לא מרגישה רצון להביא ילדים?

דפנה (שם בדוי) שואלת: 

"שלום. אני רווקה מבוגרת בעלת תשובת ב"ה. יש לי שאלה שאני מתביישת לשאול, אז אני מעלה אותה בכתב: אני מכירה בחיי ילדים חמודים ומתוקים מאוד, אבל מצד שני אני גם יודעת שהם דורשים הרבה מאוד אנרגיה, רבים מהם עושים צרות, מתחצפים ולא תמיד מכירים טובה להוריהם על כל העמל וההשקעה הרבה בהם. הקב"ה ציווה שנביא ילדים לעולם ומכאן ברור לי שהדבר טוב, אך הייתי רוצה לקרב מצווה זו לשכלי. מדוע אינני מתלהבת ולא חשה את השמחה והברק שחשים אחרים כלפי הבאת ילדים? האם משהו בי לא בסדר? אולי כדאי לציין שהיו לי קשיים עם ההורים בילדותי. תודה".

* * *

שלום וברכה דפנה, ותודה על שאלתך.

אין הביישן למד. לכן יפה שאת שואלת את שאלתך ולא שומרת אותה בבטן.

אכן ישנה תופעה נפוצה בדורנו של ילדים מתחצפים, כמו גם הורים רבים אשר אינם יודעים כיצד מחנכים כראוי. רוב ההורים מושפעים מהתרבות המערבית המתירנית, אשר גוררת פינוק מוגזם ובלתי בריא; מצד אחד אינם יודעים להציב גבולות וגדרות בחומריות, אך מצד שני אינם זוכים לתת לילדיהם את תשומת הלב והערכה האישית שהם כה צריכים, דבר העולה לבסוף בחוסר משמעת וזלזול בהורים. אך בדיוק לשם כך יש את החינוך היהודי: הורים שלמדו לחנך על פי הדרכת היהדות זוכים לרוות נחת מילדיהם, וגם אם כאשר ילדים בעייתים - ילמדו כיצד לנהוג עימם בצורה המועילה ביותר.

יחד עם זאת, חשוב להבין שילדים הנם השקעה לטווח ארוך ולא לטווח קצר. כל ילד מתבגר וגדל לבחור, ההופך באופן טבעי לאיש משפחה שמכבד ומוקיר את הוריו שחינכו אותו ותמכו בו. כל איש שפוי - יכיר טובה במשך כל חייו הבוגרים על העמל וההשקעה של הוריו המסורים, ויתמוך בהם בזקנתם [המקרים היחידים שבהם לא רואים תמיכה בין ילדים בוגרים והוריהם - הם במשפחות שבהם היה חינוך לקוי ואלים, הזנחה או התעללויות ל"ע]. אך בדרך העולם, הורים מבוגרים רווים נחת מילדיהם הבוגרים, כמו גם מנכדיהם וניניהם. בפרט מי שהתחנכו לכיבוד הורים והכרת הטוב על פי היהדות, הם זוכים לקשר משפחתי בל-ינותק החזק כפל כפליים בזכות התורה המקרבת בין הלבבות.

לכן ההשקעה בהחלט משתלמת, ואם אינך בטוחה בכך, את מוזמנת לשאול כל אדם מבוגר האם יש דבר נוסף בחיי העולם הזה - שעושה לו נחת רוח ורצון לחיות יותר מן המשפחה שהקים, הילדים הנכדים והנינים. זוהי השקעה לטווח ארוך, אך פירותיה נראים בחוש.

אמנם ביקשת לקרב את העניין לשכלך, אך מדבריך נשמע שאת מנסה לדמות את הרגשתך לגבי ילדיך העתידיים על פי דמויות של ילדים שאת מכירה כיום בחייך. כאן חשוב לתקן תפיסה שגויה, ולהדגיש: אין כל קצה של דמיון בין היכרותך עם ילדים אחרים לבין מה שתחושי בבוא היום כלפי ילדיך - שלך - בשר מבשרך ודם מדמך, החולקים חלק מאופייך, ניצוץ מנשמתך, השואפים מינקות את חינוכך ואפילו את מילותיך ושפתך, אשר נקשרתם יחד משמים בגורל משותף זה לזה באש ובמים!

ילדים אינם "עוד" איזו תחושת אחריות כמו עבודה או מטלה נוספת, כי אם יביאו לחייך תחושת חיבור ושלמות כאילו היית מטפלת בחלק מגופך, חלק שגדל יחד איתך, ואת מטפחת אותו ושמחה על כל שלב ושלב משלבי צמיחתו. כשתביאי ילד לעולם, את תזכי לגדול ביחד איתו, להגיע לבגרות ביחד איתו, כאילו התחלת את חייך מחדש!

כמו כן, דעי כי הקב"ה טבע עמוק בלב כל אחד ואחת מאיתנו רגשות כמוסים, רדומים, אשר מתעוררים לפתע פתאום בלב כל איש כשהוא הופך לראשונה לאב, ובלב כל אשה כשהיא הופכת לראשונה לאם. אך רגשות מדהימים אלה אינם מופיעים אפילו רגע לפני כן, ואף בחור או בחורה אינם מסוגלים לדמות אותם בדמיונם כרווקים. כפי שלא תוכלי להסביר לעיוור כיצד נראים צבעים, או לחירש כיצד מרגישה מוזיקה, כך לא יצליח הורה להסביר לבחור את התחושה החזקה של ילדים - המחוברים אל תודעתו כשותפים בלתי-נפרדים מחייו (ולא, לא כמו שותף בדירה או חבר לחדר).

