בסוף, ההורים הכי שמחים בעולם

אמנם אין לי סיפור מרגש על החזרה שלי בתשובה, אבל עצם זה שזכיתי לחזור בתשובה – זה כבר דבר מרגש נורא. זכיתי להתקרב לבורא עולם, ולהכיר עולם שמילא לי את החיים באור ובשמחה. אני לא רוצה לדמיין איך החיים שלי היו נראים אם לא הייתי נכנסת לדרך המדהימה הזו.
רציתי לשתף קצת בחוויות שלי מהחזרה בתשובה שלי, כל הדרך המאתגרת נורא, שבסופה שווה את כל הקשיים. הלוואי שאצליח לגרום לכמה בנות להזדהות עם כל מיני קשיים וחוויות שחוויתי, במסע שלי אל האמת.

אז זה מתחיל בקטנה, בשיעורי תורה, ולאט לאט את מגלה את השם יתברך בכל דרך. בכל פעם יש לך סימנים, ואת מרגישה כאילו בורא עולם יורד ופשוט נוגע בכל דבר שאת עושה, ובקיצור את מרגישה באורות מכל דבר קטן.
ואת מתחזקת, ועוברת עם עצמך תהליך כל כך יפה והדרגתי. לאט לאט מתחילה לקבל על עצמך דברים; צניעות, שבתות, כיבוד הורים, ועוד המון דברים שאת מגלה שהם לא כל כך מפחידים וגרועים כמו שדמיינת.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שיצאתי לסיור סליחות עם הרבנית שלי. היינו בבית כנסת "אור החיים", והרגשתי עוצמות וחוזק. הייתי ממש בשלבים הראשונים שלי. הציעו לי שם כמה ספרונים קטנים להתחזק, ואני ממש נרתעתי, ופחדתי ש"חלילה" אתחזק יותר מידי...
ברוך השם, בכל זאת לקחתי, והספרונים האלה אכן חיזקו אותי. התפלאתי מהם מאד, ממש לטובה.

לאט לאט עוד שנה עברה לה, ומתחזקים עוד ועוד, ברוך ה'. ואז ההורים מתחילים לאט לאט להכנס לתמונה. בהתחלה הם חושבים שזה סתם שיגעון זמני שיחלוף, אבל הם לא מבינים שזו דרך כל כך יפה, שבחרנו בה לנצח.
את, בתוכך, עוברת תהליך מדהים של תשובה, אבל ההורים והסביבה שלך לא כל כך מודעים למה שמתחולל לך בעמקי נשמתך, וכשזה מתחיל לבוא לידי ביטוי בלבוש, אז באמת נכנסים הניסיונות הקשים.
ההורים מתחילים להטיף – "זו קיצוניות", "את פנאטית", "שטפו לך את המוח", ועוד כמה מחמאות למיניהן, שליוו אותי תקופה ארוכה.
וזו התקופה הכי קשה, למעשה, בכל התהליך של התשובה. ברגע שעברת אותה, תדעי שבכל צעד שתרצי להתקדם – את תראי סיעתא דשמיא מטורפת!
עוד תקופה לא פשוטה זו התקופה של הגרביונים. בזה אני בטוחה שכל בעלת תשובה תזדהה איתי! "למה את צריכה גרביונים? אי אפשר להיות דתייה בלי גרביונים?" תראי את אלה, ותראי את זאת, ולמה את לא דתייה ככה...

ולכי תסבירי להם מה השולחן ערוך אומר, ולמה וכמה... ובקיצור, ההורים רוצים שנלך בדרכם, וחשוב לציין שאפשר להבין אותם. הם גידלו אותך שנים, ופתאום את באה ומראה להם שהדרך שלהם, לכאורה, לא טובה מספיק, במילים עדינות. לכן, זה לגיטימי מאד, ההתנהגות שלהם, מה גם שה"תשקורת" עושה שטיפות מוח מטורפות, והם מושפעים ממנה וחושבים דברים רעים על הדתיים.

הכי חשוב לקבל הכוונה מהרבנית/רב שנמצאים בתהליך התשובה שלך, ושתתייעצי איתם לגבי כל דבר. והכי חשוב לעשות כל שלב בהדרגה מתונה מאד, לכבד את ההורים הכי שבעולם, ולהראות להם שהדרך הזאת עושה לך רק טוב!
כמו שכל רב/רבנית אומרים, בסוף ההורים הכי שמחים בעולם. זה הכי נכון בעולם, ברוך השם!
בקיצור, המסע הזה הוא המסע הכי מדהים שעברתי בחיי. זה מסע שלעולם לא יסתיים, כל יום מחדש, מבחינתי, זה יום של תשובה ושל תיקון ועבודת המידות. אף אדם אינו מושלם, וכולנו, כל יום מחדש, עובדים על עצמנו ומשתדלים להיות הכי טובים שאפשר.

והנה אני, אחרי תהליך די ארוך, הולכת להיכנס למדרשה שחלמתי עליה, עם ניסים גלויים של ממש.
אז בע"ה, שכולנו נזכה ללכת בדרך של השם יתברך, לעשות לו נחת רוח ולהקים בתים נאמנים בישראל על אדני התורה, אמן!

