5 סיפורי הוד על הרבנית זילברשטיין, אחותה של הרבנית קנייבסקי

הגאון הרב יצחק זילברשטיין, רבה של שכונת רמת אלחנן וחבר מועצת גדולי התורה, בחמישה סיפורי הוד על מידת החסד של רעייתו המנוחה, הרבנית עליזה שושנה זילברשטיין ע"ה. הסיפורים מובאים בספר 'שמחה בבית' בעריכת הרב משה מיכאל צורן.

"גם בלי אימפריה של חסד, ועם כוחות גוף קטנטנים כשלה, גמלה הרבנית זילברשטיין ע"ה חסדים עם הבריות בכמות ובאיכות שאי אפשר לתאר", פותח הרב זילברשטיין את דבריו. "מי שאינו יודע את סיפורה של 'דודה חנה', אינו יודע חסד מהו, חסד אמיתי, חסד לשמו, שאין מאחריו מאומה אלא קיום רצון הבורא".

1.  מסכת רצופה של חסד אמיתי

"אישה אומללה היתה בחולון, ניצולת שואה, ושמה חנה. אימי הזוועה שעברו עליה בשואה לא נשכחו ממנה עד ליומה האחרון, והביאוה כל העת לדמיונות תעתועים. בעיצומו של יום שטוף שמש יכולה היתה לחשוב כאילו מישהו רודף אחריה ומבקש להורגה.

"ויהי היום, ואחד מתושבי חולון הציע לה לגשת אל הרבנית זילברשטיין בבני ברק. 'שם כבר יעזרו לך ויספקו את כל דרישותייך', אמר לה. האישה סירבה לעשות כדבריו, אבל האיש העלה אותה על מונית ואמר לנהג שיסע לבית הרבנית, ויוריד אותה שם…", מספר הרב.

"מה שקרה לאחר מכן, היה בבחינת מסכת רצופה של חסד אמיתי. הרבנית ע"ה קיבלה אותה כמובן בסבר פנים יפות, וחנה זו, בראותה כי טוב הוא, נשארה אצל הרבנית…

"כבר בשעות הראשונות לבואה נאלצו בני הבית להתמודד עם הסיוטים שהמשיכו לרדוף אותה, וכדי לשחרר את האישה מהלחצים האיומים הגיפה הרבנית את כל התריסים והחלונות בבית. הרבנית אף עמדה על כך שיקראו לאישה בשם המכובד "דודה חנה", ומני אז היה זה כינויה בפי כל בני הבית. משל נולדה להם דודה חדשה" מתאר הרב את התקופה בה התגוררה הדודה בביתו.

2. "דודה חנה, תרקמי פרוכת לספר תורה"

כמעט מידי לילה התעוררה דודה חנה משנתה וביקשה לשתות תה. הרבנית היתה קמה, תוך זהירות מופלגת שלא להעיר את בעלה, ומגישה לה את כל הצטרכויותיה. לפעמים לא ישנה בגלל זה כל הלילה, אבל כמובן שלא סיפרה על כך לבעלה הרב.

דודה חנה זו דיברה רק בהונגרית. למרות שרעייתי ע"ה לא שלטה בשפה זו, אבל לב היה לה, לב טהור. היא יצרה איתה קשרים מלב אל לב, והצליחה לשוחח איתה. כיון שהיתה אלמנה וערירית, תמיד היו מוצאים אותה כשהיא בוכה.

רעייתי חשבה כיצד ניתן לשמח אותה, ואמרה לה: "את יודעת מה, דודה חנה?! תרקמי פרוכת לספר תורה, וברקמה תציירי את הכינור של דוד המלך, שחיבר את התהילים, וכיון שכך – תהיי במחנה שלו, של דוד המלך".

הרעיון צלח מאוד, ומצא חן בעיניה של הקשישה. במשך כמעט שנה שלימה העסיקה דודה חנה את עצמה ב'פרויקט' זה… היא יצאה לחנויות, וקנתה כל מיני אמצעים לרקמה, כדי לעשות מעיל יפה לספר תורה.

3. דמעות גיל פרצו מעיניה

"גם בחג הסוכות היא שהתה אצלנו, והתוכנית היתה שניקח אותה לבית הכנסת בשמחת תורה, וכשנוציא את אחד מספרי התורה נוכל להלביש את המעיל שלה, ולהראות לה. התוכנית לא צלחה. בימי חול המועד חלתה דודה חנה ולא יכלה ללכת לבית הכנסת, והרי אסור להביא ספר תורה אליה. או אז הגתה רעייתי ע"ה רעיון מוצלח ביותר, המוכיח אף הוא עד כמה השכילה אל דל.

"היא שאלה אותי האם מותר לקחת את אחד מספרי הנביאים המונח בבית הכנסת ולהלבישו במעיל של הזקנה. הוצאת נביא הינה חמורה פחות מהוצאת ספר תורה. על כן הורדנו "נביא" מבית הכנסת, והרי היא לא יכלה להבחין שמדובר בנביא ולא בספר תורה. בנוסף, הבאנו כמה בחורים שירקדו עם הנביא, שהיה מלובש במעיל החדש שרקמה דודה חנה.

