דמעות של אמא, רגעים של שבירה. בסוף הכל יתהפך לטובה

כתוב בגמרא (פסחים ס"ח):"רב יוסף ביומא דעצרתא אמר: עבדי לי עגלא תלתא. אמר: אי לא האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא" - רב יוסף ביום שבועות אמר: הכינו לי עגל משולש. אמר, אם לא יום זה שגרם, כמה יוסף יש בשוק. ופירש רש"י: "שלמדתי תורה והתרוממתי. הרי אנשים הרבה יש בשוק ששמן יוסף ומה ביני לבינם?"

הרבה יוסף יש בשוק. פעם כתבתי: "כמה אימהות יש בעולם, וכולן, הילדים שלהן עושים להן את המוות, כולן, הילדים שלהן מוציאים שיניים, כולן הילדים שלהן שופכין להן על המפה קטשופ, כולן, הילדים שלהן מטריפים להן את המוח. ואני לפחות באה אליך. אני לפחות יודעת שאני מגדלת לך את הילדים של עם ישראל. זה לא דבר קטן. זה לא דומה לילד סינִי. אני לפחות יודעת שמהדמעות שלי ומהלבכות לך ומהלבקש ממך עזרה, נבנה, נבנה, נבנה. אתה הולך אחריי בסתר ומכין לי כתר".

כמה יוסף איכא בשוקא. לכולם יש את הרגעים האלה של השבירה ושל הכאב ושל הנמיכות, כולם עוברים את אותו דבר, אבל אני עוברת את זה איתך. אני עוברת את זה לך. אני עוברת את זה ואני יודעת שאני בתהליך של צמיחה.

כמה יוסף איכא בשוקא - כמה חתיכות מאתנו מפוזרות בכל כך הרבה מקומות וצרכים ורצונות וכאבים. אנחנו כל כך מפוררים. היצר הרע ירה בנו עשרה מיני חיצים שמשוכים בעשרה מיני רעלים. את הכול ספגנו עד שנפלנו חלשוּת. זו ההגדרה של רבי נחמן. הבת מלך המסכנה הזאת, שהיא אנחנו, נפלה חלשוּת. והתורה  אוספת אותנו מבפנים, מחבקת אותנו ואומרת לנו: תקשיבי, את צריכה שייפתח לך האור של הדעת. את זה לא החיצים המורעלים, את זה לא הטעויות וההרגלים... את זה משהו אחר ושלם שקיים שם בעומק...

מה שחטפתי - חטפתי. מה שנפלתי - נפלתי. מה מתוך זה אני אזכה לתקן? הלוואי שבעזרת ה' את הכול. לא בזכותי, בזכות הצדיקים שפועלים בשבילנו את התיקון השלם. בכל מקום. אצל כל עם ישראל. גם אצל ההכי הכי הפוכים, גם הם יעשו יום אחד כזאת סלטה, כמו שמתארים אותה הצדיקים: יש עניין שיתהפך הכול לטובה.

פתאום נתהפך לטובה, וזה יהיה 'היינו כחולמים'. לא נאמין שאנחנו ערות. הקב"ה כאילו יכניס את היד לתוך הגרב, יהפוך אותנו מבפנים החוצה, ויראה לנו מי אנחנו באמת. צריך להתחיל לחשוב את זה, להאמין, להתנחם ולהיות בטוחים. איזו גאולה זאת תהיה ואיזו אהבה, כשהכול יתהפך לטובה.