כל הסגולות לכבוד יום ההילולא הקדוש של ר’ אלימלך מליז’ענסק

כא' באדר הוא יום ההילולא של רבי אלימלך מליז'ענסק, בעל ה"נועם אלימלך" זצוק"ל. מובא בספרים הקדושים : רק לומר "ליז'ענסק" – ונושעים! אצל חסידים ואנשי מעשה, יום כא' באדר, יום ההילולא של רבי אלימלך, זהו יום גדול ממש כיום כיפור, ולא אומרים בו תחנון.

רבי אלימלך חיבר את ספר "נועם אלימלך", והצדיק בעל ה"מעדני מלך" כתב כי מי שלומד בספר הזה יזכה לפרנסה טובה, ומי שילמד ממנו ביום השבת יזכה לפרנסה בשפע ולנשמה יתרה. אפשר כמובן לקרוא גם בלי להבין. מסופר על האדמו"ר מביילא שלא היה נכנס לבית אשר אין בו ספר "נועם אלימלך".

ספר זה הוא סגולה לשמירה ואפילו לרפואה שלמה, ויש עניין להניחו תחת מראשותיו של חולה, ולהבדיל, תחת כרית של יולדת בשעת לידתה, כסגולה ללידה קלה.

האדמו"ר בעל ה"חלקת יהושוע" היה עושה טיש בליל כא' באדר, והיה מעביר בין חסידיו את ה"נועם אלימלך". כל אחד היה מקריא מעט, ולוקח מהכתוב בספר עצה וברכה לכל השנה. גם את יכולה לעשות את זה!

מי שזוכה לנסוע לצדיק רואה ישועות

רבי מאיר מפרימישלאן אומר כי הנסיעה לצדיק היא סגולה ליראת שמיים, והדברים שם עושים פירות, וכי שם, אצל רבי אלימלך, יש התעוררות לתשובה. אמר רבי אלימלך, כי מי שיהיה על קברו – הוא יושיע אותו כאילו הוא בחייו. ומי שיגע בפתח ביתו – לא ימות מן העולם ללא תשובה. מסופר על זקן מעל גיל מאה ועשר, שכבר קץ בחייו מרוב זקנה. והנה, הגיע קרוב משפחה שלו לרבי מאיר מפרימישלאן, ובקש ממנו ברכה לאותו זקן – שימות. אותו זקן לא היה יהודי מאמין, ולא עשה תשובה מימיו. כשברר רבי מאיר, גילה כי כשהיה הזקן צעיר, הוא היה עגלון, ופעם אחת הסיע אנשים לליז'ענסק, ונכנס לקרוא לנוסעים מבית מדרשו של רבי אלימלך. אמר לו רבי מאיר: "אתה לא יכול למות בלי תשובה! אתה נגעת בידית של רבי אלימלך. ואכן, הזקן עשה תשובה, אמר וידוי – ונפטר.

בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשהחריבו הגרמנים בתי עלמין יהודיים, לא הצליחו לגעת בקברו של רבי אלימלך, ועל כך מעיד חסיד גור. מקום קבורתו של רבי אלימלך הוא עמוס תפילות יהודים של שנים, והתפילות שם פועלות. האדמו"ר משומרי אמונים ציווה על חסידיו לספר ביום ההילולה, כא' באדר, שלושה סיפורים, וזוהי סגולה אדירה – שיהיו צרכי הפסח הקרוב בהרחבה. המגיד מקוזניץ אמר כי יש לספר את שלושת הסיפורים גם בשבת מברכין ניסן.

היום, יום ההילולה, את מדליקה נר לרבי אלימלך, וקוראת תהילים, ומכניסה לביתך את ספר נועם אלימלך.

והנה שלושת הסיפורים:

הסיפור הראשון:

מעשה באדם עני, שלא היה לו כסף לצרכי הפסח. כתב העני מכתב למלך הגדול, בורא העולם, ובקש ממנו כסף לצרכי הפסח, חתם את שמו והוסיף את כתובתו. את המכתב הניח ביער תחת אחד העצים.

המלך של אותה מדינה יצא לצוד ציד ביער, ומצא את הפתק. כשקרא: "לכבוד המלך הגדול", היה בטוח שהמכתב מכוון אליו, ושלח לאותו יהודי סכום כסף ענק לצרכי הפסח.

כמו שבורא עולם עזר לאותו יהודי, כך יעזור גם לנו. אמן.

הסיפור השני:

מעשה באדם שלא היה לו כסף לצרכי הפסח. החליט לעשות עסק, ולמכור יין למדינה השכנה. קנה מספר חביות של יין, וכשהגיע עם החביות לשומרי המכס, לא אפשרו לו להעביר יין.

רץ היהודי לרבי אלימלך מליז'ענסק, ובקש ממנו עצה. ברך רבי אלימלך שהיין יהפוך להיות מים, וכך היה. אותו יהודי עבר את הגבול עם חביות המים, לקול צחוקם של פקידי המכס... אך מה יעשה עם מים? רץ בחזרה לרבי אלימלך, והוא ברך שהמים יחזרו להיות מים. וכך באמת היה. הוא מכר את היין בסכום גדול, והיו לו כל צרכי החג בהרחבה גדולה.

כמו שבורא עולם עזר לאותו יהודי, כך יעזור גם לנו. אמן.

הסיפור השלישי:

מסופר על משה, החייט העני, שהיה משתכר פרוטות מועטות בדוחק רב. פעם אחת פגש אותו פריץ אכזרי, שונא ישראל, וניסה לירות בו באקדח. משה ניצל מן היריה, אך התעלף מרוב בהלה.

אשת הפריץ ריחמה עליו, ושאלה למעשיו. כשספר לה שהוא חייט, החלה להעסיקו אצלה בארמון. המזל האיר למשה החייט והוא החל להרוויח טוב ולכסות את חובותיו.

יום אחד שאל הפריץ את משה החייט: "נו, איך הפרנסה?" השיב משה: "ברוך השם, נותן השם יתברך פרנסה בשפע...". הפריץ כעס, וצעק: "הפרנסה היא מאשתי!". והוא סילק את משה מהארמון בלי פרוטה.

הימים היו ימי ערב פסח, ומשה החייט שם בטחונו בהשם, שישלח לו את צרכי הפסח ביד רחבה.

בינתיים, בארמון, הפריץ יושב וסופר את מטבעות הזהב שלו, ובכל מטבע הוא מקיש בשיניו – ושם בקופסה. לפריץ היה קוף, וכשהפריץ נרדם – הקוף חיקה את מעשיו. נקש גם הוא במטבעות הזהב, ובלע את כולן. וכמובן, הקוף מת.

הפריץ הרשע רצה לצחוק על היהודי, וזרק את פגר הקוף בחצרו של משה החייט בקול רעש גדול. משה התעורר, ומצא קוף מת ליד ביתו, ומפיו יוצאים מטבעות זהב. משה החייט התעשר, וזכה לצרכי הפסח בהרחבה.

וכמו שבורא עולם עזר למשה החייט, כך יהי רצון שיעזור גם לנו. אמן ואמן.