"אני נכה, מרותק לכיסא גלגלים, ובכל זאת מצליח לחזק אחרים"

זה קרה לפני מספר חודשים: עצרת רבת משתתפים התקיימה בכיכר רבין, בה נטלו חלק נכים רבים אשר ביקשו מהמדינה דבר אחד – להעלות את גובה קצבת הנכות לגובה שכר המינימום, כדי לאפשר להם להתקיים בכבוד.

גם יאיר שריקי היה שם. יאיר, צעיר בן 27 הסובל משיתוק מוחין ומרותק לכיסא גלגלים, אשר ממש לא במקרה הוא גם מוזיקאי מוכשר, עלה על הבמה במטרה להופיע עם השיר שכתב והלחין – 'השדים שלי'. אלא שטרם שפצח בשירה הוא ביקש לשתף את הקהל באופן ישיר וכנה בקשיים השוחרים לפתחו כאדם נכה.

"לא צריך להרחיק לכת כדי להסביר את זה", הוא אמר להם בפשטות, "כי רק בדרך הלוך, כשביקשתי להגיע לעצרת, רציתי לעלות על אוטובוס, אבל הוא פשוט לא עצר לי".

לאחר מכן הוא הוסיף והסביר עד כמה לא פשוט להיות נכה במדינת ישראל, אך דווקא מתוך זה הוא החל לשיר, כשהוא מבקש לחזק את הנוכחים ולהסביר להם כי למרות הקושי תמיד אפשר להמשיך לשיר ולהודות.

הכל בזכות אמא

כאשר משוחחים עם יאיר אי אפשר שלא להתפעל מהכוחות הטמונים בו. "שיתוק המוחין שלי הוא מולד", מספר יאיר על עצמו, "נולדתי כפג במשקל של פחות מקילוגרם, וכתוצאה מחוסר חמצן נפגע מרכז התנועה במוח שלי. המשמעות היא שמבינה פיזית אני מרותק לכיסא גלגלים וגם הידיים שלי לא מתפקדות באופן מושלם".

אבל אם זה נשמע לכם כמו נקודת פתיחה לחיים עתירי קשיים, מסתבר שיאיר לרגע לא נתן לנכות להתגבר על שמחת החיים ועל היצירתיות שלו.  "אני חושב שדווקא בגלל מה שחסר לי מבחינה גופנית, אז הצלחתי ללמוד להסתכל על דברים בצורה יותר פנימית ופחות חיצונית. זכיתי להתרחק משטויות ולהתקרב רק לדברים טובים".

מה נותן לך את הכוחות האלו?

"הדמות העיקרית ממנה שאבתי את הכוחות לאורך כל הדרך היא אמא שלי", הוא משיב, "אמא היא הדמות הכי דומיננטית במסע החיים שלי. היא אף פעם לא ויתרה, ותמיד סיפרה לי שעוד בבית החולים הסבירו לה הרופאים שלא אוכל לשחק כדורגל, ובמילים אחרות ניסו לרמוז לה שלא אוכל ללכת, אבל היא הגיבה: 'בסדר, אז הוא לא ישחק כדורגל, אבל הוא יהיה חכם וילמד הרבה דברים אחרים ויעשה כל מה שהוא רוצה בחיים'. את הגישה הזו היא המשיכה לשדר לי לאורך כל הדרך. אפשר להגיד שרק בזכותה אני מי שאני. כל תו באומנות, כל מילה שנכתבת על הדף וכל ניגון שיוצא מהנשמה שלי – הם בהשראתה ובשבילה. אני מרגיש שבורא עולם נתן לי את הכישרון הזה, וזו הדרך שלי להחזיר לה על כל מה שהיא השקיעה בי".

