אם לילד חולה בלוקמיה: "כשהוא מתעלה מעל פחדיו וכאביו, אני לומדת אמונה אמיתית מהי"

"לעתים אני תוהה כיצד הרגישו היהודים כשהם עמדו בפני הים לפניהם, והמצרים מאחוריהם. מה הייתי אני עושה, איך הייתי אני מרגישה במצבם?", במילים אלו פותחת ביילה ברקמן – אם לילד בן שש החולה בלוקמיה, את אחד הטורים המרגשים ביותר של הזמן הזה. "כאשר בננו שמולי אובחן עם מחלת הלוקמיה לפני כחמישה חודשים, הדברים התהפכו על פיהם. אל חיי חדרו רופאים, אחיות, תורים לבית החולים, כימותרפיה ותרופות שמעולם לא חשבתי שאוכל לבטא את שמן.

"היו לי שאלות. המון שאלות, המון פחדים וספקות רבים מדי. בליל השבת הראשון בבית החולים, עיניי מלאו דמעות. יצאתי מן החדר כדי שלא לצער את בני. כאשר חזרתי לחדר, הוא הביט בי ואמר: 'אמא, אל תבכי. בבקשה. הכול יהיה בסדר'.

"יש לו תחושת אמון כה גדולה באלוקים, קשר כל כך חזק אליו – עד כי שמחתו ותקוותו פורשות את כנפיהן ועוטפות את אלה מאתנו שיש להם הזכות להיות בתוך המעגל שלו. החל ממשפחתו וחבריו, ועד לרופאים ולצוות – שצוחקים מהבדיחות שלו ושרים את שיריו. שמולי מביא אור ותקווה לכולם".

לדברי ברקמן, ילדים רואים דברים דרך העדשה הטהורה ביותר, ו"זוהי ברכה לקבל הצצה לתוך חייהם האמיתיים. אני לומדת כל כך הרבה מהילדים שפגשתי במחלקה לטיפול בחולי סרטן. החיוכים שלהם, ליבם הפתוח ועיניהם הזוהרות – כל אלה מספרים סיפור של אומץ, כוח וגבורה".

"כמה בני מזל אנו שיש לנו שומרים כל כך חזקים לתורה הקדושה שלנו – הילדים"

על הניסיון הקשה של ההתמודדות עם המחלה הנוראית, וההקשר לתקופה זו של יציאה מעבדות לחירות, כותבת ברקמן כך: "ישנן כל כך הרבה פעמים בחיים שבהן אדם ניצב בפני אתגרים שלכאורה לא ניתן להתגבר עליהם. לפעמים אנחנו מרגישים כלואים, קרועים פנימית וקשה לנו להגיע להחלטות כלשהן. בעוד גלי מים סוערים וגואים מולנו, תוהו ובוהו והמולה נוראה – רודפים אותנו מאחור, ללא רחמים. מה נעשה? לאיזה כיוון נלך?".

והתשובה, ברורה מעל לכל ספק לדידה. "בני ישראל נעו קדימה מתוך זינוק רווי אמונה. לאחר שחצו את הים והלכו לקבל את התורה – שאל אלוקים את משה מי ישמור על המתנה יקרת הערך הזו. הצעות שונות הועלו ונדחו, עד שהם קראו שהילדים ישמרו על התורה. או אז שמח אלוקים והסכים לתת את אוצר התורה ליהודים. כמה בני מזל אנו שיש לנו שומרים כל כך חזקים לתורה הקדושה שלנו.

"יציאת מצרים הייתה חוויה רוויית חוסר וודאות. מהיכן ישיגו מזון לאכול, בגדים ללבוש והגנה מפני סכנות המדבר? אולם הילדים מעולם לא הטילו ספק. כאשר חייליו של פרעה ניסו להורגם – הילדים הוחבאו ונשמרו בחיים, על ידי ניסים גדולים. הם ידעו שהקב"ה שומר עליהם.

"בכל שנה, עם התקרב חג הפסח, אומרים לנו לתאר לעצמנו כאילו יציאת מצרים קרתה היום. אנחנו עושים את זה על ידי כך שאנו מנקים לא רק את בתינו, אלא גם אם עצמיותנו עמוק מבפנים. משתדלים להתגבר על הגלויות והמגבלות הפנימיות שלנו, לשנותן ולהפכן לאיכויות חיוביות ומיטיבות.

"כאשר אני רואה את שמולי מתעלה מעל פחדיו וכאבו, אני לומדת את משמעותה של אמונה אמיתית. האמון שלנו באלוקים מתגלה ברוחו התוססת, בשמחתו ובאהבת החיים שלו – אפילו בזמנים המפחידים והקשים ביותר. אשרינו. כמה בני מזל אנחנו, שהילדים מלמדים אותנו כיצד להכיר תודה ולעבוד את אלוקים בשמחה. כן. אני מרגישה מוכנה לצאת מהמצרים שלי, ולחגוג את חג הפסח".