הטור המאויר לפרשת שמיני: מה, אני עז?! על התפקיד שלי בחיים

"אל תאכל כמו בהמה"...

בטח שמעתם את המשפט הזה לא פעם.

"לאכול כמו בהמה", משמעותו עמוקה הרבה יותר מאשר רק לאכול במהירות ובכמות גדולה תוך אי הקפדה על כללי הנימוס, בלשון המעטה.

אם נתעמק קצת ונחשוב, מה זו בהמה?

ראיתי דבר נפלא. אם ניקח עז תמימה וחמודה ונתבונן בתפקידה בעולם ובמשמעותה, נראה שלעז בפני עצמה אין כל חשיבות, היא, כשלעצמה, לא תורמת שום דבר לעולם, חסרת חשיבות ("בה-מה" – אין בה כלום). לעומת זאת האדם, נזר הבריאה, "בשבילי נברא העולם" – כל בן אדם יש לו תפקיד, ויש קוראים לזה "תיקון" שהוא צריך לבצע בעולם הזה, שלא נדבר על מידות וחסדים, וכנגד כולם לימוד התורה הקדושה.

כתב ה"אור החיים" (ויקרא י"ח), שלימוד התורה מביא אותו לחוש כאילו הוא אוכל ושבע ממזון טבעי, כלומר שליבו חושק אל התורה כאילו היא מזון טבעי שדרכו של הלב לחשוק בה.

שאלו את ה"חזון איש" איך ניתן להתגבר על תאוות האכילה. השיב החזון איש שאין לו כלל עצה לזה, אך דבר אחד הוא יכול להגיד. כאשר אדם מתפעל מדבר מסוים ההתפעלות נמשכת עד שהוא רואה דבר שגורם לו ליותר התפעלות. כיוון שהוא מתפעל כרגע מדבר גדול יותר, הוא מפסיק להתפעל מהדבר הישן.

לכן, אם אדם מרגיש טעם אמיתי בתורה, הוא אינו יכול לחוש טעם באוכל. יתרה מזאת, מי שאי פעם הרגיש את הטעם האמיתי של התורה – אינו יכול לחוש טעם באוכל. ועוד הוסיף ה"חזון איש" ואמר: "אינני מאמין שבעל קצות החושן הרגיש טעם בקוגל שאכל"...

לענייננו, לאדם יש משמעות בעולם הזה. ואם הוא לא מבצע אותה "תוכנית אלוקית" שנקבעה עבורו, אז הוא בעצם כמו אותה עז! כלומר אני, למשל, צריך לאכול עם ההתייחסות הנכונה, שבעצם לאכול זו מצווה, ואני ממלא את שליחותי בעולם הזה. אני אוכל כדי שאוכל לעבוד את הבורא, יש לי תפקיד שאני צריך לבצע, והאוכל הוא לא העיקר, רק אמצעי לדבר האמיתי – לימוד תורה ומצוות...

השורה התחתונה:

"וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה', וַתֹּאכַל אוֹתָם".

תגובת האהרן היתה "וידום אהרן". כתב רש"י: "קבל שכר על שתיקתו...".

לאחר מכן, הפרשה מספרת על החיות הטמאות והטהורות: "כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת מעלה גרה בבהמה אתה תאכלו".

ולכאורה, מה הקשר בין שני הדברים?

סימני הטהרה של אדם מישראל הם שיהא שקול היטב בדעתו, וינהג זהירות בטרם ניגש לעשות צעד כלשהו. אם הצעד שיעשה יהיה, חס ושלום, חילול ה' – או רצון ה' יתברך ולהרבות כבוד שמים. כותב הה"ק מביאלה זצוק"ל, שהפירוש של "מעלה גרה" - "ללעוס" היטב את ענייניו במחשבה, תוך התבוננות מרובה. ושל "מפריס פרסה" לפסוע חצאי פסיעות, תוך זהירות יתירה.

וזהו "וידום אהרן". לא להגיב מיד. קודם לעכל את הדברים, "ללעוס" אותם היטב היטב, אז "להעלות" אותם ולחשב את הצעדים, ולאחר מכן להגיב... אם בכלל.