הטור המאויר לפרשת ויקהל-פקודי: תאמין ששום דבר לא ממך

ותן חלקנו בתורתך, כל אחד מאיתנו חייב לממש את החלק שלו בתורה. אמנם נכון שהרבה פעמים אנחנו לא יודעים מה באמת חלקנו בתורת ה', וצריך גם הרבה סייעתא דשמייא כדי לגלות את זה עוד בעולם הזה.

את האמת, זה די פשוט, כל אחד ישאל את עצמו במה הוא הכי טוב... האם אני טוב בציור או בכתיבה? אולי יש לי ידיים טובות ואני יכול לבנות או לשפץ דברים?

אם אתם ממש מוצלחים במשהו, אתם מחוייבים ליעל את זה ולכוון את זה לשם שמיים! מי שלומד תורה, זה חלקו בתורת ה'. אבל גם מי שלא לומד תורה יכול לקחת חלק בה, למשל: נהג הסעות יכול לקחת בחורי ישיבה או אברכים ללימוד, וזה יהיה חלקו בתורת ה'!

לא כולנו זכינו להיות בין לומדי התורה והתלמידים החכמים אבל זה לא פוטר אותנו מ"תן חלקנו"... שכל אחד יחשוב מה חלקו בתורת ה', וע"י היישום בפועל נזכה גם אנחנו וגם כל עם ישראל שיהיה לנו חלק בעולם הבא!

השורה התחתונה:

" וְאֶל כָּל-אִישׁ חֲכַם-לֵב, אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה בְּלִבּוֹ- כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ, לְקָרְבָה אֶל-הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ".

"יגעת ומצאת – תאמין". מדוע חז"ל היו צריכים להגיד לנו את זה? יש מצב שלא נאמין? כנראה שכן. לדוגמא: כאשר נגר בונה חדר שינה, הוא עובד ימים ולילות על היצירה הנכספת, וכאשר סיים מלאכתו – הוא מסתכל וחושב לעצמו: "זה בזכות כל ההשקעה, ההתמדה והכישרון שלי, שהצלחתי להוציא תוצאה כזאת!".

כלומר, בכל התהליך הארוך של הבניה הוא צובר לעצמו פידבקים על יכולותיו הנעלות בבניה בעץ, ושוכח שאת הכל קיבל מה' יתברך! בסוף תהליך העבודה הקשה הוא מייחס הכל לעצמו, ואז שוכח: מי נתן לך כשרון? מי נתן לך התמדה? מי ברא אותך בכלל?!

שום דבר לא שלך!

לכן אמרו חז"ל: "יגעת ומצאת – תאמין!"

תאמין.

ששום דבר לא ממך...