המריבות סביב החגים הוציאו אותי מדעתי! איך מפסיקים את זה? הטור של הרבנית חגית אמאייב

שלום לך. אני מצטערת שאני אומרת את זה, אבל אני פשוט לא סובלת את החגים! איך שמתקרב חג, ולא משנה איזה חג זה, מתחילה מלחמה שלא נגמרת... עם ההורים, בין האחים, מי עושה את החג ואיפה, כשכל צד מושך לכיוון שלו. זה גורם לכ"כ הרבה מתחים ומריבות ביני לבין בעלי! וכמובן שבינינו לבין שתי המשפחות מסביב, עד שכבר יוצא כל הטעם והחשק להיפגש עם כולם. ואז, במקום שתהיה אווירת חג נעימה ומשמחת, יש ריכוז של פרצופים חמוצים סביב שולחן אחד, מה שהופך את המצב לבלתי נסבל! מה אפשר לעשות כדי לשנות את הגזירה הזאת?

* * *

שלום לך, אישה אהובה. אני קוראת את הדברים שאת שוטחת, ורואה את התסכול הגדול שאת חווה. הרי נאמר לכל יהודי: "ושמחת בחגך והיית אך שמח", אולם פעמים רבות התחושה רחוקה עד מאוד משמחת החג המבוקשת. וכאמור, את מתארת מצב מוכר מאוד, שלצערי הרב מתרחש באינספור בתים לקראת החגים.

הדבר הראשון שכל זוג צריך לעשות, זה לסכם מה נכון ומדויק בעבורו, הרבה לפני שמגיע עוד מועד. אולם זוגות רבים פשוט לא יודעים לנהל שיח פתוח ומכיל, באופן שיביא לתיאום ציפיות, הסקת מסקנות  וקבלת החלטות משותפות.

הבעיה מתחילה כשאין אחידות ואין החלטיות, מה שמותיר "פרצה לגנב", המביאה את בני המשפחות, שמסתמא פועלים עם הרבה כוונות טובות, לנסות את מזלם עד לרגע האחרון ממש.

אם נעמוד לרגע במקומם של הורינו, נוכל להבין מאיזה מקום הם פועלים... הם שמסרו נפשם, גידלו, השקיעו והתרוצצו בעבורנו לאורך שנים ארוכות, מבקשים את נוכחותנו ברגעי ה"ביחד" המסורתיים, קרי החגים. עלינו לנסות להבין אותם ולכבדם כהלכה, במקום לכעוס ולריב.

יחד עם זאת אומר לנו הקב"ה בספר בראשית: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". משמעות הדברים היא שכדי שבני הזוג יוכלו להתחבר בצורה הטובה ביותר, ולזכות להתאחד ליחידה אחת מגובשת ואוהבת, עליהם לעזוב את הוריהם, לדבוק האחד בשני ולצעוד יחדיו במסלולי החיים.

זוגות רבים סוברים שאם ישנם חילוקי דעות וחוסר התאמה בעניינים כאלה ואחרים ביניהם, משמע שאינם מתאימים, ושאולי טעו בבחירת בן הזוג. אולם אם מצאנו עצמנו עומדים תחת חופה וקידושין ונישאים כדת וכדין, זה אומר שזהו הזיווג המדויק בעבורנו, ומכאן והלאה עלינו להתייגע כדי לגרום לזה להצליח.

(צילום: shutterstock)

לא בכדי מספרת לנו התורה את התהליך הארוך והמייגע שבבריאתם והתחברותם של  הזוג הראשון – אדם וחווה, שכולל בדידות, יצירה, ניתוח כואב, בלבולים, שגיאות וטעויות, בריחה, זמן, תולדות ועוד. רצה הקב"ה ללמדנו שעפ"י הטבע, איש ואישה לא יכולים להסתדר סתם כך, ושאין מנוס או קיצורי דרך מעבודה קשה, מודעת ומתמשכת בדרך להצלחתם.

