"אתמול ישבתי ליד החלון וחשבתי: למה החיים כל כך מסובכים?"

לך, ריבונו של עולם!

אני כותבת לך אף על פי שאתה כבר יודע, על אף שאתה כבר מבין, כי זה לא בשבילך – אלא למענך, ובשבילי...

אתמול ישבתי ליד החלון והרהרתי: "למה החיים כ"כ מסובכים? למה אין לנו מנוחה? למה, הקב"ה, אין לנו מרגוע?".

ואז פרצה מלבי תפילה... מעומק לבי התחננתי שתגיד די לכל צרותינו, שלא תביא עוד גזירות לעולם, שנחיה בשלוה, שתשרה שכינתך בנו תמיד עם הרבה אהבה... וכך המשכתי לבקש, ממש בכיתי שם לפניך! והרגשתי כ"כ טוב, הרגשתי הקלה עצומה!

אבל שכחתי משהו: שאף על פי שזו דרגה גבוהה מאד להתפלל ולעמוד לפניך, יש מעלה נשגבה יותר, והיא - להודות!

(צילום: shutterstock)

אז ישבתי וכתבתי לך חרוז:

על כל קרן אור שבחיינו תפציע,

על תקוה, או כל חיוך שמופיע,

על כל יום חדש שלחיינו מגיע,

על כל מילה שפינו יביע...

בגלל הטוב שתמיד עוטף,

בגלל כל נסיון שאותנו תוקף,

בגלל האש, גם אם שורף,

בגלל פירות ההצלחה שכל אחד קוטף...

מפני שאתה תמיד לידינו,

מפני שאנו מרגישים אותך לצידינו,

מפני שהחום מקיף את ליבנו,

מפני שהאהבה בעמקי נשמתינו...

כי אתה שולח תמיד את הטוב,

כי אליך רוצים על פי רוב,

כי אנחנו אליך בעלי חוב,

כי בלעדיך אין לנו אפילו רחוב...

תודה ריבונו של עולם!

אני מודה עכשיו בשביל כולם

כי כל אחד מזה העם

מרגיש בליבו אותך שם.

ועוד משהו בלי חרוז, כי זו הרגשה שאני רוצה להעביר מכל ליבי: תודה, שאף על פי שאני לא תמיד הבת הכי טובה, אתה תמיד האבא הכי נפלא!

ממני, בתך האוהבת.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.