הרציונל שבאמונה: התפללתי והאמנתי מכל הלב, אז למה הקב"ה לא עשה לי נס?

דור חובב ניסים אנחנו. ולמה לא, בעצם? בדור שבו רבו החרדות, הדיכאונות, הפחדים והדאגות, איזו תרופה טובה יותר יש מהיחשפות לעדויות על מקרים שבהם הייתה חרב מונחת על הצוואר, אבל בעל הצוואר לא התייאש מהרחמים, ואכן נכתב ונחתם לחיים טובים ולשלום?

כולנו מכירים את סיפורו של אהרן מרגלית, ונצחונו המופלא על סרטן שלא אמורים לנצח. כולנו מעבירים אחד לשני במייל סיפורים על הזוג שמילא לוטו כי לא היה לו כסף לשלם חשבון חשמל – והשם שלח להם את הכסף, בגדול. סיפורים על הזוג שהרופאים נשבעו שלעולם לא יהיו להם ילדים – והנה, אחרי ארבעים שנה הם נפקדו. אם מישהו נקלע לצרה מכל סוג שהוא, תמיד ימהרו טיפוסים שוחרי-אמונה לחזק אותו, להזכיר את כל סיפורי הנפלאות שקרו ל:'אני מכיר אותו אישית, שכן שלי!', לצוות שרק: 'תחשוב טוב יהיה טוב! תתחזק באמונה והכל יהיה בסדר!'

אבל מה קורה כשמתחזקים באמונה, ובכל זאת שום דבר לא בסדר?

לפעמים לא נעים לנו לשואל את השאלה הזו, אבל עמוק בלב היא מציקה לרבים מאיתנו. החבר הצדיק שלנו, שחלה בסרטן והאמין מכל הלב, התפלל בכל רגע, דיבר ביטחון בכל יום ויום...הוא איננו, כי לקח אותו אלוקים. והדודה הנהדרת שלנו, שאף פעם לא התייאשה, שרצה לעוד קבר צדיקים ולעוד רב, אספה ברכות ותפילות איפה שרק יכלה, האמינה והאמינה בכל כוחה...היא כבר בת שבעים, וילדים אין.

מה אנחנו אמורים לחשוב, בזמנים שאנחנו לא מצליחים להסיח את דעתנו וחושבים על האנשים היקרים האלה, שהנס לא דפק אצלם בדלת? ומה קורה כשהקושי או הצרה נוחתים, לא עלינו, בחצר הפרטית שלנו? מה קורה כשאנחנו מקשיבים לכל מי שמחזק אותנו, קוראים את כל הספרים שמדברים על גדולת האמונה, מסרבים להקשיב לאף מילה פסימית ומאמינים שהקדוש ברוך יעשה לנו נס – מה קורה כשעל אף הכל, דווקא התחזית הפסימית מתגשמת?

אולי יקל עלינו לשמוע שלא מדובר בתהיות חדשות. הדור שלנו אולי העלה את ז'אנר 'סיפורי הניסים' לדרגות חסרות תקדים, אבל השאלות שאנחנו מסתפקים בהן, הסתפקו בהן גם לפנינו. וכך כתב על כך החזון איש זצ"ל בקונטרס 'אמונה ובטחון' שלו:

"טעות נושנה נתאזרחה בלב רבים במושג 'בטחון'. שם 'בטחון', המשמש למדה מהוללה ועיקרית בפי החסידים, נסתובבה (=התחלפה) במושג "חובה להאמין" - בכל מקרה שפוגש האדם והעמידתו לקראת עתיד בלתי מוכרע  ושני דרכים בעתיד, אחת טובה ושניה לא - כי בטח יהיה הטוב, ואם מסתפק וחושש על היפוך הטוב הוא מחוסר בטחון. ואין הוראה זו בבטחון נכונה, שכל שלא נתברר בנבואה גורל העתיד, אין העתיד מוכרע, כי מי יודע משפטי ד' וגמולותיו יתברך? אבל ענין הבטחון הוא האמון שאין מקרה בעולם וכל הנעשה תחת השמש  הכל בהכרזה מאתו יתברך". (חזון איש, אמונה ובטחון, פרק ב).

מה אומר בעצם החזון איש? תעצרו רגע. אל תרוצו כל כך מהר קדימה עם 'הביטחון' שלכם. בטוחים שאתם בכלל יודעים מה זה ביטחון?

