בן לשני הורים על רצף האוטיזם בפוסט מרגש: "כעסתי שאני צריך לדאוג לאימא, ולא להפך"

צחי שי דיכנר נולד לזוג הורים שסובלים ממגבלה שכלית, וכל החיים חיכה לרגע הזה שבו 'האמת' תצא לאור, ויגלו שאין לו שום קשר למשפחה שלו. בפוסט מרגש בפייסבוק, מגולל דיכנר בן ה-42 את חייו בבית סבו וסבתו, כשהוריו מתגוררים בבית ממול. "בגיל עשר אבי נפטר. אימא חזרה לגור עם הסבים, ואני יצאתי מהבית לפנימייה, מבחירה.

"כל ילד ונער אוהב להשוויץ בהוריו, ובמה הם עובדים ועושים – אבל לי לא היה במה. אני התביישתי. שאלתי את עצמי ואת אלוקים, כל כך הרבה פעמים, 'למה זה קרה דווקא לי?'. כעסתי שאני זה שצריך לדאוג לאימא ולא ההפך. הרגשתי שאימא שלי, היא בכלל לא אימא שלי. היא לא מתאימה לי, ויום אחד יגלו לי שזה נכון. לא היה במי להתמרד. זה מרגיש כמו הילדה שלך שאתה דואג לה, אבל מבלי שאף אחד שאל אותך קודם אם זה מתאים לך בכלל".

ומפה התחיל הכעס הגדול. "זה המחיר שילד קטן משלם, מחיר המצריך אותו לגדול בתפקיד של מדריך את הוריו, ולא ההפך. מרוב הבחינות היא אימא שלי, אבל אני אפוטרופוס עליה מבחינה חוקית – מאז היותי בן 18".

חיה, אמו של דיכנר, מתגוררת כיום ב'כישורית' – קיבוץ מיוחד לאנשים עם צרכים מיוחדים. בפוסט אחר שלו מתאר אותה דיכנר כ"אישה מיוחדת במינה, מסמר הערב בכל אירוע ומפגש, גם אימא שלי  וגם המורה הרוחנית שלי. כל מה שאני ומי שאני, זה בזכותה. ברגעים הכי קשים בחיים, היא עוזרת להתרומם מעלה, ובכלל בלי כוונה לעשות את זה. ככה, נקי מהלב.

"אני מעדכן אותה בכל מה שקשור בחיי, ומתייעץ איתה במקרים מיוחדים ודחופים. מזה כשנתיים, אמא ואני מפעילים את 'מדריך לחיים' – תוכנית שהוקמה בשיתוף ובהדרכה מלאה של אמי חיה דיכנר, אישה שלמרות 'מוגבלותה' היא כריזמטית ותקשורתית, בעלת חוש הומור קליל ועוצמות רוחניות אך בעיקר אימא וסבתא של כולם. אימא ואני אוהבים לעבוד יחדיו, מרגישים טוב כצוות, מעצימים אחת את השני, אך בעיקר מרגישים שנפלה בידינו זכות לעבור תהליך עוצמתי שכזה. אנו שתי נשמות אשר מבקשות להעביר את המסר, ולגעת בלבבות של כמה שיותר אנשים."