מטפלים בהורים מבוגרים? 10 שאלות ותשובות שיסייעו לכם לעמוד באתגר בכבוד

עליית גיל התמותה בשנים האחרונות, כמו גם הטכנולוגיה הרפואית המתפתחת, האריכו באופן משמעותי את תוחלת החיים. אנשים רבים מוצאים את עצמם בין הפטיש לסדן. מחד מטפלים בילדים ובנכדים, ומאידך מטפלים בהוריהם המזדקנים. עו"ס אורנה גבאי, מתמחה בגיל השלישי ובליווי בני המשפחה, עדי בן שטח, מנכ"ל ReLive בית חולים בבית, דליה בורק, מאמנת ומלווה את בני המשפחה המטפלת, בעלת "החצר הפנימית" – מרחב ידע ושירותים למשפחה הרב-דורית, משיבים ל'ידיעות אחרונות' תשובות חשובות ומחכימות אודות טיפול ילדים בהוריהם המתבגרים.

1. איך יודעים שחלה התפנית, בו הופך ההורה התומך לנתמך?

עו"ס אורנה גבאי מסבירה כי "זה יכול להיות תהליך שקורה בשלבים, כשהגוף לאט-לאט נחלש ומזדקן, עד שההורה הופך לתלותי, או שזה תופס את המשפחה לא מוכנה, למשל באירוע מוחי, דום לב או ירידה מנטלית. אם מדובר באלצהיימר זה עלול להתחיל כבר בגיל מוקדם יחסית, סביב שנות ה־60 לחייו".

"לפעמים למשפחה קשה לעכל את הסיטואציה החדשה, בעיקר כשזה פתאומי, אבל כך או כך – ההורה לא מסוגל כבר לחיות בגפו והוא זקוק לעזרה פיזית, למהלך מול קופת החולים, הביטוח הלאומי וכדומה", היא מוסיפה.

2. מי יהיה בן המשפחה שיהיה המטפל העיקרי בהורה?

האמרה הכואבת לפיה "אב אחד יכול לגדל עשרה ילדים, אך עשרה ילדים לא יכולים לגדל אב אחד" נכונה מאוד. גבאי מתייחסת לקונפליקט הנוצר במשפחות רבות: מי יהיה המטפל העיקרי בהורה? "חשוב לפתוח את הנושא בין האחים ולחשוב איך אפשר לחלוק את הנטל. בכל משפחה זה יעבוד אחרת", מציינת גבאי מניסיונה, "אבל בדרך כלל זו תהיה הבת. הגברים טובים בדברים אופרטיביים כמו ללכת לבנק, לסדר את החשמל, לעזור טכנית. כל משפחה קובעת לעצמה את הכללים ותשכיל מי יעשה תורנות. כשהנטל נופל על מטפל אחד, נפתחים קונפליקטים, עולים תסכולים מהעבר (כמו לדוגמה: תמיד אני הייתי הקורבן. תמיד אני הייתי ילדת הסנדוויץ') ומתחילים לסגור חשבונות. חבל להיכנס למקומות הללו, ומשפחה מתוכננת וחכמה לא תגיע למצב כזה".

(צילום: shutterstock)

3. כיצד ניתן להיעזר בגורמים עירוניים ומקצועיים?

 "בדרך כלל פונים לעובד הסוציאלי בקופת החולים או לעובד הסוציאלי של הרווחה בעיר של ההורה, בודקים את הזכויות ורואים במה הם יכולים לעזור במצב הנתון. הילד המטפל חייב להבין שהוא לא יכול לעשות זאת לבד. מדובר בתהליך הזדקנות שעשוי להתרחש שנים וצריך הרבה אוויר, וככל שהוא יידע יותר לבקש עזרה – כך הוא ימשיך להיות ילד מסור להורה שלו לאורך זמן בלי להתייאש או להישבר", היא מסבירה.

גבאי מפרטת את הזכויות לקשיש: "המגמה היום היא להשאיר את הקשיש כמה שיותר בבית, בקהילה, כל עוד המצב הפיזי שלו מאפשר זאת והוא עדיין עצמאי. בכל קהילה יש מועדונים ומרכזי יום, כך שחצי יום הוא בפעילות וחוזר הביתה רק אחר הצהריים.

"על פי חוק הסיעוד, שנחקק בסוף שנות ה-80, מאפשר לאדם שהגיע לגיל פרישה וזקוק לעזרה בפעולות היומיומיות של מקלחת, אכילה וכדומה, או זקוק להשגחה, לקבל עזרה מהביטוח הלאומי לא בכסף אלא בתמיכה בבית", ממשיכה גבאי לפרט.

