"אישה צריכה להיות המנהלת של הבית – לא הבית אמור לנהל אותה"

ברכה בן יצחק גדלה במשפחה קטנה, שבה שני ילדים בלבד. "יש לי אח קטן אחד, וזהו זה", היא מספרת. המשפחה בה גדלה היתה לא רק קטנה, אלא גם חילונית. אלא שבמהלך שירותה הצבאי, בן יצחק חזרה בתשובה. "זה היה לפני 38 שנים, ובחלומות הכי פרועים שלי אז לא חשבתי שיהיו לי בעתיד 14 ילדים!" היא מצהירה בחיוך.

14 ילדים, עם זאת, הם בדיוק הברכה שנשלחה לברכה. "הילדים לא היו רק רבים, ברוך השם, אלא גם צפופים: ההפרש הכי גדול שיש לי בין שני ילדים הוא שנתיים. אבל גם בשנים המאתגרות של גידול ילדים קטנים, תמיד היה חשוב לי לשמור על סדר וארגון. גדלתי בבית מאד מסודר, וכללי הסדר והארגון היו תמיד מאד ברורים לי. אבל כאם למשפחה ברוכה גיליתי שהרבה משפחות – לא משנה אם יש להן ילדים רבים או מעטים – מתקשות מאד בתחזוקת בית".

לברכה היה חלון מצוין להשקיף על קשיי ההתארגנות של משפחות אחרות. כאם צעירה הרוצה לעזור בפרנסת המשפחה, היא יצאה לעבוד במשק בית.

"הייתי עוזרת בית עם ראש גדול", היא משחזרת. "לא היה צריך לומר לי מה לעשות. הייתי נכנסת לחדר ילדים, מסתכלת סביב, מארגנת מחדש את ארון הצעצועים, מחליפה את המצעים...וככה בכל חדר. כשעזבתי השארתי מאחורי בית נוצץ ומאורגן. אבל כשחזרתי אל המשפחה הזו בשבוע הבא – שוב הכל היה מבולגן ומלוכלך! התחלתי לשאול את עצמי למה אנשים לא שומרים על הסדר, גם כשהושג סוף סוף. אני עצמי כמובן הרווחתי מזה כסף – אבל בכל זאת זו היתה חידה לא פתורה עבורי".

כמה שנים לאחר מכן החלה בן יצחק עובדת כסומכת משפחות מטעם משרד הרווחה. כחלק מתפקידה, היתה יושבת עם בעלת הבית ומסייעת לה לגבש הרגלי סדר וארגון. "הייתי נכנסת לבית ורואה מיד מה הוא צריך. יושבת עם האם וכותבת ביחד איתה מה צריך לעשות, נותנת לה כלים להתארגנות. ובכל זאת, בפגישה הבאה שלנו – לפעמים דברים נעשו ולפעמים לא. אני התחלתי להבין אז שמאחורי הכל צריך לעמוד רצון – וגם תפיסה נכונה לגבי תפקיד האישה בבית".

מההבנה החדשה הזו נולדו הסדנאות לסדר וארגון שברכה מעבירה ברחבי הארץ.

"המטרה הראשונה שלי היא קודם כל להרים את הנשים! כל אישה היא מנהלת הבית שלה. זה פירוש הביטוי 'עקרת בית'. האישה היא לא זו שעושה הכל בעצמה, אבל היא מנהלת, היא זו שצריכה להסתכל מלמעלה על הכל ולא לתת לעצמה לקרוס מתחת לערימות של כביסה וכלים. אלא שנשים רואות את עומס הכלים והכביסות ולא מרגישות מנהלות – הן מרגישות שהכביסה, הכלים, וכמובן בני הבית – כולם מנהלים אותם. במפגש הראשון שלי בסדנאות אני קודם מתחילה עם זה: איך להחזיר את עצמנו לעמדת הניהול. איך בונים סדר יום. איך הולכים לישון ואיך קמים".

"אין מרי פופינס שתעשה קסמים"

חוץ משינוי תפיסה והדרכה בניהול זמן, ברכה נותנת בסדנאותיה הדרכות מפורטות מאד לכל עבודות הבית. "יש, למשל, מפגש שלם שמוקדש למטבח: איך עושים קניה מרוכזת של מוצרי מזון? איך מנקים חלקים מהמטבח תוך כדי התארגנות לקניה? למשל העברת סמרטוט על המקרר תוך כדי שאת בודקת מה נשאר בו תחסוך לך המון עבודה בערב פסח...איך מנקים תנור וגז בעיקרון של 'מניעה עדיפה מריפוי'. אילו חומרי ניקוי וסמרטוטים הם היעילים ביותר...אני קונה ומביאה איתי להדגמה כלים פשוטים, זולים, אבל יעילים ונעימים לעין שיכולים לגרום לאישה להרגיש טוב יותר במטבח שלה".

במפגש אחר היא תוקפת את נושא הכביסה ומלמדת כמה בגדים באמת צריך לכל ילד (הרבה פחות משאתם חושבים) ואיך אפשר ליצור תהליכי כביסה יעילים שלא גורמים לעקרת הבית להיעלם מאחורי ערימות בגדים בלתי נגמרות.

מלבד הסדנאות, את נותנת גם ייעוץ אישי?

