של מי הארץ הזאת באמת? 5 נקודות למחשבה

"המוביל" העולמי

מים רבים מרוכזים במקומות שונים על פני כדור הארץ. 

אבל מי מעביר אותם בעת הצורך למקומות הזקוקים להם, כגון: שדות זרועים, מאגרי מים שהתרוקנו? 
יתרה מכך, מה יעשו באזורים שאין נהר או מקור מים בשטחם – כיצד ישרדו ויקבלו מים?

האם העברת המים למקומות אלה תוכל להתבצע רק באמצעים מלאכותיים, כדוגמת המוביל הארצי שקיים אצלנו בישראל? מה יהיה אז על מקומות שאין בהם מי שיעשה זאת? האם מקומות אלו נדונים למוות?

מתברר, כי לעיתים קרובות מאד מים בכמויות עצומות, במשקל כולל של מאות אלפי טונות (!), נוסקים אל על, ובאמצעות מסע אווירי מגיעים אל המקומות הזקוקים להם. זה קורה בתהליך מיוחד, ההופך את המים הכבדים לגז, שהוא קל אף יותר מהאוויר, וכך הם מתרוממים לגבהים.

מהו אותו "כלי-מסע" אווירי שנושא מים ממקום למקום ודואג "לפיזור" המים לכל דורש? – הענן. עכשיו ברור לנו, אם כן, מדוע הענן נע ממקום למקום ולא עומד קבוע במקומו.

(צילום: shutterstock)

אמנם, כאשר אנו מביטים לשמיים ומסתכלים על העננים, הם נראים בעינינו לעיתים כצמר הכבשה, ולעיתים כנוצה, לעיתים גבוהים ולעיתים נמוכים, לעתים לבנים ולעתים אפורים. ונדמה לנו, שחוץ מהשינויים האלה שום דבר לא קורה שם, אבל האמת היא שפעילות רבה מתרחשת בתוך העננים. אסביר:

שימו לב לפלא: המים לא רק מתאדים כמו גז, אלא גם הופכים להיות קלים מן האוויר, אך אינם נפרדים או מתפזרים באטמוספירה. במקום זאת, הם נפגשים וחוברים יחד לעננים בשמים ונעים בצוותא, וכך העננים מסוגלים לנוע בקלילות ממקום למקום בעזרת הרוח, ולהמטיר גשם גם במקומות שאין בהם מאגרי מים קבועים.

הרי אנחנו חוזים בעינינו ממש, כיצד העננים מחיים במעשיהם "הטבעיים" את כל היצורים החיים על פני האדמה, ישירות ובעקיפין. ישירות – על ידי המטרת מים ראויים לשתייה, ובעקיפין – על ידי השקיית עצים וצמחים בכל העולם. אילולא העצים והצמחים לא היה לנו אויר לנשימה, כי העצים והצמחים פולטים חמצן לאוויר. בכך העננים מחיים את כל העולם.

בזכות העננים ניתן להשקות את כל הבריות בעולם. אני תוהה, האם רק מסיבה זו עננים מסוגלים לאגור כמות כל כך עצומה של מים?

רק בעל תבונה עליונה, שהוא בעל יכולת בלתי מוגבלת, רק הוא יכול להיות הבורא של משהו כה מתוחכם... על זה כתב דוד המלך בתהלים במזמור, שכולו שיר הלל לטבע שברא הקב"ה: "מַֹשְקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו (הם העננים שנוצרים מעליית אדי המים), מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ" (תהלים ק"ד, י"ג).

מי ממשיך השושלת?

ישנם אנשים שבתמימותם טוענים, כי ארץ ישראל שייכת גם לערבים, שהרי הם בני ישמעאל, ויש להם חלק ונחלה בארץ שהובטחה לאברהם אבינו, שהרי הם גם מצאצאיו.

אך מעיון בתורה אנו רואים שבורא עולם מכריז כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, זרע יעקב, יצחק ואברהם:

ראשית, ההבטחה האלוקית הראשונה לגבי ארץ ישראל ניתנה לאברהם, לאחר שנפרד מלוט: "כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם... קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ: כִּי לְךָ, אֶתְּנֶנָּה" (בראשית י"ג, ט"ו-י"ז).

