סוד ההצלחה – ההתעניינות בזולת, גם אם אני אישית מצוי במצב קשה

ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח (בראשית ל"ט, ב')

לשון הקודש אוצרת בתוכה עולם של סודות ורמזים, שפענוחם עשוי להגדיר במדוייק את שורשה של כל מילה. לאחר שעמדנו על השורש הנכון, נוכל לצעוד הלאה ולהבין דבר מתוך דבר, ולשאוב סגולות ואוצרות-של-ממש הנובעים כולם מתוך מילה אחת בתורה.

בשורשה של המילה "מצליח" שנאמרה אצל יוסף, טמון גם סוד ההצלחה עצמו, והדרך המובילה אל ההצלחה. כי "מצליח", פירושו לצלוח מחסומים ולעבור אותם בהצלחה; דהיינו, יוסף הצדיק ידע לדלג ולצלוח ממצב אחד למשנהו, ללא שהדבר יגרום לו לזעזועים; הוא ידע לצלוח זרמי מים אדירים ולדלג על מכשולים קשים.

וכך דילג ממצב של בן זקונים העטוף בכתונת פסים, לבור של נחשים ועקרבים; ושוב צלח את הנסיונות של אשת פוטיפר, ועמד בנסיון ההתמודדות עם הנחש הזה; לא כל אחד היה מסוגל לעבור בקלות שכזו מביתו הקדוש של יעקב אבינו, למעונותיה הטמאים של מצרים, כמו שלא כל אחד היה מסוגל לשהות שתים עשרה שנים בבית הסוהר, ומשם להגיע היישר לבית פרעה, וכל זאת ללא תנודות ושינויים במצבי-הנפש שלו.

אדם היודע לצלוח את המעברים הקשים הללו, בעוז ובאמונה, ראוי להיקרא בתואר 'מצליח'. והוא-הוא סודה של ההצלחה.

רק אדם כיוסף הצדיק, המטפס משפל המדרגה לרום הפסגה, מבור הנחשים ומבית האסורים עד לכס השליט של כל ארץ מצרים, שהיתה הממלכה הגדולה ביותר בעולם, ונשאר באמונתו, רק הוא האדם ה'מצליח'.

בארץ נכריה

עכשיו נלך צעד אחד קדימה, ונתבונן מה היו האמצעים הטבעיים שהובילוהו להצלחה שכזו, ומהר מאוד נגיע למסקנה שרק בזכות ההתעניינות בזולת הגיע יוסף למה שהגיע. בהיותו בחשכת הגלות בבית הכלא המצרי, ראה את פניהם של שר המשקים ושר האופים "והינם זועפים... וישאל את סריסי פרעה לאמר, מדוע פניכם רעים היום"? - כואב לו שפניהם רעים!

והנה, הכתוב מעיד שהשכינה שרתה על יוסף גם בבית האסורים, שהלא לאחר שנאמר (פרק ל"ט פסוק כ') "ויקח אדוני יוסף אותו ויתנהו אל בית הסוהר", וכו', ממשיכה התורה ומספרת בפסוק הבא - "ויהי ה' את יוסף", דהיינו ששרתה עליו שכינה, ואם כן אות ברור שגם בהיותו בבית האסורים היה במצב של שמחה, דהרי אין השכינה שורה על האדם אלא מתוך שמחה. כך צלח יוסף את כל המשברים.

נמצא הוא בארץ נכריה, הרחק-הרחק מכל קרוביו ומיודעיו, ולא עוד אלא שנמכר לעבד, אין לו ישות כלל, דומה הוא לשור וחמור, רכוש האדון. יהדותו הגאה, המתבטאת בפסוק "כי גנב גנבתי מארץ העברים", היתה אמורה לגרום לו יסורי נפש גדולים, ולמרות הכל הוא מצליח לשרוד בשמחה, ובשמחה כה גדולה עד שיש בכוחו לשמח גם את האחרים, את שרי המשקים והאופים, הנהנים ממנו עצה ותושיה גם במצבו הקשה. והכל מכוחה של האמונה.

ההתענינות בשלומם היתה אחת החוליות בשרשרת המאורעות שהובילוהו לגדוּלה. לוּ היה שרוי יוסף בתוך צרותיו-שלו, לוּ לא היה חש בצער הזולת, הרי לא היה שר המשקים מזכירו לטובה לפני פרעה. אמנם הרבה שלוחים למקום, אבל כיוון שאין מקרא יוצא מידי פשוטו נוכל ללמוד מסדר-גלגוליו של יוסף שאחד מסודותיה של ההצלחה, הוא הדאגה לזולת.

ואם יבוא מאן דהוא ויקשה, הכיצד זה שתלמידו של יוסף, שר המשקים, מעז להיות כפוי טובה ולהכתיר את רבו כ'נער', כ'עבד'; הרי התבטאויות שכאלו הן ההיפך מההתעניינות בזולת; נתרץ לו, שהמידות הטובות נדבקות בתלמידים רק בהיותם במחיצת רבותיהם, אבל ברגע ששר המשקים פרש מיוסף, נעשה 'שנה ופירש', והוא גרוע מכולם...

מידה זו של התעניינות בזולת - תוך כדי יסורים קשים - מצינו גם אצל אברהם אבינו, שבראותו שלשה עוברי אורח ערביים, רץ לקראתם וביקשם להתארח במעונו, למרות היותו כואב וחולה מִצַּעַר המילה. והנה, שאיפתו של אברהם אבינו לעשות חסד גם במצב הקשה שבו היה שרוי, הובילה אותו אחר כך אל ה'הצלחה' הפרטית והגאולה האישית שלו, שהרי אותם מלאכים בישרוהו על היפקדו בזרע של קיימא, (מה שמלמדנו, אגב, שכל מה שהאדם טורח עבור זולתו, לעצמו הוא טורח, והארכנו בזה לעיל).

כך אין דיעותיהם שוות

מדוע בעצם קשה לו לאדם להתעניין בזולתו? מה מונע אותו מלעשות זאת? - הוי אומר, משום שנראה לו שהוא הולך נגדו, שיש לו דעה אחרת משלו. ברם, וכי הוא אינו מכיר את האמרה הידועה לכל "כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות"? ואם כך, מדוע שתְּצַפה מחברך שתהיה לו דעה דומה לשלך?

הרבי מקוצק הסביר את הקשר בין הדברים. האם יקרה פעם שיהודי יפגוש את רעהו ברחוב ויתן לו סטירה מצלצלת רק משום שפרצופו אינו דומה לפרצופו-הוא?! בודאי שלא. כל אחד מבין ש'מותר' לחברו להיראות אחרת ממנו, וזו היא הרי חכמתו של הקב"ה, הבורא מיליארדים של בני אדם שאין אחד מהם דומה לחברו.

ואם כן כשם שהנך מבין שלרעך יש את הזכות להיות שונה ממך בדמות-פרצופו, כך תבין שיש לו את כל הקרדיט להיות שונה גם בדעותיו, ואין בכך כל התגרות או רצון להסתכסך איתך. מגוון הדעות בעם ישראל אינו צריך להיות מכשול בדרך לאחדות כלל-ישראלית. מותר לי לחשוב אחרת מזולתי.

מתוך סדרת הספרים "ותן חלקנו", מאת משה מיכאל צורן