אמנם אין לי סיפור מרגש על החזרה שלי בתשובה, אבל עצם זה שזכיתי לחזור בתשובה – זה כבר דבר מרגש נורא. זכיתי להתקרב לבורא עולם, ולהכיר עולם שמילא לי את החיים באור ובשמחה. אני לא רוצה לדמיין איך החיים שלי היו נראים אם לא הייתי נכנסת לדרך המדהימה הזו.
רציתי לשתף קצת בחוויות שלי מהחזרה בתשובה שלי, כל הדרך המאתגרת נורא, שבסופה שווה את כל הקשיים. הלוואי שאצליח לגרום לכמה בנות להזדהות עם כל מיני קשיים וחוויות שחוויתי, במסע שלי אל האמת.

אז זה מתחיל בקטנה, בשיעורי תורה, ולאט לאט את מגלה את השם יתברך בכל דרך. בכל פעם יש לך סימנים, ואת מרגישה כאילו בורא עולם יורד ופשוט נוגע בכל דבר שאת עושה, ובקיצור את מרגישה באורות מכל דבר קטן.
ואת מתחזקת, ועוברת עם עצמך תהליך כל כך יפה והדרגתי. לאט לאט מתחילה לקבל על עצמך דברים; צניעות, שבתות, כיבוד הורים, ועוד המון דברים שאת מגלה שהם לא כל כך מפחידים וגרועים כמו שדמיינת.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שיצאתי לסיור סליחות עם הרבנית שלי. היינו בבית כנסת "אור החיים", והרגשתי עוצמות וחוזק. הייתי ממש בשלבים הראשונים שלי. הציעו לי שם כמה ספרונים קטנים להתחזק, ואני ממש נרתעתי, ופחדתי ש"חלילה" אתחזק יותר מידי...
ברוך השם, בכל זאת לקחתי, והספרונים האלה אכן חיזקו אותי. התפלאתי מהם מאד, ממש לטובה.

לאט לאט עוד שנה עברה לה, ומתחזקים עוד ועוד, ברוך ה'. ואז ההורים מתחילים לאט לאט להכנס לתמונה. בהתחלה הם חושבים שזה סתם שיגעון זמני שיחלוף, אבל הם לא מבינים שזו דרך כל כך יפה, שבחרנו בה לנצח.
את, בתוכך, עוברת תהליך מדהים של תשובה, אבל ההורים והסביבה שלך לא כל כך מודעים למה שמתחולל לך בעמקי נשמתך, וכשזה מתחיל לבוא לידי ביטוי בלבוש, אז באמת נכנסים הניסיונות הקשים.
ההורים מתחילים להטיף – "זו קיצוניות", "את פנאטית", "שטפו לך את המוח", ועוד כמה מחמאות למיניהן, שליוו אותי תקופה ארוכה.
וזו התקופה הכי קשה, למעשה, בכל התהליך של התשובה. ברגע שעברת אותה, תדעי שבכל צעד שתרצי להתקדם – את תראי סיעתא דשמיא מטורפת!
עוד תקופה לא פשוטה זו התקופה של הגרביונים. בזה אני בטוחה שכל בעלת תשובה תזדהה איתי! "למה את צריכה גרביונים? אי אפשר להיות דתייה בלי גרביונים?" תראי את אלה, ותראי את זאת, ולמה את לא דתייה ככה...

ולכי תסבירי להם מה השולחן ערוך אומר, ולמה וכמה... ובקיצור, ההורים רוצים שנלך בדרכם, וחשוב לציין שאפשר להבין אותם. הם גידלו אותך שנים, ופתאום את באה ומראה להם שהדרך שלהם, לכאורה, לא טובה מספיק, במילים עדינות. לכן, זה לגיטימי מאד, ההתנהגות שלהם, מה גם שה"תשקורת" עושה שטיפות מוח מטורפות, והם מושפעים ממנה וחושבים דברים רעים על הדתיים.

הכי חשוב לקבל הכוונה מהרבנית/רב שנמצאים בתהליך התשובה שלך, ושתתייעצי איתם לגבי כל דבר. והכי חשוב לעשות כל שלב בהדרגה מתונה מאד, לכבד את ההורים הכי שבעולם, ולהראות להם שהדרך הזאת עושה לך רק טוב!
כמו שכל רב/רבנית אומרים, בסוף ההורים הכי שמחים בעולם. זה הכי נכון בעולם, ברוך השם!
בקיצור, המסע הזה הוא המסע הכי מדהים שעברתי בחיי. זה מסע שלעולם לא יסתיים, כל יום מחדש, מבחינתי, זה יום של תשובה ושל תיקון ועבודת המידות. אף אדם אינו מושלם, וכולנו, כל יום מחדש, עובדים על עצמנו ומשתדלים להיות הכי טובים שאפשר.

והנה אני, אחרי תהליך די ארוך, הולכת להיכנס למדרשה שחלמתי עליה, עם ניסים גלויים של ממש.
אז בע"ה, שכולנו נזכה ללכת בדרך של השם יתברך, לעשות לו נחת רוח ולהקים בתים נאמנים בישראל על אדני התורה, אמן!

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.