אלדד לוי: "היה לי חלום - לגרום לאנשים לרצות שייבנה בית המקדש"

הרחובות שבמרכז ירושלים ראו מחזות רבים ומעניינים במשך השנים, אך כמות כה גדולה של אנשים שיוצאים ממוזיאון ומוחים דמעות מעיניהם, דומה שהם לא ראו מזה זמן רב. המחזה הזה אינו חד פעמי, אלא הוא פוקד אותם בשנה האחרונה פעם אחר פעם, הודות למוזיאון המוזיקה היהודי שהוקם במרכז העיר בשנה האחרונה.

על הקמת המוזיאון אחראי אלדד לוי, מוזיקאי מוכשר ובעל נשמה יהודית עמוקה, אשר מציין כי במשך שתים עשרה השנים האחרונות הוא שאל את עצמו שוב ושוב – איך אפשר להצליח לעורר אצל עם ישראל את הרצון האדיר לבניית בית המקדש? איך אפשר לעורר אצל כל אחד את האינטרס האישי לכך שהדבר יקרה?

"מאז ומעולם הייתי מחובר לנושא המוזיקה", הוא מספר על עצמו, "והבנתי עד כמה שהיא משפיעה על הנפש. ההרגשה שלי הייתה שהרצון להקמת בית המקדש צריך להגיע מתוך התעוררות פנימית, ומה שיוביל לכזו התעוררות יהיו המוזיקה והניגונים. באחד הימים הקב"ה שתל במוחי את הרעיון להקים מוזיאון יהודי למוזיקה. מוזיאון שיאפשר לנו לחוות את המוזיקה שהייתה במשך כל השנים לאורך הגלויות שחלף בהן עם ישראל, ושגם ישקף לנו את הצלילים שהיו נהוגים בבית המקדש. כל זה כדי שבסופו של דבר אנשים ירצו לגעת בטוב, להאמין בארץ ישראל ובעם ישראל, ומתוקף כך גם לרצות שבית המקדש יקום".

 

שיטוטים בכל העולם

חלפו מאז שנים, במהלכן הספיק אלדד לבקר בכל מוזיאוני המוזיקה שברחבי העולם ולוודא שאין שום מקום נוסף שמציג מוזיקה יהודית בסגנון שהוא מציע. יחד עם זאת הוא גם החל לקבץ אוסף של כלי נגינה עתיקים אותם הוא רכש ממקומות שונים. "לכל כלי יש סיפור משלו", הוא מספר, "אספתי אותם במשך שנים ובסך הכל יש לנו כיום 260 כלי נגינה, חלקם הגיעו דרך אספנים וחלקם מכל מיני מקומות ברחבי העולם".

לפני כחמש שנים החל הרעיון לעבור לפסים מעשיים, כאשר אדם בשם לורנט לוי, החליט לתת את חסותו לפרויקט. "יחד החלטנו לצאת לדרך ולהקים את המקום הזה", מספר אלדד. "בשלב הראשון רכשנו במרכז ירושלים מספר מבנים ישנים, שיפצנו אותם והקמנו את 'כיכר המוזיקה' שבתוכה יש את מוזיאון המוזיקה היהודי, וכן גם מסעדות למהדרין, גלריה של מוזיקה וחנות בוטיק של מוזיקה עם פריטים ייחודיים מאוד. מחוץ למבנה יש בימה מרכזית עליה מושמעת מוזיקה יהודית לאורך כל שעות היממה".

כאשר נכנסים למוזיאון עצמו, ניתן לראות כי הוא משלב בין תרבויות רבות ושונות. "ככל שחקרתי יותר את עולם המוזיקה, כך גיליתי עד כמה שהמוזיקה היהודית והמילים הפיוטיות שלה השפיעו על כל תרבויות המזרח והמערב", מסביר אלדד, "ולכן החלטנו לתעד ולאחסן כאן את המורשת המוזיקלית של העם שלנו יחד עם ייצוג כלי נגינה מכל התפוצות, וכן גם מסמכים היסטוריים עתיקים של משוררים חשובים. כדי להציג את הכל בסדר הנכון הקמנו במוזיאון שבעה חללים שכל אחד מהם מאפיין גלות אחרת של עם ישראל. המבקרים בעצם עוברים מחדר לחדר וחווים סוג של מעגליות שעם ישראל עבר בה, כאשר בכל חדר הם נחשפים לכלי נגינה עתיקים, חלקם בני מאות שנים, עד שחוזרים לבסוף בחזרה לארץ ישראל".

