"דמותו של ר’ שמעון ומידותיו הנאצלות עמדו למולי במשך כל תקופת המלחמה"

לעשות מלאכתו (בראשית ל"ט, י"א)

שמעתי סיפור נפלא על מרן הגר"ש שקופ זצ"ל, ראש ישיבת גרודנא, ממנו נוכל ללמוד על האהבה הכבירה שהקרין גאון זה לכל צורב שעמל בתורה. את הסיפור שמעתי מהרב יוסף דויטש המכיר את האיש שהיה קשור לאותו מעשה.

בימים שלפני פרוץ מלחמת העולם השניה, נודעה ישיבת גרודנא כאחת הישיבות המובחרות ביותר בליטא, ורבים ביקשו להימנות בין תלמידיה. הסיפור נסוב אודות בחור שמשפחתו היתה כל כך ענייה ומעוטת-אמצעים, עד שלהוריו לא היתה אפשרות לממן לו אפילו את הנסיעה לבחינה אצל "ר' שמעון".

אבל, מה עושה בחור שנפשו חשקה להתקבל לישיבה? אם אין כסף לשכור עגלה, הולכים ברגל... שבועיים תמימים ארכה לו הדרך עד שהגיע לישיבת גרודנא. במשך כל אותם ימים כמעט ולא אכל דבר, גם לא הניח את ראשו על כר וכסת. ראשו היה מונח רק ב...בחינה שתהיה לו אצל הגאון המפורסם. שום מכשול לא ניצב בפניו, העיקר שיצליח להגיע לישיבה ולהכנס לרשימת תלמידיה.

בניגוד למבחנים הנערכים בישיבות של ימינו, הַבחינה בישיבת גרודנא היתה רק על דף אחד. במהלך כל הדרך הארוכה שינן הבחור את הדף שעליו ייבחן, עד שהיו דברי הסוגיה בהירים ונהירים לו כל צרכו.

הבחור אימץ את שארית כוחותיו

לאחר טורח-הדרך הנורא, והימים הקשים והמפרכים שעברו עליו, הגיע הבחור סוף סוף לשערי ישיבת גרודנא, והנה-הנה הוא זוכה גם לעמוד מול מרן הגר"ש זצ"ל.

מה רצונך? שאל ר' שמעון.

רוצה אני להיבחן אצל ראש הישיבה, השיב הבחור, שעמל-הדרך הארוכה עוד היה ניכר עליו.

בסדר גמור, אמר הגר"ש. אפשר לשאול אותך את השאלה הראשונה?

והבחור, שידע שעתה הגיע הרגע הקריטי מבחינתו, שלמענו עשה את כל הדרך הארוכה, אימץ את שארית כוחותיו כדי להשיב כיאות על השאלה שתצא מפיו של ר' שמעון.

אז שְׁאֵלתי היא כזו, פתח הגר"ש, והבחור היה בשיאו של האימוץ המוחי; אמוֹר נא לי, ידידי, מתי הִכְנסתָּ לפיך לאחרונה ארוחה חמה? - - -

הבחור התבלבל לרגע. לא האמין ששמע אל-נכון את הדברים יוצאים מפיו של ראש הישיבה המפורסם.

והגר"ש חזר על שאלתו בשנית. מתי היתה הפעם האחרונה שאכלת ארוחה מבושלת וחמה?

לפני שבועיים, השיב הבחור הנבוך.

עכשיו תבוא כבר השאלה המיוחלת

מששמע ראש הישיבה את התשובה, אחז את הצעיר בידיו הרחמניות, הובילו למטבח הפרטי שבביתו, והכין לו ארוחה טעימה, כזו שבאמת לא הכניס לפיו שבועיים תמימים.

משסיים לסעוד את ליבו, אמר לו ר' שמעון שיכנס להיכל הישיבה, ובעוד כמה דקות יערוך לו את המבחן.

עתה, כל דקה נדמתה לו כנצח.

והנה, ראש הישיבה נכנס לאולם, מסמן לבחור שייגש אליו, והלה מתכונן בדחילו ורחימו לשאלות שתוצגנה בפניו. 'אפשר כבר לבחון אותך'? אומר ר' שמעון.

הבחור היה בטוח שעתה תבוא כבר השאלה המיוחלת מתוך דף הגמרא, וכל שרעפיו היו נתונות בסוגיה שלמד בדרך.

אבל ראש הישיבה מפתיע שוב; מתי ישנת בפעם האחרונה שינה של ממש במיטה נוחה? - שאל את הבחור, תוך שהוא מלטפו בְּרוך ובחיבה אין קץ.

הנבחן לא ידע מה נעשה איתו... ור' שמעון חוזר שנית על השאלה, עד שהוא נאלץ להשיב שמזה שבועיים לא ישן במיטה.

אחז שוב ר' שמעון בידיו של הבחור, והוביל אותו לחדר מסוים בביתו, הציע עבורו סדינים ושמיכות, והשכיבו במיטה. התלמידים מספרים שהיתה זו מיטתו של ראש הישיבה בכבודו ובעצמו.

בבוקר שלמחרת נכנס הבחור שוב אל ראש הישיבה, שקיבלו בסבר פנים יפות ואמר לו: 'התקבלת, בני, התקבלת... האם הנך מעלה בדעתך שלאחר שראיתי את עמלך הנורא ושאיפתך לזכות בכתרה של תורה, לא אקבלך לישיבתנו הקדושה'? - - -

הבחור למד בישיבה רק תקופה קצרה, כי מיד לאחר מכן פרצה המלחמה והוא נאלץ להתגלגל ממחנה-מוות אחד למשנהו. והנה, למרות שעבר את כל אימי השואה ומוראותיה, נשאר בדעתו הצלולה ולא איבד את אמונתו הזכה בבורא עולם. לבניו ולבני-בניו סיפר שהדבר העיקרי שהעמיד אותו על הרגליים במשך כל תקופת המלחמה, הוא קלסתר-פניו ודמות-דיוקנו של ראש הישיבה. 'כל פעם שעמדתי ליפול ברוחי מאימת הצרות והיסורים, העמדתי את דמותו מול עיניי, ואמרתי לעצמי בצורה הברורה ביותר: אם העם היהודי ותורתו הקדושה מצמיחים דמויות-הוד שכאלו, גם היטלר וקלגסיו הארורים לא יוכלו לנו'.

וזה מה שהגמרא (סוטה, דף ל"ו עמוד ב') אומרת על הפסוק "ויבוא הביתה לעשות מלאכתו": 'בשעה שתפשה אשת פוטיפר את יוסף כדי להחטיאו ולטמאו, באה דמות דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון. אמר לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד, ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם', וכו'.

מתוך סדרת הספרים "ותן חלקנו", מאת משה מיכאל צורן