"לא הבנתי מה גרם לגוי לחבל במכוניתי, ולרצות כל כך במותי - רק מפני שאני יהודי"

התקרבותו הרוחנית של שאול טאוסון, דבוראי (כוורן) במקצועו, ליהדות - הייתה מתוקה מדבש, תרתי משמע. אמנם הוא גדל במשפחה מסורתית בבואנוס איירס, ומדי פעם תהה על מהות החיים - אבל זה די נגמר בזה. "את החיבור הכי חזק ברוחניות, מצאתי בחיים בכפר והקרבה לטבע". אמנם בצעירותו סיים תואר באדריכלות, אך עם הזמן גילה שעולם הדבורים מרתק אותו והחליט להפוך את זה למקצוע. "למדתי כוורנות ואפיתרפיה, שזה טיפול באמצעות מוצרי כוורת. ההתמחות שלי הייתה טיפול במחלות בעזרת פרופוליס".

לאחר לימודיו, פתח מרכז רפואי-טיפולי, בהרי קורדובה שבארגנטינה. אבל דווקא שם, בשקט הבלתי מופר של עולם הדבורים ובסדר המופתי שבו הן חיות - החל טאוסון לחוש את עצקצוצי הסקרנות בחייו. "לדבורים יש שפה שמאפשרת להן לתקשר אחת עם השנייה בצורה הרמונית להפליא", הוא מסביר. "למשל, כשהדבורים ש'עובדות' מחוץ לכוורת חוזרות 'הביתה' לכוורת, ונפגשות עם יתר הפועלות - הן 'מספרות' את מה שעבר עליהן בחוץ, על ידי ריקוד מיוחד. בתוכו 'מגלות' הדבורים לחברותיהן את הכיוון והמרחק המדויקים שבין הכוורת למקום שממנו הביאו צוף ושרף עצים".

 אבל המחשבות הללו, חשובות ככל שיהיו - מעולם לא הפכו לחיפוש ורצון לחקור קצת מעבר, עד ליום שבו פגש טאוסון גוי כפרי שהזמינו לביתו. "הוא נורא רצה שאכנס אתו לחדר מסוים שבו עמד פסל גדול עם צלב, אבל משהו פנימי בתוכי התנגד. לא ידעתי מה להגיד, אז רצתי החוצה בתירוץ שאני נורא ממהר".

 אך לפני שנפרדו, הצליח הגוי בעורמה להפיק את זממו. "הוא כנראה קלט שאני יהודי, ובזמן שאני התעסקתי עם הכוורת שלו - הוא חיבל באחד הגלגלים של המכונית שלי".

בחזרה העירה, תוך כדי נסיעה בירידה מההר, הרכב איבד את האיזון וכמעט התהפך - אבל יד ההשגחה הצילה אותו בנס. "השנאה והאנטישמיות שחשתי מאותו גוי, שהביאה אותו לעשות כזה מעשה נבזי וחסר צלם אנוש - חוללה את השינוי שאלפי מחקרים שקראתי על עולם הדבורים, לא הצליחו לעשות.

"פתאום תפסתי את עצמי בשאלה קיומית שלא עזבה אותי, ולא ידעתי את התשובה עליה: 'ההרמוניה שבטבע זה נהדר. אבל איפה ההרמוניה שלי, ואיך זה יכול להיות שיש אנשים ששונאים אותי - רק משום שאני יהודי? לא הבנתי מה גרם לגוי לחבל במכוניתי, ולרצות כל כך במותי - רק מפני שאני יהודי. אז הבנתי שהחיבור לטבע הוא טוב, הוא מחבר אותך לעצמך - אבל הוא לא מספיק לי כיהודי. הנשמה רצתה וחיפשה סוג אחר של מזון, ומצאה אותו בין היתר, בהרצאות של אתר הידברות".

 ככל שהאזין ליותר ויותר הרצאות תורניות, כך הבין טאוסון את המשמעות של העולם שעליו לחיות בו כיהודי, דרך העולם הקרוב אליו ביותר - עולמן של הדבורים. "פתאום הבנתי את הייעוד שלי בחיים. וכמו שדבורה לא מבקשת להיות פרפר, ופרפר לא רוצה להיות דבורה, וכל אחד מהם מבצע את התפקיד שלו בעולם בלי לשאול שאלות - ככה אני צריך להיות יהודי, ו'לבצע' את התפקיד שיועד לי ב'כוורת', בסדר המופתי של הבריאה, בלי שאלות.

 "הבנתי שיהודי צריך לתפקד כיהודי, וזה הייעוד שלו בעולם. אתה יכול וצריך להיות מחובר לדברים שאתה אוהב בחיים, אבל אם אין להם קשר למי ש'אמר והיה העולם', אם אין לך קשר יומיומי לבורא - אתה פוגם בסדר המופתי של ה'כוורת' כולה. ושלא לדבר על ההרמוניה שזה מוסיף לאדם בינו לבין עצמו, ולקשר שלו עצמו עם מה שמסביבו.

 "עד היום אני מודה לשליחים הטובים שה' שלח לי בדרכי, וביניהם הרב זמיר כהן - שבהרצאותיו וספריו המחכימים השפיע עליי רבות. כיום, ברוך ה', אני גר עם משפחתי בהר המדהים ביותר בעולם כולו - ירושלים". וכמובן, גם היום ממשיך טאוסון לטפל באנשים בעזרת פרופוליס, בקליניקה שלו.

מעוניינים לשתף אותנו בסיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל shira@htv.co.il