לאברהם היו שני בנים: ישמעאל ויצחק. אברהם אינו יודע מי הוא יורש העצר? מיהו ממשיך השושלת, שלזרעו תינתן הארץ?

על פי הנאמר בתורה,בורא העולם מכריז: יצחק הוא ממשיכו של אברהם. שנאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ, יִצְחָק; וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם, לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.... וְאֶת-בְּרִיתִי, אָקִים אֶת-יִצְחָק..." (בראשית י"ז, י"ט-כ"א).

מקור נוסף: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' (אל יצחק, על רקע רצונו לרדת מצרימה בגלל הרעב בארץ כנען), וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה: שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ: כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ... (בראשית כ"ו, ב'-ד').

ליצחק היו שני בנים: עשו ויעקב, מיהו יורש העצר? מי ממשיך השושלת, שלזרעו תינתן הארץ?

על פי הנאמר בתורה,בורא העולם מכריז: יעקב הוא ממשיכו של יצחק. שנאמר: "וַיַּחֲלֹם (יעקב), וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה...וַיֹּאמַר, אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ"(בראשית כ"ח, י"ב-י"ג).

מקור נוסף: "וְאֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק--לְךָ אֶתְּנֶנָּה; וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ" (בראשית ל"ה, י"ב).

לסיכום, זו הארץ שלנו בלבד! הארץ שבורא העולם הבטיח לאבותינו - לאברהם, ליצחק וליעקב – ולזרעם עד עולם.

שיווי משקל

לא רק לוליינים שהולכים על חבל, שומרים על שיווי משקל. בכל רגע ורגע אנו שומרים על שיווי משקלנו, כדי שלא ניפול.

תחושת שיווי המשקל היא תחושה הנוצרת במוח, ומעניקה לגוף אוריינטציה, ידע והערכה לגבי מיקומו, ובפרט לגבי המשטח שעליו ניצב הגוף. שיווי המשקל עוזר לשמור על יציבה ישרה כשאנחנו עומדים, ומאפשר גם ללכת, לרוץ ולזוז מבלי שניפול.

כדי לשמור על שיווי משקל, עלינו לדעת בכל רגע את מצב הגוף שלנו: האם אנחנו נמצאים בתנועה או שאנחנו עומדים במקום? האם אנחנו שוכבים או עומדים, האם אנחנו מתכופפים? האם אנחנו נוטים לצד כלשהו?

(צילום: shutterstock)

תחושת שיווי המשקל נוצרת באוזן הפנימית. באזור המכונה "איבר שיווי המשקל" אשר באוזן, מצויות שלוש תעלות קשתיות, המכילות נוזל. כל אחת מהתעלות ממוקמת במישור שונה (אופקי, רוחבי ואחורי), וכל אחת אחראית על כיוון תנועה מסוים ומדווחת על תנועת הראש במישור שלה. כאשר הראש נע לכיוון כלשהו, נע גם הנוזל שבתוך התעלות. תנועת הנוזל נקלטת בקולטני תאי החישה העצביים המצויים בתעלות, והם מעבירים את המידע על התנועה אל המוח, שם הוא מפוענח ומתורגם למצבו של הגוף. כך אנו יודעים מהי תנוחת הראש והגוף שלנו.

בנוסף לקולטנים, המגיבים לתנועת הנוזל בתעלות הקשתיות, קיימים באיבר שיווי המשקל גם קולטנים המגיבים לתנועת הגוף ביחס לכוח הכובד. הם מעבירים למוח מידע אם אנו נעים קדימה ואחורה, כלפי מעלה וכלפי מטה.

חברים, באמצעות איבר שיווי משקל אנו מצליחים לעמוד, ללכת, לקפוץ מבלי ליפול. אם כן, כיצד "איבר שיווי המשקל" ידע שמיקומו, החיוני ביותר לתפקודו של האדם, הוא דווקא באוזן ולא ברגל, למשל? מי קבע את מיקומה של כל אחת מהתעלות במישור שונה? ואיך כל אחת מהן יודעת לדווח על תנועת הראש במישור שלה?