ושבעת החדרים, כפי שניתן לראות, נבנו כולם באדריכלות מיוחדת במינה. "רואים את התקרה?" שואל אותנו אלדד ומצביע על תקרה הבנויה בצורה מעגלית ומסוגננת. "החלטנו לבנות את התקרה לפי הסגנון הנהוג במרוקו. לשם כך נסעתי יחד עם אברהם אברג'ל, האדריכל שלנו, עד למרוקו, כשעדיין לא ברור לנו היכן אנו עומדים לייצר את התקרה. הגענו לקרובי משפחה בקזבלנקה ושם התלהבו מכך שאני יודע לנגן בפסנתר עתיק שנקרא 'פסנתרין מקראי'. קרובי המשפחה הזמינו אלינו את שגריר מרוקו בשוויץ שבאותה תקופה היה במרוקו. הוא שהה אתנו במהלך השבת, ובמוצאי שבת אחרי ההבדלה ניגנתי לו את השיר 'אליהו הנביא' והוא התרגש עד דמעות. הוא הודיע לנו שאנו מקבלים חסינות דיפלומטית במרוקו, ולכל מקום שנרצה נוכל להגיע. זו הייתה ממש סייעתא דשמיא מיוחדת, ובזכות החסינות שהייתה לנו הצלחנו להגיע עד למפעלים שבהם מלך מרוקו מייצר את האביזרים עבור הארמונות ומסגדי הפאר שלו. בשלב מסוים החלטנו שיהיה לנו קל יותר לייצר את התקרה בעבודת יד במרוקו. אז עבדנו שם על ייצור התקרה, ולאחר מכן הבאנו אותה חלקים-חלקים במכונה לישראל והרכבנו בארץ . התוצאה הסופית היא באמת מרהיבה. זוהי רק דוגמא אחת למאמץ מיוחד שהיה לנו, אבל למעשה כל הקמת המוזיאון הזה הייתה מאמץ אחד גדול".

 

מקימים את בית המקדש

אבל פסגת המאמץ הגיעה בהקמת חדרו האחרון של המוזיאון, בו החליט אלדד כי הם יציבו דגם מיוחד של בית המקדש, שבאמצעות הרכבת משקפת מיוחדת יהיה ניתן לקבל אשליה תלת מימדית וממש להיכנס לתוכו ולראות בחוש את הכוהנים בעבודתם ואת הלוויים בשירתם.

"מדובר בהפקה מדהימה", הוא מתרגש, "אבל האמת היא שקדמו להכנתה הרבה מאוד התלבטויות. רצינו שבית המקדש ייראה באמת מוחשי וכמה שיותר קרוב למראהו האמתי. כל זה הצריך מאתנו עבודה סיזיפית ומאומצת מאוד, כדי לוודא מצד אחד את כל הפרטים ההלכתיים ולאחר מכן לבצעם באופן המדויק ביותר. כדי להשלים את המשימה גם כתבתי מוזיקה מתאימה שתשקף באמת געגוע, כיסופין ושעת רצון. הייתה לנו התלבטות גדולה כשניסינו לשאול את עצמנו האם נכון יותר לבנות דגם של בית המקדש הראשון או השני. לבסוף החלטנו ליצור מציאות של שילוב בין בית המקדש הראשון והשני, מתוך המחשבה על כך שכאשר אנחנו מתפללים על בניית בית המקדש אנו לא מתכוונים לבית המקדש הראשון וגם לא לשני, אלא לבית המקדש השלישי שזהו משהו חדש לגמרי".

בסופו של דבר אומר אלדד שהמטרה שלו הייתה שאנשים שיצפו במשך עשר דקות במיצג הזה יתעורר בהם הרצון האמתי והעמוק לצפות לבניין בית המקדש. "כשאני רואה שאנשים יוצאים עם דמעות בעיניים, ואפילו הרבנים שהיו כאן מחמיאים לנו – אני מבין שבאמת עמדנו במשימה", הוא אומר.

אבל ההפתעה הגדולה שלהם הייתה כאשר הם גילו שגם מוסלמים מגיעים לבקר במוזיאון. "האמת היא שמלכתחילה לא חשבנו על כך, אבל כשאנו רואים את התיירים מכל אומות העולם שמגיעים וצופים במיצג, אז אני אומר לעצמי שאולי זו באמת ההזדמנות לחנך את האומות לכך שמקומנו בארץ ישראל הוא בלתי נפרד מקיומנו. הרי זה כשלעצמו הוא חלק מהגאולה".