מי שלא התנסה בכך לא יידע על קיומם של רגשות מסוג זה, ולא משנה כמה ינסה לדמיין ולהמחיש בלבו את ילדיו העתידיים ורגשותיו אליהם - לא יצליח לשערם בדמיונו. כי האמת גדולה מכל דמיון וכל השערה, היא מגיעה מן הלב, והלב יש לו שפה משלו. וכך אומרים כל ההורים: רק מי שהתנסה בכך יודע זאת.

לכן גם אם תנסי בכל כוחך, לא תצליחי לשער את הרגשות שתחושי בבוא היום כשיהיו לך ילדים משלך. השמחה והברק שהזכרת מגיעים רק לאחר שמחזיקים תינוק ביד. כל מה שיש לרווקים לפני כן הוא רק ציפייה דמיונית, אפילו לא צל של הדבר האמיתי שנקרא משפחה.

עצתי לך, אל תנסי לברר את מה שלא ניתן לבירור, אלא פעלי בתמימות כדרך שבה אלוקים ברא והדריך את עולמו. זו היא הדרכת התורה בחיינו: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" (דברים יח, יג). דרכם של אנשים שחושבים ומתפלספים יותר מידי - לעשות טעויות שאפילו אנשים פשוטים אינם עושים. על כן הזהיר שלמה המלך החכם באדם: "איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו" (משלי יט, ג), וגם אמר: "אשר עשה האלוקים את האדם ישר, והמה בקשו חשבונות רבים" (קהלת ז, כט).

לעצם השאלה השכלית ששאלת, מהי המטרה בהבאת ילדים, אציין שלוש סיבות:

1. הקב"ה ציווה לקיים מצוות פרו ורבו, וכשם שהורינו מילאו את חובתם בהבאתנו לעולם הזה, זוהי חובתנו להביא ילדים נוספים לעולם. לשם כך אלוקים נתן לנו גוף ונפש המתואמים למטרה זו, שהיא חלק מתכליתנו הארצית לא פחות מן החובה לאכול ולשתות ולדאוג לבריאותנו כדי לשרוד.

2. אך יותר מזאת, הבאת ילדים יהודים לעולם נובעת מאהבת ישראל, מתוך הצורך החשוב מאין כמותו להרבות את בני עמנו הקדושים - את עם ה' הנבחר, השומר את התורה והחגים מזה 3300 שנה ומעביר אותה לדורות הבאים. אנו רוצים להוריד נשמות קדושות לעולם הזה ולזכות אותן בתיקונן הרוחני, לחנכם בדרך התורה ואהבת הבורא לטובתן וטובת כל עם ישראל. אנו הרי עדיין עם קטן בעולם, ורבים היהודים שאינם זוכים להכיר את יהדותם; כיהודים מאמינים נדרש מאיתנו להרבות תורה בישראל ולחזק את בני עמנו, אשר עתיד הגאולה של העולם כולו תלוי בהם.

3. ירדנו לעולם הזה כדי לתקן את נשמותינו, לעמוד בנסיונות החיים, ומתוכם להתעלות ולהגיע לשלמותנו הרוחנית. כיצד ניתן לדעתך לקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך" יותר מאשר בבני משפחה החיים יחד עימנו בתוך ביתנו? איזו אהבה והקרבה גדולה יותר קיימת בעולם הזה מן התמיכה והטיפול האוהב והמסור בילדינו מהלידה ועד החופה? לא לחינם אהבת הקב"ה לבני ישראל הומשלה בתורה לאהבת הורים את ילדיהם (דברים יד, א). אדם שלא זכה להביא ילדים לעולם - לא זכה להתפתח ולהגיע לשלמותו הרוחנית. חז"ל אמרו שאדם שלא זכה להיות אב אינו יכול להיות דיין, כי לא הגיע עדיין לשלמות הנפשית של אב המרגיש ומרחם על בניו (כך נפסק להלכה במשנה תורה, הלכות סנהדרין פרק א, ג). מתוך הטיפול המסור בילדים וחינוכם זוכים שני ההורים להתחזק ברוחניות ועבודת המידות, ולהפוך לאנשים טובים יותר בעצמם. ומכאן שזו היא תכלית רוחנית בעבודת השם.

אין בך כל בעיה, אך אני מאמין שהגיל אליו הגעת ללא ילדים הוא שהובילך למחשבות כוזבות אלה, וייתכן שזהו סוג של מנגנון הגנה בנפשך המנסה לקבל את המציאות אליה התרגלת מזה שנים רבות ללא שינוי. גם אפשרי בהחלט כי חינוך כושל אליו נחשפת כילדה, טבע בלבך פחדים מבניית משפחה שתחווה צער שאינך רוצה לחוות שוב. אך דעי שאלו רק דמיונות שאינם משקפים בשום צורה את המציאות האמיתית שתהיה. כבר גילית את חירות בחירתך כששבת בתשובה, הוכחת שאינך כבולה לעברך! 

מה גם שאת נשמעת כבחורה נבונה, אשר תחנך את ילדיה בצורה מבינה ומתחשבת, על פי ההדרכה התורנית שתקבל על החינוך היהודי, ומתוך נסיונך האישי לא תשובי על טעויות שראית בעברך, לכן אני מאמין ביכולתך לגדל ולהצמיח ילדים למופת.

בעזרת השם תזכי למצוא את זיווגך בקרוב, ותגדלי בנים ובנות לתורה ומצוות בנחת ושמחה.