"כן, יש בתים שבהם מזמינים אותי לטיפול יחידני. אני יושבת עם האישה, עושה סקירה לגבי מה שמפריע לה ומה שקשה לה, בונה איתה סדר יום, מלמדת אותה ממש מה לעשות. יש נשים שיכולות להסתובב יום שלם בבית מלוכלך ומבולגן ולא יודעות מה לעשות. איך לסדר את חדר הילדים? מה לעשות עם הארון שעולה על גדותיו? אז אנחנו מתחילות ביחד להזיז דברים. כמה בגדים בארון הילדים מעולם לא לבשו ואת שומרת רק כי קיבלת מתנה? קדימה, הגיע הזמן להוציא אותם. ואילו רהיטים אפשר להזיז למקום אחר כדי לקבל תחושה של מרחב? ומה קורה בחדר השינה? יש בתים שחדר השינה של ההורים הופך למחסן. אז אנחנו מוציאות ממנו את כל הדברים המאוחסנים ומוצאות להם מקום, שבו הם לא יפריעו להסתובב או יפריעו בעין כל כך. וכך הלאה והלאה. אני באה מספר פעמים וגם מלווה בטלפון, עד שהאישה מרגישה שהיא מתחילה להשתלט על מה שקורה בבית שלה".

יש נשים שעובדות שעות רבות מחוץ לבית. איך אפשר לצפות מהן להשתלט באופן מושלם גם על עבודות הבית?

"היום תשעים אחוז מהנשים עובדות מחוץ לבית, חלקן למשך שעות ארוכות. אבל אין פתרונות קסם, אין מרי פופינס שמנפנפת בידה והכל מסודר. אם בחרנו לצאת לעבוד, גם אם זה ממש נחוץ, אז אנחנו לא יכולות לעשות הכל בבית לבד. מצד שני, לדאוג שהבית יתפקד זה עדיין התפקיד שלנו. אבל זה לא אומר שהכל צריך ליפול על האישה. מה שהיא כן צריכה לעשות זה לשבת ולחשוב: איך הבית יתנהל בצורה סבירה למרות שהיא לא שם רוב היום? אפשר להביא עוזרת, אפשר להביא נערה שתגהץ, אפשר לתת משימות קבועות לבעל ולילדים, אפשר לקנות מדיח ומייבש, או לאכול רק בחד פעמי...כל האופציות מקובלות, העיקר שבסופו של דבר יהיה בית שנעים לחיות בו".

למה זה כל כך חשוב? אין נשים שאדישות לבלגן?

"אם מישהי אדישה לבלגן וככה טוב לה בביתה, מצוין. אבל הרבה נשים מגיעות לנקודה שהן אומרות: 'לא יכולה לחיות ככה' ובאות לקבל כלים וטיפים לניהול הבית. מי שלא מתאים לה לאמץ את הכלים האלה עכשיו – בסדר. אבל אי אפשר לבכות כל הזמן שאת לא מסתדרת ולא להסכים לשנות שום הרגלים. זה כמו אישה שעושה דיאטה ומתעקשת לאכול עוגות שמנת...זה פשוט לא יעבוד".

"פסח הוא תוצר של כל השנה"

מה יש לך לייעץ לנשים שמתחילות עכשיו להתכונן לפסח?

"אני תמיד אומרת שפסח הוא תוצר של מה שעשינו כל השנה. בשבילי, זה ממש חג החירות. אני אוהבת לצבוע את הבית עם הילדים שלי, לקנות וילון חדש או כלי יפה שמזמן רציתי, לשנות משהו באמבטיה...יש לחץ להוציא את החמץ אבל זה לא לחץ מהסוג הנפוץ של 'הר גבוה תיכף מתמוטט עלי'..."

אבל אם כבר הגענו לפסח לא מאורגנות?

"מי שכבר הגיעה לפסח במצב הזה, שכמובן תתחיל מניקוי כל החמץ – שנמצא בעיקר במטבח. אם נשאר לה זמן מעבר לזה, אני ממליצה בחום פשוט לזרוק מה שיותר דברים מיותרים. רוב האנשים מחזיקים כמויות הזויות של חפצים לא שימושיים בבית שלהם".

(צילום: shutterstock)

בן יצחק מספרת על בתים שבהם נשמרים עגלות ישנות ושבורות, בגדים שמזמן לא עולים על אף אחד, מגירות על גבי מגירות של שקיות ניילון והמוני צעצועים-בשקל שבורים למחצה. "יותר גרוע, יש אנשים עם הרגל של אגירה: קונים כמויות דמיוניות של מוצרי מזון כמו פסטה, של דברים כמו נייר טואלט ומגבונים. מה קרה, לא יהיה בסופר בשבוע הבא? ובדרך כלל הם לא זוכרים מה יש להם בבית, וכך קונים שוב ושוב ממוצרים שיש להם כבר בשפע. זה מתכון בטוח לבלגן בבית – ולבזבוז כסף".

"הבית הוא לא מחסן!" היא מסכמת. "הוא צריך להיות מקום נעים ומאוורר, לא עולה על גדותיו בחפצים לא שימושיים. בדרך כלל לא זורקים 'שמא נצטרך פעם'. אבל אם יש לנו משהו כבר זמן רב ולא נזקקנו לו, אפשר לזרוק בלב שקט ולסמוך על הקב"ה שיזמן לנו את זה אם באמת נצטרך...

"אנשים לא מבינים מה החיים בבית הפוך עושים להם עד שהם נרתמים לאמץ הרגלים חדשים. לנשים זה קריטי במיוחד, כי הבית הוא בנשמה שלהם. לא פעם ולא פעמיים ראיתי את זה: כשהאישה לומדת סוף סוף להשיג ניקיון וסדר, יש לה פניות נפשית פתאום גם לדברים אחרים. עד עכשיו התחושה של 'החדר הזה אי אפשר לסדר אותו' פשוט שיגעה אותה, ולא נתנה לה להתקדם גם עם שום פרויקט אחר! אבל עכשיו כשהבית מאורגן ומאוורר, עכשיו כשיש לה כלים – היא יכולה לפרוח בכל תחומי החיים".