אבא אהוב ויקר שלי, אתה יודע כמה אהבתיך, כמה אני נלחמת בשביל קרבתך

לקב"ה היקר שלי,

כמה אפשר ליפול, ולקום בקושי, וליפול שוב... ולהרגיש איך הכל מתרוקן מבפנים, ורק החיצוניות עוד איכשהו נשארת. הלב לפעמים בוכה, ורוב הזמן שותק כמו אילם. והנשמה הטהורה שנתת בי, מתחת לכל הטומאה, מתחת לקליפות, למסכות, לתאוות, לגאוות, מתחת לכל השקר והזיוף והזוועה, מתחת לעולם הזה, היא עדיין טהורה... היא עדין צועקת שם, בעמק הבכא, זועקת לי לקום, לקום! תפסיקי עם הטירוף! עם מחול השדים. קומי, תתעוררי משנת האינסוף האכזרית הזאת, תסתכלי אחורה ותראי כמה זמן ישנת. תסתכלי קדימה, תרוצי לעבר העתיד, תשחררי את הכבלים המדומים שקושרים אותך לקרקע. תיזכרי בו, במלך שעוד לא התייאש מלחכות שביתו תשוב. אף על פי שעבר נצח, אף על פי שהמקום אליו הלכה רחוק כל כך, אף על פי שבגדה בו בצורה המכוערת ביותר שניתן להעלות על הדעת, הוא עדיין מאמין בה, עדיין מחכה לה, עדיין בטוח שיום אחד היא תשוב. היא תתגעגע אליו, ותבין שרק הוא אוהב אותה באמת, ויעשה בשבילה הכל.

מרוב כל הקליפות והכיסויים, לפעמים לא שומעים את כל הצעקות האלה שהנשמה צועקת. אבל לפעמים, לפעמים כן שומעים. לפעמים היא צורחת כל כך חזק, שלרגע נפער כמו נתיב מתוך התהום, ופתאום הקול בוקע מקצה העולם ועד קצהו. אבא אהוב ויקר שלי, אתה יודע כמה אהבתיך, כמה נכספה לך נפשי... אבל אני כל כך רחוקה, כל כך קטנה, טיפשה ולא מבינה... לא מבינה שבחיים האלה צריך להילחם, לבעוט, ולהמשיך להחזיק את הראש מעל המים ולצעוק "הנני!". זה מה שאעשה עכשיו. אבא, אני מודה, המצב לא משהו. אבל לצערי או לשמחתי, רבי נחמן כבר מזמן אמר שהמושג "ייאוש" אינו קיים, באופן הגיוני. מסתבר שזו רק המצאה דמיונית של היצר הרע, כמו עוד הרבה המצאות אחרות, שהמשותף להן הוא שהן נאחזות בדמיון בלבד, ללא שום קשר למציאות. ואם ייאוש היא אחת מהן, הרי שהוא לא באמת קיים, ואי אפשר להשתמש במשהו שלא באמת קיים... אז עכשיו, אחרי אין ספור נפילות והתרסקויות כואבות, אני עדיין עומדת על הרגליים. ועדיין זה קשה, והכי קשה זה לחשוב על זה שאני כל כך חלשה, שכל כך קשה לי לחזור אל ה', למרות שזה הדבר ההגיוני והמתקבל ביותר, גם על הדעת וגם על הלב. לפני חמש מאות שנה יהודים נשרפו בשבילך, עונו בשביל האמונה בך, והיום, שיש לי הכל מכל – למה קשה לי כל כך להידבק בך? הרי אתה עשית לי רק טוב... אז נכון, קשה לי, וזה אולי מטופש, אבל זו האמת. ואף על פי שקשה לי מאד, ואף על פי שהמלחמה הזאת עם היצר לא באמת תגמר מתישהו, ואף על פי שהוא מאש, ואני בשר ודם, אני אמשיך להילחם. עד נשימתי האחרונה אני אמשיך. והקב"ה , הוא יוצרי ויודע יצרי, והוא יעמוד לצידי, אני בוטחת בו. כי אם הוא לא היה איתי, לא הייתי...

אז אני יודעת שאמרתי את זה המון פעמים, אבל אני אגיד את זה שוב, ושוב, ושוב. אבא, אני אעשה הכל כדי לא ללכת ממך. אני לא אוותר עליך לעולם. יהיה מה שיהיה, אפול לאן שאפול – אני אחזור אליך תמיד! ואתה, אבא, רק תן לי כח, וסימן שאתה איתי, ומאמין בי, ושאני עוד אנצח.

באהבה אין סופית, הבת שלך.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.