אמא חיבקה את הסידור בזרועותיה וסירבה למוסרו לידי השוטרים הרוסים

עם לבן גרתי (בראשית ל"ב, ה')

וברש"י: ותרי"ג מצוות שמרתי.

על מסירותם של יהודים למצוות, גם בהיותם בארץ אויביהם, ולתפילה בפרט, סיפר לי הרב גרשון קליבנסקי: במשך כל השנים ששהינו בסיביר כללה ה'ספריה' שלנו ספר אחד בלבד, סידור תפילה... וגם הוא לא היה נשאר אלמלא מסירות נפשה העילאית של אימי הצדקנית ע"ה, שהֵגֵנה על סידורה בחירוף נפש, ולא נתנה לאנשי המשטרה החשאית של סיביר לגזול אותו ממנה.

היה זה כאשר השוטרים ערכו חיפוש בצריפנו שבסיביר, ומצאו את הסידור הבלוי, ורצו לקחתו עימהם. אמא ע"ה, בגופה הצנום, לא הניחה להם אפילו לנגוע בו בידיהם הטמאות.

הזדים הארורים הללו, נעצו בה מבט חמור-סבר, שהיה בו הרבה יותר מאיום של עונש. בסיביר היו למבטים כאלה משמעות אחת: ירייה בראש. אך ראה זה פלא; הרשעים, בהתקלם בתקיפות שכזו, הירפו מאתנו והמשיכו בדרכם.

אני רעדתי מפחד, כי אם היו השוטרים מחליטים לירות באמא, רח"ל, לא היה לכאורה מי שיגן עליה, ומי שיפצה פה ויצפצף. אבל רק לכאורה. כי באותו מעמד נוכחתי במו עיניי בהתגשמותו של הפסוק (תהלים, פרק צ"ז פסוק י') "שומר נפשות חסידיו, מיד רשעים יצילם". סיפור זה העברתי לאחר מכן לילדיי ולנכדיי, בצירוף הלקח המאלף שבענייני יהדות אין לפחד מאף אחד, יהיה מי שיהיה, ויהיה מה שיהיה. יהודי פוחד רק מבורא עולם.

ולכך התכוון הגר"א בכותבו באחד מספריו 'עקשנות ברוחניות יצליח'! ושמעתי מפי הגר"י עדס, כי גם ראשי התיבות של המילה 'עברי' רומזות לכך: עקשנות ברוחניות יצליח... כלומר, כל אשר בשם עברי יכונה, חייב להיות עקשן בעבודת השם, ואז יצליח.

הדיאלוג

דיאלוג מרתק ניהלו הרשעים הארורים עם אימי בעת שראו את מסירותה להגנת הסידור. חושבני, ממשיך הרב קליבנסקי, כי לא למותר יהיה לתאר חלק מִדִּבְרֵי המשא-ומתן שהתנהל בעת החיפוש:

הרשעים: מה יש בספר הישן הזה שאת נאחזת בו בכל הכוח שלך?

אמא: הספר היקר הזה מקשר אותי עם אבי שבשמים.

הרשעים (בפרץ-צחוק מזלזל): אנחנו כבר חיים עשרות שנים ללא קשר מסוג זה, (עפ"ל).

אמא: איך אתם חיים, אני לא יודעת; מה שאני כן יודעת, שלא הייתי מסוגלת להמשיך לחיות אפילו רגע אחד מבלעדי הסידור. ואשר לכם, קשה לקרוא לחיים מסוג זה, חיים...

מתוך סדרת הספרים "ותן חלקנו", מאת משה מיכאל צורן