלויים שמרו על מדינת ישראל הצעירה מפני אויביה מסביב.