ילדות מאתגרת

ובכל זאת, למרות שיאיר מתעקש לטעון שלאורך כל הדרך הוא גדל כילד רגיל, הוא מודה כי היה עליו גם לצלוח לא מעט אתגרים. בשנותיו הראשונות הוא למד בגן של עמותת 'צעד קדימה' – עמותה שעוזרת לילדים עם שיתוק מוחין ומלמדת אותם כיצד להתנייד ולהתגבר על קשייהם הפיזיים, כל אחד בהתאם לרמתו וליכולותיו. בהמשך, כשהגיע לבית ספר יסודי הוא למד בבית ספר אשכולות בראשון לציון. "למדתי בכיתה רגילה ונעזרתי בסייעת", הוא מספר, "בבית הספר הזה הייתה מנהלת מדהימה שמאוד תמכה בי. היא אפילו אמרה לי פעם שאם לא יהיו תלמידים בעלי צרכים מיוחדים שישתלבו בבית הספר, אז היא פשוט תסגור אותו ולא תאפשר לו לפעול יותר. בכלל, היה לה מאוד חשוב לקדם אותי והיא דאגה בלי הפסקה לכל מה שהייתי צריך. אני לגמרי זוכר לה את החסד הזה".

הרגשת שונה מהחברים?

"האמת היא שבבית הספר לא הייתי מסכן, אבל לאחר סיום היסודי, כשהייתי בכיתה ז' ניסו לשלב אותי בחטיבה רגילה בהרצליה, והניסיון הזה לא ממש הצליח. נראה לי שלא הצליחו להכיל אותי שם, לא המורים ולא התלמידים. אני זוכר שאחד החברים אמר לי פעם, באופן טבעי ובשיא התמימות שהוא לא חושב שאני אוכל להביא אי פעם ילדים לעולם, בגלל שאני במצב הזה".

ואיך הרגשת?

"לא כעסתי עליו, גם לא נפגעתי. אבל הבנתי שאני חי בעולם שבו פשוט אין מודעות, לא רק כלפיי, אלא בכלל. לאנשים מאוד נוח להתייחס בכבוד לכל אלו שנמצאים סביבם ודומים להם, אבל כשיש מישהו שונה זה קשה לדעת איך לנהוג כלפיו. ודווקא כאן, מתוך המצב הזה, למדתי להכיר את עצמי ולדעת – נכון, אולי כלפי חוץ אני נראה שונה, אבל יש לי יתרונות שאין לאנשים אחרים".

אחד מהיתרונות האלו הוא למשל נושא הכתיבה, אליו נקשר יאיר כבר מגיל צעיר. "מאז שהייתי ילד בכיתה ו' אני כותב", הוא מספר, "ועד היום כתבתי יותר מ-1200 שירים. יש לי אפילו כיוון לספר ארוך ובקרוב מאוד אני מתכוון לקדם אותו".

עולם המוזיקה

ובניגוד לחברה שהתקשתה להכיל את הילד השונה והיצירתי, מסתבר שהיה גם מקום שכן הכיל את יאיר לאורך כל הדרך. זהו עולם המוזיקה. "כבר כשהייתי ילד קטן, הייתי שר ומתופף לאורך כל שעות הצהריים", הוא מספר, "אהבתי גם ללכת להופעות של זמרים, ועוד כשהייתי קטן ממש הלכתי להופעה של שלומי שבת, ועשיתי הכל כדי שיביא לי את המיקרופון ושאוכל לשיר ולהופיע אתו ביחד. בסופו של דבר לא הייתה לו ברירה ובאמת עלינו לדואט".

במשך השנים תחביב השירה והנגינה רק התפתח ולרגע לא עצר. "המוזיקה היא חלק מהחיים שלי", מסביר יאיר, "היא חלק מהיום יום שלי. בשנים האחרונות גם התמקצעתי בה במיוחד, הקמתי אולפן ביתי ולמדתי את ההפקה המוזיקלית".

הנכות מגבילה אותך באופן כלשהו במהלך היצירה?

"בנוגע להלחנת השירים ולכתיבת הטקסט היא לא מגבילה אותי, אבל ברור שמבחינה פיזית, הפקה של כל שיר לוקחת לי יותר זמן מאשר למוזיקאי רגיל.  אתן דוגמא: כשאני מלחין אני לא מנגן אלא שר את המנגינה שעולה לי בראש, ואחר כך אני מצייר את הכלים דרך המחשב. זה אומר שאם למשל צריך פסנתר אז אני מזיז אותו בעזרת המקלדת וממקם אותו. זה לוקח הרבה מאוד זמן, הרבה יותר משל מישהו שפשוט יכול לשבת פיזית ליד פסנתר ולנגן במהירות שהוא רוצה. אני חייב לעבור דרך מאוד מייגעת".