"גם התהליך הזה נעשה דרך קופת החולים. העזרה ניתנת על סמך סיכומים רפואיים וטופס תפקודי וביקור של נציג הביטוח הלאומי שבא לראות את הקשיש בביתו. לפעמים העזרה הקטנה הזו מספיקה ומאפשרת לקשיש להישאר בבית בסביבה האהובה עליו כי די בכך שמישהו עושה בשבילו משהו – משגיח עליו במקלחת, יורד בשבילו למכולת או קונה עבורו תרופות – זוהי הקלה ועזרה".

4. מתי מתאים לגייס עובד זר?

מרים אוקונור, מייעצת ומכוונת במעברי מגורים בגיל השלישי, מונה את התנאים לזכאות למטפל זר:

שהייה בבית או בדיור מוגן (ולא בבית אבות או בשיקום); רמת תפקודו פיזית ו/או קוגניטיבית שנמצאת בירידה; צורך בעזרה יומיומית או השגחה של 24 שעות ביממה; צורך בהלבשה, ברחצה, בהכנת אוכל, בסידור התרופות.

כמו כן זכאים למטפל זר אדם אשר אובחן על ידי פסיכוגריאטר כתשוש נפש, סובל מירידה קוגניטיבית, מדמנציה, מאלצהיימר, וכן אדם אשר אובחן כסיעודי או חולה אונקולוגי.

5. מהם התנאים לגיוס עובד זר?

אוקנור מסבירה כי ניתן לפנות לחברת תיווך בעלת רישיון מיוחד (תאגיד) ולקבל את הנחיותיה. יש למלא טפסים ולהמציא חוות דעת רפואיות ומסמכים אחרים לאורך התהליך.

יש להבין כי ברגע שמתקבל אישור העסקה, ניתן לפנות לכל חברת סיעוד או תאגיד ולבקש שיחפשו עובד מתאים עבורם. אין מגבלה למספר הפניות, או החברות/תאגידים שאפשר לפנות אליהם לקבלת עזרה. מומלץ לפנות לכמה שיותר חברות כדי להגיע למטפל האופטימלי עבור יקירכם.

חברות הסיעוד והתאגידים ינסו למצוא מטפל אשר נמצא בארץ, או לעשות הזמנה של מטפל במיוחד עבור הקשיש.

חשוב מאוד לברר על המטפל: לבקש מכתב/י המלצה ממשפחה אשר אצלה עבד, לשוחח טלפונית עם בן/בת הקשיש כדי לשמוע מהם על טיב עבודתו, לוודא שהמטפל יודע עברית (באם זו שפתו היחידה של הקשיש).

"החשוב ביותר הוא למצוא מטפל שהוא אדם טוב, ישר, נאמן, מסור, אוהב אדם, חרוץ ובעל מוסר עבודה גבוה, אדם שיש בליבו חמלה ורצון לעזור. ארץ מוצאו אינה חשובה", מוסיפה אוקנור.

(צילום: shutterstock)

6. מתי מתאים להעביר את הקשיש למחלקה סיעודית?

גבאי מסבירה כי כאשר הקשיש מגיע למצב שבו הוא זקוק לעזרה של 24 שעות ביממה ולא בא בחשבון עובד זר, יש צורך במחלקה סיעודית בבית אבות. מהי הפרוצדורה? "יש לפנות למשרד הבריאות לקבלת קוד לזכאות כספית. זה מותנה במבחן הכנסות: מה יש לקשיש עצמו, 80% מהביטוח הלאומי ו10% ממה שיש לילדיו".

7. האם יש אפשרות להשאיר את ההורה המבוגר בבית בתנאים של בית חולים? מתי זה מתאים?

עדי בן שטח, מנכ"ל ReLive בית חולים בבית, מסביר על האפשרות להשאיר את ההורה המבוגר בבית, תוך מתן תנאים של בית חולים: "בית חולים בבית נותן מענה לאנשים עם מחלות כרוניות שסובלים מאי יציבות, מהחמרות ומאשפוזים ו/או לאנשים שעברו אירוע משנה חיים (כמו נפילה או אירוע רפואי ששינה את הסטטוס שלהם מעצמאי לסיעודי", מסביר בן שטח.

לשם כך, יש לערוך בירור רפואי מקיף שכולל בדיקה והתאמה של תרופות המטופל, הערכה נשימתית, תזונתית, תפקודית, כאב ומצב נפשי. נבנית תוכנית טיפול מותאמת אישית לחולה הכוללת פעולות טיפול, שיקום וסיעוד כשצוות רפואי אישי הכולל רופא, אחות ופיזיותרפיסט נמצאים בתמונה. לכל מטופל יש מנהל מקרה אשר מסנכרן בין הצוות המקצועי וגורמי הטיפול ומעדכן בשוטף את המשפחה על המצב. האופציה הזו לא זולה, בהתחשב בכך שהיא בנוסף לעוזר הצמוד למטופל. המחיר הכולל ינוע סביב 20 אלף שקלים לחודש.

8. איך מתאימים את הבית להורה המבוגר?

