שמעת על יהודי שסובל? קבל דרך מיוחדת וזמינה להושיעו מצרתו

בפרשת השבוע הנוכחית מובא הפסוק: "וטמא טמא יקרא". הגמרא במסכת שבת מבארת את פסוק זה שעל המצורע להודיע צערו לרבים כדי שיבקשו עליו רחמים.

"לומדים אנו מכאן", אומר הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל, "כמה גדול כוחה של תפילת יהודי על זולתו. חובה עלינו לתת את ליבנו ולהתפלל על חברינו הנמצא בצרה".

הרב פינקוס מוסיף ומסביר: "הנה, בטבעו של אדם ישר, כי כאשר יראה את ידידו בצרה, בוודאי ירצה לעזור לו במה שיוכל, אם יראהו שותת דם - ירוץ לעברו לחבוש לו את פצעיו, ואם יוודע לו כי הוא מתקשה בפרנסה ויש בידו לעזור לו - בוודאי ישמח לתמוך בו.

"אם כן, גם כאשר אין בידנו לעזור לו בעזרה פיזית וממשית - ישנה עזרה אחת שתמיד נוכל לעשות עבורו ללא מאמץ. צריך רק את הלב: תפילה כנה שבוקעת ממעמקי הלב עבור חבר שסובל - יש בכוחה לבקוע רקיעים ולהרעיש עולמות".

בעניין זה ראוי לציין כי מרן ה'חפץ חיים' היה ידוע בתפילות הרבות שהיה שופך על תלמידיו שחלו או היו בצרה כלשהיא. לעיתים היה צם ימים על גבי ימים לזכותם של החולים.

לפניכם אחד הסיפורים המופלאים אודות השתתפותו של ה'חפץ חיים' בצער הזולת: היה זה בתקופה הקומוניסטית, כאשר הגאון רבי יחזקאל אברמסקי נשלח לסיביר. עולם התורה עקב בדאגה אחר מאסרו, שתדלנות רבה ומאמצים גדולים נעשו ע"י עסקנים שונים כדי להביא לשחרורו מוקדם ככל האפשר, גם ה'חפץ חיים' הצטרף למאמצים, ומלבדם אף נהג לומר בכל יום ארבעה פרקי תהילים לשלומו.

תפילות הרבים, יחד עם תפילות ה'חפץ חיים' פעלו בשמיים, וההשתדלות נשאה פרי, והנה, הגיע ערב יום הכיפורים, ולתאו של הרב אברמסקי נכנס אחד מן הסוהרים ובפיו בשורת השחרור, הוא אף מסר לו כרטיס נסיעה ברכבת.

רבי יחזקאל הגיע אל תחנת הרכבת, ולהפתעתו רואה הוא מולו את מפקד מחנה המעצר, שפנה אליו ושאלו: ''האם הנך עומד לנסוע ברכבת?''

''כן'' ענה רבי יחזקאל. ''האם אתה רב?'' המשיך המפקד לשאול. ''כן'', ענה אף על שאלה זו. ''הראה לי את כרטיסך!'' ציווה עליו המפקד. רבי יחזקאל חשש כי הוא זומם לקחת ממנו את הכרטיס ולהשאירו כלוא בעל כרחו בתחנת הרכבת, כי למרות שהיה המפקד יהודי, הוא היה רשע מרושע, אך לא נותרה בידו ברירה והוא הראה למפקד את הכרטיס, כפי שפקד עליו.

התבונן המפקד בכרטיס ואמר לרבי יחזקאל: ''הכרטיס שקיבלת הוא לקרון בלא חימום. אם תיסע בקרון זה – לא תגיע לביתך, אתה תקפא למוות באמצע הדרך''.

תוך כדי דבריו הסתכל המפקד אנה ואנה לצדדים, וכאשר ראה כי אין איש, החליף לרבי יחזקאל את הכרטיס לקרון מחומם.

רבי יחזקאל היה המום מטוב לבו של המפקד, שעד עתה הכירו כרשע ומתנכר ליהודים, על אף היותו יהודי בעצמו. המפקד לא הסתפק בהחלפת הכרטיסים, הוא אף ביקש את סליחתו של רבי יחזקאל על כל אשר עולל לו ולחבריו בסיביר, והסביר כי היה אנוס למלא אחר פקודות שניתנו לו מראשי הממשל הממונים עליו.

את חסדו הגדול של המפקד עמו, הבין רבי יחזקאל רק באמצע הדרך, כאשר הוא ישב בקרון מחומם, ומהקרונות הקפואים שלצדיו היו נשלכים מידי פעם גופות של אנשים שקפאו שם למוות מחמת הקור העז ששרר שם.

כאמור, היה זה בערב יום כיפור, והנה השמש עומדת לשקוע והיום הקדוש ייכנס. למרות שרבי יחזקאל עדיין לא הספיק להגיע אל ביתו, הוא ירד מן הרכבת ופנה לאחת העיירות הקטנות ושבת שם ביום הכיפורים.

למחרת, המשיך רבי יחזקאל בנסיעה לכיוון ביתו, בנסעו מאחת העיירות בליטא לורשה, הוא פגש ברכבת את הגאון רבי אלחנן ווסרמן הי"ד. נרגשים היו הרבנים מהפגישה הפתאומית, ורבי אלחנן אמר לרבי יחזקאל: ''נכון שהשתחררתם מסיביר בערב יום הכיפורים?'' ''אכן'', ענה לו רבי יחזקאל והוסיף בתמיהה: ''אך מנין לכם כל זאת? הרי גם למשפחתי לא הספקתי לספר על דבר שחרורי!''

''בבוקרו של ערב יום כיפור'', הסביר רבי אלחנן, ''הלכתי עם ה'חפץ חיים' בחזור מן הישיבה, ולפתע אמר לי מרן החפץ חיים: 'הבולשביקים לא הצליחו, עכשיו שחררו את הרב של סלוצק,  הלא הוא הגאון רבי יחזקאל, מסיביר'.

הדברים מצמררים. אמנם, לא היה בידיו של החפץ חיים לעשות מעשה ולהוציא את רבי יחזקאל מסיביר. אבל מחשבתו על ידידו הסובל ניצבה כל העת לנגד עיניו, ותפילותיו שנשא בעבורו קירבו את שחרורו של הרב אברמסקי מגיא הבכא שבסיביר הקפואה.

שמעת על צער וסבל של יהודי, מוכר לך ושאינו מוכר? אל תחשוב שאין בכוחך להושיע. התפלל עבורו, שפוך שיח מעמקי ליבך, התחבר במחשבתך תצערו, בקש במילים ספורות בנוסח שלך מאב הרחמים שירפאהו ויושיעו. זכור שאין תפילה ששבה ריקם.