הקואצ’ר יוסף חיים בולטון: "עברתי גיהנום בתור ילד בבית ספר"

פוסט שפורסם אתמול (ד') על ידי קאוצ'ר בשם יוסף חיים בולטון, הצליח לצוד את עינינו. בפוסט מתאר בולטון, המתגורר ביישוב מירון - שיחה בינו לבין נערה שהופנתה אליו על ידי המורה שלה, רגע לפני שהיא עוזבת את הלימודים. "אני בכיתה י"א, ומאז ומתמיד שנאתי את בית הספר. עכשיו, בגלל שפורים, התחפשתי לתחפושת שהבית ספר לא מסכים, והשעו אותי ליומיים".

הנערה אמרה לבולטון כי מבחינתה, זה יכול להיגמר כבר כאן. "גם ככה נמאס לי, ולא בא לי לחזור לבית הספר". אלא שהמורה ניסתה לדבר על ליבה, והשתיים הגיעו לסיכום מניח את הדעת: "סיכמנו שקודם אני מדברת איתך, ורק אז אחליט מה לעשות".

בולטון האזין לדבריה בקשב רב, ושאל: "אם לא בית ספר, אז מה כן?". התשובה שקיבל, 'לא יודעת, לא חשבתי על זה', לא הפתיעה אותו במיוחד. "אני יכולה ללכת לעבוד", הציעה הנערה, אבל התקשתה לחשוב על עבודה כלשהי שהיא מסוגלת לבצע - במיומנות ובמקצועיות. "אני יודעת שהתפקיד של בית הספר הוא ללמד אותנו, אבל אני לא אוהבת ללמוד", אמרה. אז ניצל הקאוצ'ר את שעת הכושר ואמר לה: "זה בסדר. בגיל שלך, גם לי לא הייתה בעיה עם לימודים - כי פשוט ברחתי מהם. אני מבין שבית ספר יכול להיות מקום בלתי נסבל, אבל... הוא גם יכול להיות מקום לחיים עבורך. ואני לא מדבר על לימודים, כי לימודים אפשר להשיג אחרי כן. אלא שיש דברים שבית ספר משריש בנו עמוק מאוד".

אז פנה אליה בולטון ושאל: "יש לך חברות בכיתה?".

"כן", ענתה הנערה. 

"יופי. כי אני עברתי גיהנום בתור ילד בבית ספר, ולקח לי שנים לשקם את האמון שלי בחברה, ולקח לי הרבה שנים להסתדר עם חברה וזה למשל משהו שאם יש לך בבית הספר, זה משהו שנרכש לכל החיים. עד היום למשל אני מסוגל להיות כפוף לבוס למשל, דבר שהיה לי קשה במיוחד לסגל לעצמי. אני הייתי בורח מבית הספר, והם העדיפו שאני אברח - כמה שיותר רחוק, ולכמה שיותר זמן. אבל את יודעת מה? בתור בוגר, היו ימים ששילמתי על כך מחיר. 

"דווקא בגיל הזה, כשאת מרגילה את המוח שלך לעבוד בצורה של למידה וחשיבה, בצורה של קבלת עול ובצורה של משמעת עצמית - המוח שלך מתרגל לזה, מתרגל לחשוב שנים קדימה. הקב"ה ברא אותנו בצורה כזאת שהמוח שלנו הולך לפי מה שאנחנו רוצים. אם נחפש לברוח - הוא יעזור לנו בכל דרך אפשרית, כולל לעשות אותנו באמת חולים, ושבאמת הכל נהיה קשה. 

"אבל אם אנחנו מחפשים להתמודד, המוח שלנו מוצא דרכים מאוד יצירתיות לעזור לנו להתמודד. את מדברת עם מי שבחסדי שמיים מוציא כל שבוע תורים לכל מיני מקומות, שעונה כל יום על עשרות מיילים בכתב - וזה אחרי שלמדתי לכתוב רק בגיל 26. ואם אני אומר לך שהקב"ה עוזר לנו לעזור לעצמנו, יש לי הוכחות לכך".

בתגובה לדברים אמרה הנערה כי 'לימודים זה קשה' ולא משנה כמה היא מנסה לשכנע את עצמה לאהוב אותם, היא פשוט לא יכולה. "ברור שקל לנו יותר לעשות את מה שאנחנו אוהבים ולא את מה ששונאים. אבל אם תחפשי את מה את כן יכולה לאהוב בבית הספר, ותתעקשי שלא לברוח - את תרגילי את המוח שלך להתמודד עם העולם ומה שהוא מזמן לך".