אך למרות זאת, יאיר לא חושב לרגע לוותר לעצמו. בתקופה האחרונה הוא גם התחיל לעבוד על אלבום הבכורה שלו אשר יישא את השם 'הולך בישיבה'. "אני רומז בשם הזה לעצמי", הוא מסביר, "כי אני לא הולך בפועל, אבל הולך ברוח".

את השיר הראשון באלבום מציין יאיר כי הוא כתב והלחין בעצמו,  את ההפקה והמיקס עשה חבר יקר בשם חיים מוטלה, והוא גם זה ששר בפזמון. "חוץ מהשיר הזה את יתר האלבום אני מפיק יחד עם מורה מדהים שלי בשם קובי נעים".

ובמה עוסקים השירים האחרים?

"השירים שלי עסקים במגוון של נושאים. יש מהם שקשורים לחיי האישיים ומספרים איך זה לחיות במצב פיזי כזה, אבל יש גם כאלו שמדברים על המצב במדינה, וכן שירים שמדברים על הפרשי הדורות. אני מרבה לעסוק בכך, כי אני רואה מול עיניי את ההורים שלי שבני 60 פלוס ואת הדור של היום. ויש גם הרבה מאוד שירים שקשורים ליהדות. אני יודע שבגלל ששירים רבים שלי קשורים ליהדות אני אולי מפסיד חלק מהקהלים, אבל זה לא מפחיד אותי. כי חשוב לי להביא שירים עם תוכן. אני מאמין שמוזיקה צריכה להיות דבר עמוק, שאחרי שאדם שומע אותו אז משהו מתוך זה נשאר בלב שלו ומשנה לו שם משהו, בין אם זה בתפיסת העולם שלו ובין אם זה בנפש ובין אם זה פשוט לעשות לו טוב ולהראות לו את הדרך".

מתי האלבום יראה אור?

"מצדי האלבום כבר היה יוצא מזמן, אבל לצערי עלויות ההפקה הן מאוד גבוהות, והכל קורה לאט-לאט. אני גם לא רוצה להתפשר על הרמה הגבוהה של האלבום וזקוק לשם כך לסכום כספי מאוד גבוה. לכן אני עדיין בשלבי הכנה של חלק מהשירים".

והוא מדגיש: "המוזיקה שאני יוצר היא לא כדי להתפרסם. יש אנשים שכותבים מוזיקה כשהמטרה שלהם היא שישמיעו אותה בכל מקום ושהם יהפכו לכוכבים. אצלי זה ממש לא ככה. היעד שלי הוא לגרום לאנשים לחייך, לתת לאנשים כוחות, ואני חושב שזה גם התפקיד שקיבלתי. כל ניגון ועיבוד שאני מוציא, אני מרגיש שהוא לא שלי אלא של הקב"ה, אני בסך הכל מוציא לאור את הפעולה הזו, כשאני מקווה שאצליח לעזור לאנשים להגיע לעוד מקומות בנפש שלהם ולעזור להם".

ויש לו גם חלום נוסף: "אני חולם להתחתן ולהקים בית", הוא מספר. "כולם שואלים אותי אם אני רוצה אישה במצב כמו שלי, ואני עונה להם שבכלל לא משנה לי אם היא תהיה כמוני ומה בדיוק תהיה הלקות שלה. מה שמשנה לי זה הפנימיות שלה. אם זו אישה שיש לה מידות טובות, שאני אוכל לדבר איתה ושהעולם הפנימי שלי לא ירתיע אותה – אז מבחינתי נלך יחד עד סוף החיים. כמובן שאני מבין שזה מוכרח להיות גם הפוך, ושאני אקבל אותה כמו שהיא. זה לא פשוט, אבל אני מקווה ומאמין באמונה שלמה שהקב"ה ישלח לי את זו שמתאימה לי ביותר".

מכתב לאלוקים:

השדים שלי​:

עיבוד והפקה מוזיקלית: אבירן לוי, יניב ברמלי ואיתי אמויאל