כתבות מגזין
מרגש: "אנחנו חירשים. לא אילמים, לא פגומים ולא לקויים. ויש דרך לתקשר איתנו"
חמישה צעירים איכותיים מהחברה הישראלית, מדברים על ההתמודדות שלהם כחירשים ומבקשים: "אל תגדירו אותנו כלקויי שמיעה. אנחנו לא לקויים, ולא פגומים"
- שירה דאבוש (כהן)
- פורסם כ"ג ניסן התשע"ז |עודכן
(צילום: shutterstock)
מיכל גורליק – מעצבת גרפית ואופנה בת 26. שירלי פינטו – מתמחה במשפטים בת 27, שרי ברק – בעלת תואר במנהל עסקים בת 26, בני שוקרון – סטודנט לכתיבה יוצרת בן 26 ומאור בן זאב מתל אביב – שעובד בבית ספר לחינוך – חולקים את אותו מכנה משותף: כולם חירשים. לא לקויי שמיעה, חירשים.
ולכולם מסר חשוב להעביר לחברה הישראלית, שמקיפה אותם. בתיעוד יוצא דופן, התבקשו החמישה לתאר את השתלבותם בחברה ואת השאלות שניקרות על דרכם כגון כמה זמן הם סובלים מחירשות. "אני סובל, סובל, סובל...", מתחיל לתאר מאור בן זאב בבדיחות הדעת, ומיד מוסיף: "נו, באמת. אני לא סובל. אני נהנה להיות חירש".
"אני באמת לא מבינה מה זה אומר לסבול", מצטרפת גם מיכל גורליק. "אני סובלת מהסביבה שמגבילה אותי".
שרי ברק: "אני סובלת מהחברה שמגבילה אותי. כל החיים שלי אני סובלת מחוסר נגישות ומחוסר מודעות. לא מהחירשות עצמה".
כשנשאלו החמישה איך הפכו ללקויי שמיעה, נראה שהשאלה הזו הצליחה להוציאם מגדרם, ובצדק. "אין דבר כזה לקוי שמיעה. יש דבר כזה כבד שמיעה או חירש וזהו", אומר בן זאב.
"לא אומרים לקוית שמיעה. מבחינתי לקוי זה פגום, ואני לא רואה בעצמי פגומה", מסבירה גם ברק.
"אני חירשת. אנשים יקרים – אני בן אדם חירש", אומרת פינטו.
"אתם הגדרתם אותי לקוי. אני לא רוצה שיגדירו אותי כלקוי. אתם לקויים", אומר שוקרון.
חירש-אילם? טעות פטלית. אין דבר כזה
איך מתקשרים עם חירש-אילם? ובכן, ניכר שהרבה מאיתנו לא ממש מבינים את ההבדל בין השניים. "אוקיי. חירש, זה לא אילם. זה שני דברים נפרדים. זה כמו שמן ומים – שלא יכולים להתערבב", יאמרו כל החמישה פה אחד. "אנחנו בחיים לא נתקלנו בחירש שהוא גם אילם. אנחנו לא אילמים! אנחנו לא אילמים! ואנחנו רוצים לשבור סטיגמה, כי אין דבר כזה חירש אילם. חירש אילם זו טעות, ואנחנו כבר מותשים מלהסביר את זה כל הזמן".
אז... איך מתקשרים עם בן אדם חירש? "יש הרבה דרכים", מסבירה ברק. "אפשר בשפת הסימנים, אסמסים, כתיבה, קריאת שפתיים. הכל חוץ משיחת טלפון".
כמו מאור בן זאב, חירשים רבים יודעים לקרוא שפתיים ונעזרים במכשירי שמיעה – אך בכל זאת, מרגישים 'בבית' רק כשהם משתמשים בשפת הסימנים. מדוע? "כשאני מסמן אני מרגיש הכי טבעי, ומביע את עצמי בצורה הטובה ביותר – עד שעולה אש מהידיים" אומר מאור ושירלי פינטו מוסיפה: "בלי שפת הסימנים אני לא מרגישה בן אדם. לוקחים ממני משהו חשוב".