מחנה האימונים

רבים עומדים נבוכים בשאלה: אם כה טוב הוא העולם הבא, כה אצילי, נפלא ומרומם, לשם מה הגענו לעולם הזה, המלא צרות וטרדות? נשיב על כך במשל:

מסופר על אב מסור, שבנו התגייס לצבא ליחידה קרבית מובחרת. יום אחד החליט האב ללכת לבקר את בנו היקר במחנה האימונים, ולעמוד מקרוב על התנאים במקום. בהגיעו אל המחנה נדהם ונחרד למראה עיניו: המחנה היה ממוקם בשטח הררי וסלעי. כולו מלא סלעים, קוצים ושיחי בר. החיילים בעת האימונים היו צריכים להתייגע עד מאד בריצה מאומצת על גבי ההר, כשעל גבם משאות כבדים, תוך קפיצות ודילוגים מעל המכשולים הרבים.

מתוך דאגה כנה לרווחת החיילים, ניגש האב הדואג אל מפקד החטיבה ושטח בפניו את הצעתו: "מוכן אני לעזור לכם בכל האמצעים העומדים לרשותי! בשלב ראשון, אביא לכאן פועלים שיוציאו את כל הסלעים ויעקרו את כל השיחים והקוצים. בשלב שני – כיסוי כל שטח המחנה באספלט. בשלב שלישי – בניית מדרגות נוחות במורדות ההרים...".

האב עוד התכונן להמשיך בפירוט תכניתו לשיפור תנאי המחנה, אלא שבשלב זה לא הצליח המפקד לבלום את צחוקו. הוא פנה אל האב הנבוך, ואמר לו: "האמן לי, כי לא חסרים לצבא שטחים ומגרשים בתנאים נוחים. אולם עבור היחידה המובחרת הזו, נבחר בקפידה דווקא המקום הזה. המקום הזה עוד יצמיח לנו חיילים אמיצים וגיבורים לתפארת!".

כך העולם הזה הוא בעצם מחנה אימונים, המכשיר ומאמן את הנשמה שלנו להיות דבקה בה'. העולם הזה אינו מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי להכשיר אותנו לחיי העולם הבא. כל הניסיונות, הקשיים והאתגרים שאנו נתקלים בהם בימי חיינו – הם אותם "תנאי מחנה קשים" שבאים לחשל ולחזק אותנו, להכשיר את נשמתנו לחיים רוחניים, נאצלים ונעלים.

על ידי עמידה באתגרי העולם הזה תוכל הנשמה, בהגיעה אל העולם הבא, לממש את תכלית קיומה –להתענג וליהנות, ברמה עילאית שאיננו מסוגלים לתאר.

תפוז

תראו איך מהתבוננות פשוטה בתפוז ניתן למצוא מספר דברים המעידים על תכנון מופלא. דוגמאות? נתחיל...

1. התפוז עשוי פלחים ולא יחידה אחת של מיץ, שאם היה כך, מיד כשהיינו נוגסים בו היה כל המיץ ניתז לכל עבר...

2. בתוך הפלחים, לא יודע אם שמתם לב, ישנם 'בקבוקונים' קטנטנים, המסודרים למופת בצורה המזכירה מעין מפעל לשתייה קלה... מי הוא "המסדר המומחה"?

3. בתפוז ישנם גם גרעינים קטנים, ובכל אחד מהם ישנה היכולת ליצור עץ תפוזים חדש. עוד לא ראינו מחשב מוליד מחשב, אבל הגרעין הזה מוציא עץ שלם בעל גזע, ענפים, עלים ופירות רבים. כיצד בגרעין כה קטן וחסר משקל טמון מידע כה גדול?

(צילום: shutterstock)

4. הגרעינים בתפוז הם קטנים וחלקלקים. למה? סיבה אחת היא שאם נאכל אותם, הם יחליקו במורד הגרון בקלות. סיבה שנייה, שיפלו בקלות מידיהם של אנשים ויפלו ישר לאדמה, וכך ימשיכו לגדל את דור העתיד שלהם.

5. צבע התפוז הינו צהוב-כתום, המזכיר את צבעה של... השמש. התפוז עשיר בוויטמין c, החיוני להתפתחותו התקינה של האדם, ובין השאר הוא הכרחי להגנה מפני נזקי קרינת השמש, מסייע בריענון העור לאחר חשיפה ממושכת לאור השמש ויעיל בשמירה על מראה עור בריא.

האם יתכן שתהליך מופלא זה, שמעיד על יד מכוונת ודואגת, נוצר מעצמו ללא יוצר ומתכנן?...