תכירו את האישה שאף פעם לא שוכחת שום דבר שקורה לה

ג'יל פרייס היא אמריקאית בת 51 שזוכרת בפרטי פרטים את אירועי כל יום בחייה. פשוט אי אפשר להתקיל אותה. 'איך חגגת יום הולדת 16'? היא זוכרת בדיוק. 'מה עשית בחמישי בנובמבר 1990'? היא תדקלם את אירועי היום בדייקנות. ולפני שתגידו: 'לא חכמה, אי אפשר לבדוק את מה שהיא אומרת' – אז קודם כל, מאחר שפרייס ניהלה יומן מפורט כל חייה, דווקא אפשר. שנית, יש מספיק מקרים בהם אפשר למצוא עדים לאמיתות דבריה. ושלישית, הזיכרון יוצא הדופן שלה אינו מיוחד רק לאירועי חייה אלא גם לסדרות טלוויזיה ולאסונות אוויריים. מספיק לנקוב בתאריך שבו מטוס כלשהו יתרסק, והיא תגיד לכם באיזה מטוס מדובר, מה גרם לתקלה, ומה מספר הקורבנות.

פרייס, שהביוגרפיה שלה נקראה 'האישה שלא יכולה לשכוח', היא ככל הנראה תופעה ייחודית בעולם. על אף שחברים ובני משפחה הכירו תמיד את כוח הזיכרון שלה, חוקרים גילו אותו רק ביוני 2000. פרייס נתקלה אז בדף אינטרנט של חוקר מוח בשם ג'יימס מקגאף המתמחה בחקר זיכרון, והחליטה לשלוח לו מייל המספר על יכולות הזיכרון שלה. הוא כה התפעל, שהוא חזר אליה תוך תשעים דקות. הוא ושניים מעמיתיו, לארי קהיל ואליזבת' פארקר, ראיינו את פרייס בהרחבה במשך חמש השנים הבאות, ולבסוף פרסמו עליה מאמר בכתב עת מדעי בפברואר 2006. המאמר הוזכר עד מהרה בעיתונות הכללית – וכמעט בין לילה פרייס הפכה לסלבריטאית בעל כורחה, המופיעה בין השאר בתכניות טלוויזיה כדי להציג לצופים את יכולות הזיכרון הייחודיות שלה. ברגע זכור במיוחד, מגישת התוכנית סבורה שפרייס טועה – הספר שבידה אומר אחרת – אבל פרייס מתעקשת, ובדיקה חוזרת מגלה שהיא צודקת...והספר הוא זה שנוקב בתאריך שגוי.

הזיכרון יוצא הדופן של פרייס, אומר הפסיכולוג הקוגניטיבי גארי מרכוס מאוניברסיטת ניו יורק, שראיין אותה בהרחבה, כנראה אינו תוצאה של יכולות יוצאות דופן אלא של אישיות. פרייס יודעת בדיוק ממתי התחילה לזכור בצורה מפורטת כל כך: מאז עברה משפחתה דירה מהחוף המזרחי של ארה"ב לחוף המערבי, אירוע שהתרחש ב-29 ביוני 1974 ונחרט בזיכרונה כטראומה קשה. היא סובלת מחרדת נטישה, משחזרת זיכרונות כל הזמן ולא רוצה לשכוח שום פרט. ילדותה מתועדת באלפי קלטות וידיאו, והיא כותבת דפי יומן ארוכים מידי יום. במילים אחרות, פרייס לא שוכחת כלום כי המוח שלה עוסק כל הזמן בשחזור של קורותיה, בהווה ובעבר. היא אומרת שהיא חשה כל הזמן כאילו יש מסך מפוצל במוח שלה – אחד מוקדש לעבר ואחד להווה. והזיכרון לתכניות טלוויזיה ותאונות אוויריות? גם הם תחומי עניין בהן היא מגלה ענין עז מעל הממוצע. הרבה מעל הממוצע. בסקירות מוח שנעשו לה נמצא כי המוח שלה לא מראה ממצאים מיוחדים באזורים המוקדשים לזיכרון, אבל מראה ממצאים דומים לאלה הקיימים במוחם של אלה הסובלים מהפרעה אובססיבית-כפייתית.

פרייס, אגב, לא היתה רוצה בשום פנים ואופן לוותר על הזיכרון הייחודי שלה, על אף הוא מביא לה גם כאב. "פרייס לא רק זוכרת את העבר, היא מרגישה אותו בצבעים חיים וחוויות קשות נותרות איתה", כותב גארי מרכוס. "אבל היא לא יכולה לדמיין חיים עם זיכרון כמו של שאר האוכלוסייה...כשאני שואל אותה בצחוק: 'אז מה, את חושבת שאנחנו כולנו מטומטמים?' היא צוחקת. לא, היא אומרת, אבל היא לא הייתה מוותרת על הזיכרון שלה תמורת שום הון שבעולם".