בן שטח מונה את התנאים הנדרשים לשם התאמת הבית להורה המבוגר:

1. התאמת הבית ואבזורו בהתאם לצורכי המטופל (מקלחת, שירותים, מעברים, מדרגות וכדומה).

2. ציוד רפואי בהתאם לצורכי המטופל (חמצן וכדומה).

3. הצבת יעדים לטיפול וחלוקת תפקידים.

4. תוכנית טיפול ושגרת טיפול יומית.

5. ניהול מעקב טיפולי רציף.

6. שמירה על איכות חיי המטופל.

7. קשר רציף עם רופא מטפל ועם גורמי טיפול מקצועיים.

9. מה קורה כשאין שיתוף פעולה מצד ההורה המטופל?

דליה בורק, מאמנת ומלווה את בני המשפחה המטפלת, בעלת "החצר הפנימית" – מרחב ידע ושירותים למשפחה הרב-דורית, מסבירה כי "במקרה כזה, יש להבחין בין מטופל שיש לו בן זוג לבין כזה שילדיו מטפלים בו. חשוב לפרק את הקושי לגורמים ולראות באילו חלקים יש לנו השפעה כבן זוג וילדים והיכן אין. את מה שתלוי בנו וביכולות שלנו להשפיע ניקח על עצמנו. היכן שאין לנו השפעה, נבדוק איזה גורם חיצוני יכול להתגייס לעניין. אם זה סביב החלטות על העתיד, כדאי להיוועץ במומחה, אם זה בעניין ניקיון הבית, נחפש איש תחזוקה ועוד. כך יישמר הכבוד ההדדי תוך שלא נערב רגשות", היא מסבירה.

"כשאין בן זוג, צריך לבדוק מי המטפל העיקרי בסיטואציה הזו (בדרך כלל אחד הילדים) והוא למעשה ייקח את המושכות וירכז את הצרכים והמענים של המטופל – ברמה הפיזית, הטיפולית, החברתית והרגשית – ואז יאציל סמכויות וישים גבולות, גם למטופל וגם לבני המשפחה, כי אחרת דברים מיטשטשים ולא מגיעים לתוצאות ולהתקדמות. מאוד חשוב להיות מדויקים בזה ולא להחליק דברים. הדברים צריכים להיעשות, ויש להתייחס אליהם כאל משימה", אומרת בורק.

10. כיצד ניתן לטפל בהורים, בלי להישבר נפשית?

עו"ס אורנה גבאי מדגישה כי לפני הכל, על המטפל העיקרי להזכיר לעצמו מה התפקיד שלו: למשל, 'אני בן/בת ולא מטפל/ת של אמא שלי', 'אני לא אבא/אמא של אמא שלי'. 'גם לי יש ילדים'. כשאתה מגדיר לעצמך מה אתה, אתה מתנהל בצורה נכונה ומחושבת ולא נשאב לזה ללא הכרה", היא מסבירה. "כל אחד צריך להגדיר לעצמו וגם מול ההורה שלו, מהו 'בן טוב' – האם בן טוב ומסור זה מישהו שבא פעם ביום? שלוש פעמים בשבוע?" היא מציעה, ומסבירה כי בירור הציפיות חשוב מאוד. "כדאי לדבר על כך גם מול ההורה, כדי שתבין מה ההורה מצפה, מה הוא היה רוצה ומה אתה יכול. חשוב לדבר על זה: 'אמא, את רוצה שאני אבוא ארבע פעמים בשבוע אבל אני יכולה רק פעמיים'. ברגע שאומרים את זה, יש פחות תסכול, אכזבה וחוסר נעימות שלך כילד בהמשך".

דליה בורק מציינת כי על המטפל העיקרי לדאוג למלא את ה'דלי הנפשי' שלו, וכן על הסביבה לדאוג לכך: "יש כאן שני גורמים שצריכים לזהות זאת. קודם כל הוא עצמו שצריך להיות כל הזמן במודעות ולמלא את הדלי הנפשי שלו: אם זה בבית קפה עם חברים, אם זה בשחייה משחררת פעמיים בשבוע וכדומה", היא מסבירה.

בורק ממשיכה ומונה נקודות חשובות: "מעבר לזה, נצפה שגם הסובבים אותו יזהו אצלו את המצוקה ויעוררו אותו להתנתק לפעמים, למצוא את הזמן והמקום לעצמו ולקחת נשימה. הרבה פעמים החברה והסביבה כל כך בפוקוס על המטופל, ששוכחים את המטפל – שלעיתים הוא בן זוגו. כשמתקשרים ובת הזוג עונה – צריך לזכור לשאול אותה לשלומה ולא רק לשלום המטופל, לבדוק אתה מה הצרכים שלה בתוך כל זה ואיך אפשר לעזור גם לה. חשוב שלאנשים יהיו המודעות והרגישות הללו".