"אין לתאר את דמעות הגיל שפרצו מעיניה בראותהּ כל זאת! איזה אושר אפף אותה! הרגשנו שבזכות הרעיון של רעייתי ע"ה, קיימנו במלוא המובן את מה שאמר איוב: 'ולב אלמנה ארנין' (איוב כ"ט, י"ג). הפירוש ב'ארנין' הוא שאני משקיע את כל כולי על מנת שהאלמנה תהיה בשמחה. וזה מה שעשתה רעייתי", מספר הרב זילברשטיין.

(צילום: shutterstock)

4. ''תקראי לי אפילו באמצע הלילה''

"הרבנית ע"ה העניקה עידוד רב לנשים שבורות. היא עשתה זאת בסערת רוח, בדביקות הנפש, כאשר הנשים הללו הגיעו אליה לתנות את צרותיהן כשהן שבורות ורצוצות. היא ישבה לצידן, עודדה ונישקה אותן בכל כוחותיה. לא רק את האלמנות היתה מעודדת", מספר הרב.

"היתה בשכונה אשה שנתקפה בפחד לפני לידה. החרדה שלה גבלה בהיסטריה נוראה, עד כדי כך שהיה חשש לבריאותה. רעייתי ע"ה הלכה לביתה ואמרה לה: 'כשתצטרכי לנסוע לבית החולים, ללידה, תקראי לי, מתי שזה לא יהיה; באמצע היום, באמצע הלילה, את קוראת לי'. משפטים אלו כבר הרגיעו את סערת רוחה של האישה

"והנה הגיע מועד הלידה, והיה זה סמוך לשעה 3 לפנות בוקר. רעייתי התלבשה מיד, והתלוותה אליה לנסיעה לתל השומר. מכיוון שלא רצו לנסוע לבדן עם הנהג, הצטרפתי גם אני כשומר לנסיעה (בעלה של היולדת היה צריך לשמור על יתר הילדים הקטנים שנשארו בבית).

"והנה אנחנו מגיעים לבית החולים והרופאים מחליטים על ניתוח קיסרי. ההיסטריה של האישה הגיעה לשיאים לא נודעים. המצב גבל בפיקוח נפש, ומצד שני לא שייך לנתח אותה במצב כזה. רעייתי אחזה את היולדת, חיבקה ונישקה אותה בכל הכוח, בסוג של נשיקות שיצאו היישר מגן עדן", מתאר הרב את המצב שנוצר.

"כך הצליחה להוציא ממנה את כל הפחד, עד שהרופאים הודיעו לפתע שעכשיו היא כבר מוכנה לניתוח, ולא ידעו כיצד קרה הנס הזה, ואיך נרגעה היולדת"...

5. ''צריך להוסיף שם? – אני אעשה זאת''

"מידותיה של הרבנית ע"ה התעטרו בענוות חן – בבחינת לא יאומן כי יסופר", ממשיך הרב זילברשטיין בדבריו. "מעשה שהיה באחד השידוכים שהוצעו לנו, ושם המחותנת היה כשם אשתי. הלכנו להיוועץ במרן ה'קהילות יעקב' ושאלנו כיצד לנהוג. מרן השיב, שראוי שאחת המחותנות תוסיף שם לשמה, והדגיש שאין די בהוספת שם גרידא, אלא שצריך שבני משפחתה וידידותיה יקראו לה בשם זה.

"כמובן שהדבר אינו נעים כל כך, שאדם במבחר שנותיו ייקרא לפתע בשם חדש. ברם, כשרעייתי ע"ה שמעה זאת, אמרה מיד: 'צריכים להוסיף שם? – אני אעשה זאת!'", מספר הרב על רעיתו.

"היא הוסיפה ואמרה במתק לשונה, שגם תנמק למחותנת מדוע דווקא היא מוסיפה את השם, ולא המחותנת. 'אסביר לה, שכיון שאבא שלי, הלא הוא מרן הרב אלישיב, עדיין חי, הרי כשם שהוא נתן לי את שמי הראשון, ביכולתו לתת לי גם את שמי השני. אבל, אבא שלך, מחותנת יקרה, נמצא כבר בגן עדן'… וכך, ללא ויכוח, הודיעה שהיא זו שתוסיף את השם. ואכן, אביה הוסיף לה את השם 'עליזה', ומאז נקרא שמה 'עליזה שושנה'".

"ראינו כאן דוגמא חיה ומוחשית כיצד אדם מקבל על עצמו הכבדה בחיים, וכל זאת בענווה מופלגת, בחכמה ובתבונה, ומבלי להשאיר את הרושם כאילו שהוא עושה חסד", מסיים הרב זילברשטיין את הדברים המפעימים.