נתקפים בחרדה? אתם יכולים לעבור את זה ברוגע!

מן הסתם גם לכם יצא להכיר לפחות אדם אחד (או שניים) שמפחדים מכלבים ונתקפים בחרדה עצומה בכל פעם שכלב נראה בקצה הרחוב. אולי גם ראיתם אדם שנכנס למקום סגור ומבקש לפתוח חלון כי הוא מרגיש ש'אין אוויר', נתקלתם גם בזו שמפחדת ממעלית ותעלה ברגל גם לקומה חמישים, וגם באיש שלעולם לא יעלה על מטוס.

"חרדה היא הבעיה הנפוצה ביותר בקרב האוכלוסייה הבריאה והמתפקדת", אומרת מרב לביא, מטפלת זוגית ופסיכותרפיסטית, "על פי הנתונים – 12% מהאוכלוסייה סובלים מהפרעת חרדה חברתית לפחות פעם בחיים, והיא ההפרעה הרביעית מבחינת התפוצה שלה. חשוב גם לדעת ש-50%-60% מהסובלים מהפרעת חרדה סובלים גם מדיכאון. כי אלו שני דברים שלעתים קרובות צועדים יחד".

(צילום: shutterstock)

למען האמת, רובינו חווינו פחד כזה או אחר בחיינו. לעיתים הוא שיתק אותנו, ובמקרים אחרים – המשכנו כרגיל. אז מה בעצם הבעיה בכך?

"חרדה ופחד אינן מילים נרדפות", מבהירה מרב, "כי בעוד שאת הפחד אנחנו מרגישים בלב, את החרדה נרגיש בגוף. צריך להבין שבמוח שלנו יש מקום שנקרא 'אמגדלה' והוא זה שמפעיל אזעקה בשעת סכנה אמתית, כמו רעד בידיים, דפיקות לב מואצות, לחץ דם גבוה, ועוד. התחושות האלו הן שעוזרות לנו בסופו של דבר להתגונן מפני הסכנה או להילחם בה וזה מצוין. הבעיה היא כשהאמיגדלה מפעילה אזעקת שווא. הגוף מתכונן לסכנה על כל המשתמע מכך כשבעצם אין בכך צורך. בדיוק כמו גלאי עשן שנועד לצפצף כדי לאותת על סכנה. אבל אם נצלה כבד על הגז והוא יצפצף בכל העוצמה, זה יהיה ללא תועלת, כי המצב אינו מסוכן והוא בשליטה".

מרב גם ממחישה: "אם ניקח מיתר קטן ונעביר עליו את האצבע, נשמע בקושי רחש קטן. אבל מה יקרה כשהמיתר יהיה מתוח על גיטרה? כל נגיעה קטנה תגרום לצליל משמעותי, כי הגיטרה מהווה תיבת תהודה. המיתר הוא הפחד שלנו ותיבת התהודה היא המחשבות. אדם שמרגיש פחד בלב וחושב שזה מסוכן, מתחיל לפחד יותר, והמחשבות ממשיכות להעצים את הפחד ומביאות תחושות גופניות. אם יש למשל אדם שחווה דפיקות לב מואצות, הוא יכול לחשוב לעצמו: 'כנראה שהתאמצתי קצת ולכן הלב שלי דופק. זה לא נעים, אבל בוודאי יסתדר'. עצם המחשבה הזו כבר גורמת לו להירגע, אבל יש גם אנשים שיחוו זאת כחרדה: 'אם הלב שלי דופק אז אני כנראה עובר התקף לב', ואז הלב שלהם ידפוק עוד יותר חזק, והנשימה תיעשה מהירה. הם עשויים להרגיש שהם הולכים למות בגלל החרדה, או אולי להשתגע אם זה ימשיך כך. אדם שפוחד לפחד וחושש מהתקף חוזר, נמצא במעגל קסמים שמשמר את הפחד. הוא לא יוצא מהבית וגם נמנע ממצבים בהם הוא יכול לחוות חרדה, או להיות במקום שלא יוכל לצאת ממנו במקרה ויחטוף התקף. כך הוא לכאורה מגן על עצמו, אבל מצד שני זה מה שגורם לכך שהחרדה לא נכחדת. כי הוא משוכנע שאם ייחשף לדבר הזה שגורם לחרדה, הוא לא יעבור את זה בשלום. כל עוד שהוא נמנע מלפגוש את החרדה, המחשבה הזו תלך ותתחזק ולא תהיה לכך תקנה".

איזה סוגים של חרדות מגיעים לקליניקה?

"חרדות זהו שם כללי להרבה מאוד דברים: פוסט טראומה (תופעה שנגרמת מחשיפה לסכנת מוות או מוות בפועל של אדם קרוב) חרדה חברתית (כשאנשים חוששים לעשות דברים מחשש שייראו טיפשים או חלשים), חרדות ספציפיות כמו חרדה מכלבים, או חרדה מלראות דם, ועוד. אבל יש גם הפרעה שנקראת 'חרדה מוכללת', מה שאומר שאדם באופן כללי דואג שיקרו דברים לא טובים. כאן נוכל לפגוש למשל אמא שבאופן קבוע דואגת לילדיה. היא לא תיתן להם ללכת לטיולים, או שתתקשר אליהם אינספור פעמים. החרדה המוכללת מוגדרת כהפרעה שגורמת לאדם להיות בטוח בכך שהדאגה היא זו שמצילה אותו, אחרת לא היה נזהר מספיק והיה נגרם נזק או אסון".

