הפתקאות המפתיעות שנמצאו בדף הגמרא

ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן (בראשית ל"ז, י"ד)

מחזה-פלאים התרחש בישיבת המקובלים 'בית א-ל' בירושלים. ראש הישיבה, רבי גדליה אוחיון, היה מקשה בשיעוריו שאלות קשות במיוחד, שרבים מהתלמידים לא ידעו להשיב עליהן. והנה, לאחר כל שיעור, היה ראש הישיבה מוצא פתקה קטנה שנתחבה בגמרא שלו, ובה כל התשובות לשאלות שנשאלו בשיעור. והיו התשובות הללו מופלאות במיוחד, וגרמו לרבי גדליה נחת-רוח גדולה.

כיוון שלא ידע ראש הישיבה מי הבחור הצנוע המניח את הפתקאות בגמרא שלו, היתה שמחה זו מהולה בעצב-מה. מדוע הוא מסתיר ממני את זהותו? שאל רבי גדליה אוחיון.

היתה זו לבסוף בתו של ראש הישיבה שהסתתרה בעזרת הנשים וגילתה את הבחור הצנוע, ותפסתהו בעת שהניח את הפתק בגמרתו של אביה... סוף סוף התגלה הסוד. היה זה לא אחר מאשר רבי שלום שרעבי, גדול מקובלי תימן במאה האחרונה, שעלה בתקופה ההיא מתימן לירושלים, והוכיח שלבד מגדלותו בתורת הנסתר, יש לו שליטה כבירה גם בנגלה.

ראה רבי גדליה כך, ונתן לו את בתו זו לאשה...

כחתנו של ראש הישיבה, יצא שמו של רבי שלום שרעבי כגדול בתורה, עד שרוב מקובלי ירושלים בעת ההיא קנו את חוכמתו ממנו.

נמצאנו למדים, שצניעותו וענוותו היתירה, היא-היא שהביאתהו לפרהסיה הגדולה! הוא ביקש לקיים (משלי, פרק י"א פסוק ב') 'ואת צנועים חכמה', והתקיים בו ששמו ייצא בעולם היהודי כולו.

כי מה שאדם עושה, לעצמו הוא עושה. כלל זה צריך ללוות את האדם לאורך כל ימי חייו.

צדיקים - מתוך מצוותיהם הם מתגדלים

ומצאנו דוגמאות רבות לכך. מדוע, למשל, אירע הנס בחנוכה על ידי אשה? - משום ש"בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל". (תהלים, פרק ז' פסוק ט"ז). אדם חוטא, והשי"ת גורם לו שהחטא עצמו יביא עליו את העונש. היוונים פשטו ידם בבנותינו, לכן בת ישראל כרתה את ראשו של מלכם, בבחינת "תיַסְרך רעתך". (ירמיה, פרק ב' פסוק י"ט). העבירה עצמה ממיתה את מי שעשה אותה.

וכך נראה קצת מלשון רש"י (שבת, דף כ"ג עמוד א'), וז"ל: 'שגזרו יוונים על כל הבתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחילה, ועל ידי אשה נעשה הנס'. וכך גם היה אצל המן, שעל אותו עץ שהכין למרדכי תלו אותו-עצמו.

ואילו אצל צדיקים, מתוך מצוותיהם הם מתגדלים. המצות שהם עושים, הן-הן מגדלות אותם מעלה-מעלה. אברהם אבינו קיבל אורחים במסירות נפש, ומתוך כך זכה שהאורחים הללו, שהתגלו לבסוף כמלאכים, בישרוהו בבשורת הזרע-של-קיימא. גם בפרשתנו מצאנו שיעקב שלח את יוסף הצדיק לשכם, "ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן", ודוקא משם זרחה שימשו עד שעלה על כס השלטון במצרים.

וכן גם להלן. יוסף התעניין בשלומם של שר האופים ושר המשקים, ומבית האסורים - יצא למלוך. במעשה עם אשת-פוטיפר הוא נס החוצה, ובמדה כנגד מידה עשה לו השי"ת, "ויריצוהו מן הבור".

יש בדברים אלה כדי לעודד את האדם, שלא יהסס מלהשקיע מאמצים בעשיית המצות, ובהימנעות מן העבירות. בכך שיידע שכל מה שהוא עושה, לטובתו-הוא ולמענו הוא עושה, ייקל עליו לעסוק בעבודת השם מתוך שמחה ואושר.

מתוך סדרת הספרים "ותן חלקנו", מאת משה מיכאל צורן