שורש הבעיה הוא שרוב הזוגות אינם מוכנים להשפיל גאוותם, או להשקיע בקבלת ייעוץ  זוגי מקצועי כדי ללמוד לשוחח בצורה מכבדת ועניינית, ולחפש דרכים נכונות לפתרון בעיותיהם השגרתיות, עד להעצמת חיי הנישואים. הם אינם מבינים ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", ושכולנו צריכים יד מסייעת ומכוונת כדי למצוא ולעלות על דרך המלך.

ממילא, תקופת החגים בסה"כ "דורכת על יבלות" קיימות ומעיקות, ומשקפת את העובדה שמי שלא טרח בערב שבת, לא יאכל בשבת... או בחג. לא בנחת וביישוב הדעת, בכל אופן.

אם כן, אין דבר חשוב יותר מאשר לטפח את התא המשפחתי מהיסוד, מה שמאפשר עמידה משותפת באתגרים הצצים ועולים לאורך החיים. והחגים.

ובמקביל, אנצל את ההזדמנות כדי לפנות לכל ההורים האוהבים, שברצונם הטוב באמת מבקשים לראות את ילדיהם כשתילי זיתים סביב לשולחנם, ומבלי משים, יוצרים קרעים ושברים שקשה מאוד לרפא ולאחות, אפילו זמן רב לאחר חלוף הסערה.

ידוע לכולנו שכל הורה רוצה שילדיו יצליחו בחייהם האישיים ויהיו מאושרים. ברור לכולנו שאף הורה, עם כל אהבתו הגדולה לילדיו, אינו מעוניין לראותם מזדקנים גלמודים בתוך ביתו. ברם, לצערנו הרב, הסטטיסטיקה מלמדת שאחד משלושת הגורמים הראשונים והעיקריים למגפת הגירושין הפושטת במחוזותינו, היא משפחה מתערבת... ועוד יותר מכך, בשפה המקצועית קוראים לתופעה זו: "הורים מרעילים". נשמע נורא ואיום, לא כן?! אולי אפילו מעורר התנגדות פנימית גדולה למקרא הדברים... וכמובן שאין הכוונה להורים שמתכוונים להרע חלילה, אלא להורים הסטנדרטיים והאוהבים ביותר, שברצונם בטובת משפחתם המאוחדת, מתערבים בחיי ילדיהם ויוצרים נזקים גדולים משניתן לתאר ולשער.

יש לזכור שהמשימה הגדולה והחשובה שבהקמת בית נאמן בישראל, היא השכנת האהבה, האחווה, השלום והרעות, בעיקר בדורנו המבולבל. זוג שאמור להתמודד עם אינספור קשיים ואתגרים, שעליהם נוספות שתי משפחות שמושכות כל אחת לכיוון אחר, לרוב פשוט לא יחזיק מעמד. ואז יצא שכרנו בהפסדנו, ובהפסד כולם. ודי לחכימא ברמיזא.

לסיכומו של עניין, אם אך ישכילו בני הזוג להשקיע בתקשורת הבינאישית ובמציאת פתרונות מוסכמים זה לצד זה, אזי אין זה משנה מה רוצים אחרים, אלא מה נכון ומדויק בעבור ביתם המשותף. כך ורק כך יוכלו השניים להציב גבולות ברורים מחד, ולכבד באמת ובתמים את כל אלו המבקשים בקרבתם מאידך.

והעיקר שהנר המאיר את דרכנו יהיה דבר ה' הקורא ומייחל: מה אני מבקש מכם? אלא שתהיו אוהבים זה את זה, שתהיו יראים זה מזה, שתהיו מכבדים זה את זה.

פסח כשר ושמח!

חגית אמאייב היא יועצת משפחתית ופסיכותרפיסטית. באתר הבית "בשניים ויותר" ובמייל bshnaeem@gmail.com

לרכישת הספר וקלפי הטיפול של הרבנית חגית אמאייב בהידברות שופס, לחצו כאן.