אבא יקר שלי, אתה נותן לי משחק מדהים בחיים, עם הרבה כוחות לנצח

אבוש יקר שלי,

לפעמים אני מרגישה שאתה כאילו משחק איתי שחמט, יותר נכון "סופר טקטיקו".

אתה, ריבונו של עולם, יושב בצד אחד עם החיילים השחורים של היצר הרע, ושמת אותי, הקטנה, בצד השני, כשבידי החיילים הלבנים של יצר הטוב, ואנחנו משחקים...

לא, ושלא יחשבו לא נכון, "הדגל" הוא לא החתן שלי, אלה מטרת התפקיד שלי כאן.

אתה שולח לי חיילים, אתגרים וקשיים. הם הפוכים, לא תמיד אני יודעת בדיוק מיהם, מה הדרגה שלהם, אם רב אלוף או רב טוראי, חיילים של ים או יבשה, אם זה מטוס או אוניה, או גרוע יותר, אולי גם פצצה...

ואני יושבת בצד השני, ובתוך הבלגאן הזה אני צריכה להגיע לדגל... אין לי מושג מהו ואיפה הוא. בידי האפשרות לברר, לחשוב ולהחליט איזה כיוון ואלו צעדים מוליכים אליו. לפעמים אני קצת שוכחת, ואני חושבת שזה סתם, ובלי מטרה, אז אני מאבדת את המרץ, את החשק של האתגר, ואז אני גם נפסלת...

ובדרך כלל אני זוכרת שאני במשחק, אז זה כיף לי, ממלא אותי במרץ, ואני כולי משחקת. אחד אפס לטובתי, שתיים אפס לטובתי, ואני ממשיכה במרץ.

לפעמים אנשים רוצים לעזור לי במשחק.

כשכל החברות שלי נגמרו, כלומר מצאו את זיווגן, ואני עדיין לא, הן לוקחות יתר אחריות. מרחמות יותר מידי או גם מתאמצות יותר מידי (על חשבונן) לשמור איתי על קשר, למשל, אף על פי שהן לא יכולות עכשיו.

אז שאלתי, כשאת יושבת לשחק שחמט, את אוהבת שמישהו עומד לידך ועוזר לך במשחק???

זהו, שגם אני לא אוהבת.

קשה לי שיותר מידי לוקחים עלי  אחריות, ומחפשים לי שידוך למשל, בהיסטריה נוראה, כאילו אין לי אבאל'ה בשמים, שאוהב אותי ואכפת לו ממני יותר מהאכפתיות של כולם ביחד. ואם הוא, אם האהבה הכי גדולה, מחליט שעדיין לא הגיע הזמן, אז יש פה שאלה בכלל לדאוג? תעשו השתדלות, אבל למה בהיסטריה?! תסמכו עליו, ותרגעו ממני, אני לא מסכנה.

אני בסך הכל במשחק.

נכון שאני רוצה מאד למצוא אותו כבר, אבל יש פה אחד יחיד שמנהל את העולם, ונותן לכל אחד משחק אחר, עם שלבים אחרים, עם קצב שונה.

זה יעזור לי לבכות על הדברים שאני מפסידה, או אולי להשוות לאחרים ? זה לא ישנה לי את המשחק, אבל זה כן יעשה אותו יותר גרוע

אז הבנתי שאני צריכה להשלים, להוריד את הראש, ולדעת שלכל אחד אתה, אבא, מתאים את המשחק הכי נכון.

אז תודה גם לכם, אנשים יקרים, מאד, עם מלא אכפתיות ולב טוב, אבל אל תשכחו לשים לב גם ללב השני שמולכם. לא רק ללב שלכם, שמרגיש את הרחמים.

ובעיקר, תודה גם לך, אבא יקר שלי, שנותן לי משחק מדהים, עם מלא כוחות לנצח בו, ועל השכל הנכון לדעת מה יקדם אותי לדגל, ומה להפך... ועם מלא מתנות מיוחדות בדרך,

בתקווה שאני אשכיל לצעוד נכון.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.