ביטחון איננו ביטוח! אין פירושו שבכל צרה נצהיר חד משמעית שברור לנו כי הנס וההצלה מחכים מעבר לפינה. אנחנו לא נביאים, מזכיר לנו החזון איש. ובלא נבואה – אין דרך לדעת את העתיד. כיצד אנחנו יכולים להתיימר ולומר אם כך שידוע לנו שתהיה רפואה, ישועה, זכייה בלוטו? רק השם יודע את העתידות, והוא לא מגלה לנו אותן.

מהו אם כן הביטחון? "האמון שאין מקרה בעולם, וכל הנעשה תחת השמש – הכל בהכרזה מאתו יתברך".

אין מקרה בעולם: אנחנו מושגחים בכל רגע. אדם לא נופל 'במקרה' ולא לוקה בהתקף לב 'במקרה'. דירה לא נשרפת 'במקרה'. רכב לא שובק חיים 'במקרה'. פיטורין לא מתרחשים 'במקרה'. זה לא שגורל עיוור שיחק בקובייה ואיכשהו למישהו יצא שש ולמשנהו יצא אחת. הקב"ה מנהל את העולם. הוא שולח לנו את הניסיונות שלנו, ואת הכוחות להתמודד איתם.

אז מה? האם אדם שחלה והרופאים מקדירים לו פנים, אמור לעלות על המיטה ולהמתין בשקט למותו? לא. גם אם הרופאים נותנים לו תשעים אחוז למות תוך סיכוי חודשיים, גם הם לא התברכו בכוח הנבואה. כל מה שהם יכולים לספק הוא סטטיסטיקה. האם היא תתגשם במקרה שלו? ייתכן, אבל גם ייתכן שלא. כי צד נוסף יש לאמונה: הידיעה שהשם הוא כל יכול. כפי שאמר השם למשה רבנו במדבר, כשתהה מהיכן יספק לשישים ריבוא איש בשר: "היד השם תקצר?"

ידו של השם לעולם אינה קצרה. אין דבר שהוא לא יכול לעשות. הניסיון הגדול של האמונה הוא להאמין בכל רגע שהשם יכול להביא את הישועה, תוך כדי קבלה מוחלטת שכל מה שיקרה – יבוא מהשם. כשאנחנו מתחזקים באמונה וביטחון באמת אנחנו קודם כל מקבלים עלינו את רצונו של השם: מה שיקרה, זה מה שצריך להיות. מה שיקרה, יקרה כי כך רוצה השם. אלא שאנחנו מאמינים לחלוטין שאצל אלוקים כל האופציות פתוחות. הוא יכול להפוך צרה לישועה בן רגע, ובהחלט אפשר וצריך להתפלל לישועה. אבל צריך גם לזכור, כפי שהתבטאה באופן כה נוגע ללב רחלי פרנקל, אמו של הנער החטוף נפתלי פרנקל הי"ד: "הקדוש ברוך הוא לא עובד אצלנו, אנחנו עובדים אצלו".

גם אחרי שמבינים מהי באמת אמונה, מהו באמת ביטחון, יש עדיין שאלה שמציקה לרבים. אבל למה להוא כן קרה נס? במה הוא יותר טוב ממני? האם אלוקים אוהב אותו יותר?

את התשובה לכל מקרה ספציפי כמובן שאף אחד לא יכול לתת. הנסתרות להשם אלוקינו. אבל כן כדאי להזכיר שהשיקולים של הקב"ה הם לא השיקולים שלנו. "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי", נאמר בספר ישעיהו. אנחנו עשויים לחשוב, במוחנו האנושי הקטן, כי זה שנעשה לו נס והחלים 'קיבל פרס', בעוד ההוא שהלך לעולמו מתוך תפילות ואמונה, 'קיבל עונש'. אבל כל מי שמכיר את ספרות חז"ל יודע שאין תפיסה מוטעית יותר מזה. לפי היהדות, מוות בטרם עת יכול להיגרם משורה ארוכה של סיבות: תוצאה של גלגולים קודמים, סיום התפקיד בעולם הזה, מתן הזכות למות על קידוש השם, כפרה על הדור...וזו רק רשימה חלקית.

ומה שנכון לגבי מחלות, נכון גם לגבי שאר קשיים וצרות הפוקדים את האדם. הקב"ה מנהל את עולמו כפי התוכנית שלו להביא את העולם לתיקונו. בהתחשב בכך שלא אנחנו בראנו את העולם ומקיימים אותו בכל רגע, איזה סיכוי יש לנו בדיוק להבין את התוכנית הזו?