מטפלים בחרדה

אם שאלתם את עצמכם איך מטפלים בחרדה, אומרת מרב שחשוב להדגיש שלא תמיד צריכים לטפל. "ישנו כלל ידוע – מכונית שנוסעת, לא פותחים לה את מכסה המנוע. כלומר – אם יש פחד שלא מפריע לנו למהלך התקין של החיים, אז אין צורך לטפל בו. לדוגמה, אם יש מישהי שמפחדת מכלבים, אבל היא מתגוררת בשכונה חרדית שאין בה כלבים, וביום-יום היא לא פוגשת אותם, אז זה לא מפריע לה וכנראה שלא תראה סיבה לטפל. אבל אם לעומת זאת מדובר במישהי שלשכנים שגרים בקומה שמתחתיה יש כלב גדול בבית, ובכל פעם היא נמנעת לצאת מהבית בגלל החשש מהכלב של השכנים, אז כדאי מאוד שהיא תטפל בכך, במקום לחיות בפחד כל הזמן, כי אחרת היא עשויה לפתח עוד ועוד הימנעויות שיצמצמו לה את היכולות בחיים".

במידה שמחליטים לטפל, מדגישה מרב כי בשונה מהעבר, שהיו הולכים לפסיכולוג לצורך טיפול ארוך, כיום מקובל לטפל בשיטת ה-CBT שיש לה תוצאות מהירות ויעילות יותר.

(צילום: shutterstock)

"היתרון הגדול הוא בכך שהטיפול ב-CBT הוא קצר מועד ויעיל גם לטווח ארוך. הוא ממוקד בכאן ועכשיו. הטיפול מתבסס על ההנחה שהדרך הטובה ביותר לטפל בחרדות היא חשיפת המטופל לגורם החרדתי באופן הדרגתי. בשילוב של הצבת אתגר למחשבות וחשיפה לגורם המפחיד. האדם לומד שבעצם אין סיבה אמתית לפחד מהפחד, כי גם אם לא יעשה כלום כדי להימנע מהחרדה, היא תחלוף לאחר זמן מסוים ולא תמשיך ותעלה. רוב בני האדם מנסים בדרך כלל לעצור את החרדה באופן מידי על ידי לקיחת כדור, נשימה עמוקה, עצימת עיניים, אמירת פסוק, וכדומה. המטרה הבסיסית כאן היא להראות למטופל שגם אם לא יעצור את החרדה בשום דרך, עדיין היא תרד מעצמה.

"לאחר מכן, במהלך הטיפול, יוצרים ביחד עם המטופל סולם היררכי, בו המטופל מדרג את הדברים שמעוררים בו חרדה מהקל לכבד. זה אומר שאם למשל אם הוא סובל מחרדה ממעלית, אז בתחתית הסולם יהיה למשל: 'עלייה במעלית שקופה של שתי קומות יחד עם אדם נוסף', שזהו דבר שיחסית פחות מפחיד אותו, ואילו בראש הסולם יהיה: 'עלייה במעלית אטומה לגובה של חמישים קומות'. כמובן שבין שני הדברים האלו יהיו עוד מצבים נוספים שמדורגים באמצע. מבין הדברים ניקח את מה שמעורר חרדה נסבלת יחסית ונתחיל לאט-לאט לחשוף את המטופל, הרבה פעמים יחד עם המטפל ממש, לדבר המפחיד, כל הזמן בתאום אתו, ועם תמיכה.

"חשיפה יכולה להיות לא פשוטה", מדגישה מרב, "ולכן אחד מהדברים החשובים בטיפול CBT  הוא הענקת הסבר למטופל של כל שלב בתהליך, על מנת שיבין את חשיבותו וערכו. כך משיגים את שיתוף הפעולה שלו שוב ושוב, כשדברים גורמים לו להירתע".

(צילום: shutterstock)

ומה עם תרופות? יש מצבים בהם יהיה צורך בטיפול תרופתי?

"ישנם מצבים בהם יהיה כדאי להיעזר בטיפול תרופתי. במידה ויהיה כזה צורך נשתמש בתרופות הרגעה קצרות טווח ולא ארוכות טווח, כמו  SSRI (משפחת תרופות שהאפקט שלהם מצטבר) וזה יכול להיות חלק מהשלבים בהיררכיה של החשיפות. הבעיה של תרופות  בטיפול היא שהן מורידות את המוטיבציה כי כבר לא כל כך קשה להתגבר על הפחד,  וגם אין חוויה מלאה של הפחד . אנחנו רוצים שהמטופל לא יפחד מהפחד. לכן  מראש יהיה מוסכם שזה רק שלב בתהליך, שבסופו נשאף להוריד את מינון התרופות, עד להפסקתן המוחלטת".

מהי מידת ההצלחה של טיפולים כאלו? האם אפשר להיגמל מהחרדות לחלוטין?

"בהחלט כן", מבשרת מרב. "אחוזי ההצלחה הם מאוד גבוהים, ומה שמיוחד בטיפול זה אחוזי ההצלחה נשמרים גם אחרי זמן והירידה ביעילות היא ממש מזערית, מה שבהחלט עוזר לחזור לחיים מלאים, שמחים ונטולי חרדות".