הפרשה החסידית לחג הפסח: ישועות וסגולות לליל הסדר

כמה שבועות לפני חג הפסח נודע לו, לר' מאיר רוזנברג, שהוא חולה במחלה הידועה והנוראה. היא כבר הספיקה להתפשט בחלקים גדולים בגופו, ונראה היה שכבר אין מה לעשות, ל"ע. היה זה לאחר הסתלקות רבו, הרה"ק מבלז'וב זי"ע.

בליל בדיקת חמץ הופיע הרבי בחלום אל אחד מחסידיו, וביקש ממנו לגשת לר' מאיר, ולמסור לו שמחר, בליל הסדר, ישתה משיירי כוסו של אליהו הנביא כסגולה לרפואה ממחלתו.

הלה הגיע לביתו של ר' מאיר, ומצא אותו שוכב על ערש דווי, מיוסר כולו, כשהוא כלל אינו יכול להזיז את גופו מרוב חולשה, ומסר לו את דבר החלום.

למחרת, בליל הסדר, קיים ר' מאיר את מצוות רבו ושתה מהכוס. למרבה הפלא, בעודו שותה – הרגיש שהוא מתחזק ומקבל כוחות חדשים ורעננים. כך המשיך להרגיש גם למחרת. בליל הסדר השני (כפי שנהוג בחו"ל) כבר ישב בראש השולחן יחד עם משפחתו, כשפיהם מלא שבח והודאה לבורא עולם על הנס הגלוי שזכו לראות.

אכן, רבים נוהגים לשתות מכוסו של אליהו הנביא כסגולה לישועות, כיוון שאליהו הנביא הוא המבשר טוב.

לא מעט נסים ונפלאות התרחשו בלילה קדוש ומיוחד זה. סגולות שונות לכל מיני עניינים נכתבו בספרי הקודש, אך נביא כאן סגולה אחת שמתאימה לכל אחד ולכל דבר ועניין, כפי שמובא בספר "אוהב ישראל", להרה"ק מאפטא זי"ע. בדבריו הוא מבאר שיציאת מצרים הינה המפתח לכל אדם לצאת ממצריו וממכאוביו הפרטיים. בליל הסדר, כשעם ישראל נגאל מגלותו, יכול אדם להיגאל מכל מה שלוחץ עליו ברוחניות ובגשמיות, אלא שהדבר תלוי במידת האמונה שלו.

לכן, כאשר אדם מסיים בהגדה את הברכה "ברוך אתה ה' גאל ישראל" בכוונה גדולה, ומאמין בכל לבו ונפשו שהקב"ה יעזור לו ויוציאו מכל צרותיו ומצוקותיו הפרטיות, יזכה לצאת מצרה לרווחה, ומאפילה לאור גדול.

בעצם, כל הבית שבו נערך ליל הסדר הופך להיות מקום מקודש, מעין בית מקדש וקודש קודשים, ומסוגל להביא שפע רב וכל מיני ישועות. כפי שכותב בספר אור שמח, שבמצרים מרחו את דם הקרבן על המשקוף ועל שני המזוזות, וזה היה להם במקום המזבח שעליו היו זורקים את הדם בבית המקדש. גם קרקע הבית שימש כמזבח להקטרת החלקים של הקרבן שמקריבים בדרך כלל על המזבח בבית המקדש, וכך רצפת הבית התקדשה בקדושת המזבח. דבר זה, הוא כותב, הינו נצחי. קדושה זו חוזרת לשרות בכל שנה בליל פסח בכל בית יהודי שאוכלים בו מצה ומרור, זכר לקרבן הפסח.

(צילום: פלאש 90)

החתם סופר מסביר בכך מה שאנו מכריזים בתחילת ההגדה: "כל דכפין ייתי וייכול – כל דצריך ייתי ויפסח". הרי הבית מוגבל בכמות האנשים שהוא יכול להכיל, וגם האוכל מוגבל. איך, אם כן, בעל הבית מכריז על פתיחת דלתות לכל רעב?

התשובה היא שבליל פסח הבית מקבל קדושה של בית מקדש, ובבית המקדש מעולם לא היה מחסור במקום. עם ישראל התכנס בכל חג למאות אלפים של בני אדם, בשטח שגודלו 135 אמה אורך על 11 אמה רוחב. מעולם לא אמר אדם לחבירו "צר לי המקום שאלין בירושלים", הגם שעולי הרגל היו מיליונים. כך בדיוק מתקדש הבית בליל פסח באותה הקדושה, ואם אדם מאמין בזה – הוא יכול לארח אנשים ללא הגבלה, כמו בבית המקדש, ולכולם יהיה מקום.

מצוות אכילת מצה מביאה איתה גם שפע של פרנסה לכל השנה. כפי שנכתב בספר תפארת שלמה, שכל הפרנסה שיש לעם ישראל בגלות במשך כל השנה, מקורו מאכילת מצות מצווה.

לסיום נביא את דברי הרה"ק רבי אשר מקרלין – סטולין זי"ע, שאמר: כל יהודי יכול לקחת לעצמו מלילה קדוש זה שפע רב מאד, הן ברוחניות והן בגשמיות. לא דווקא צדיקים ואנשים מיוחדים, אלא כל יהודי, אפילו הפשוט ביותר, יכול לקחת לעצמו כרצונו בשעות נשגבות אלו.

הכותב הינו מנהל רוחני בארגון 'הידברות' וראש כולל אהבת תורה.