הטור המאויר לפרשת תזריע מצורע: מי זורק כל כך הרבה בגדים לכביסה?!

אמר הרבי מסאטמר: "מזל שהבעל שם טוב המציא את השטריימל, אם לא כן הינו צריכים לשים סמרטוט על הראש ולהגיד שזהו הלבוש היהודי, כי הרי העיקר הוא להיות שונה מהגויים".

אם כבר מדברים על סמרטוט, חייבים למצוא פתרון להזנחה המחפירה של ה"כובע של חול". "אל תשליכני לעת זקנה"...  אחרי שהוא משרת אותנו כל כך בנאמנות, "ביום אכלני חרב וקרח בלילה", אנחנו מתפלאים שהוא נראה ככה?

תדעו לכם שהוא ממש מתבייש שאנחנו מניחים אותו ליד ה"כובע של שבת".

הרי לכובע של שבת אנחנו מתנהגים בכבוד מלכים. מרימים אותו בעדינות מתוך קופסא מרופדת המיוחדת אך ורק לו, מקפלים את הקנייץ' בזהירות מרובה, שחס ושלום לא יתקפל יותר מידי, מברישים אותו בהקפדה יתרה.

אבל עם ה"כובע של חול"?! מה יהיה איתו? כולו מקומט וכבר מזמן הוא לא נראה כמו כובע, והקנייץ'? כבר מזמן לא לבד! עם השנים נוספו מכל מיני כיוונים עוד כמה קנייצ'ים, עד שקשה להבחין מאיזה צד חובשים אותו.

שלא נדבר שאנחנו כבר ממש לא מתרגשים אם בטעות מישהו ישב עליו, אבל אם ישבו על ה"כובע של שבת"?  אנחנו רוצים לקיים "הבא להורגך השכם להורגו".

צריך לדעת דבר אחד, שכל "כובע של שבת" בסוף יהפוך גם פעם ל"כובע של חול"...

השורה התחתונה:

"הַשֹּׁכֵב בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת-בְּגָדָיו וְהָאֹכֵל בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת-בְּגָדָיו".

ולחשוב שפעם היה יום מיוחד שנקרא "יום כביסה"! פעם בשבוע היו הולכים, או יותר נכון הולכות, לנהר במסירות נפש, אותן נשים צדקניות, ויום שלם וגדוש היו משפשפות, סוחטות ותולות. משפשפות, סוחטות ותולות. זה נשמע כמו יום סיוטי במיוחד!

אבל הן התנחמו בליבם ושמחו, ואמרו – מזל שזה רק יום אחד.

והיום, כל יום כל היום הוא יום כביסה! למרות שאת מרבית פעולות הכביסה כגון: הסחיטה, השפשוף והייבוש חסכה לנו מכונת הכביסה. אבל מה עם הכמויות האינסופיות של הבגדים?

אחרי חול המועד אני רואה את אשתי מדלגת על ההרים, מקפצת על הגבעות של ערמות כביסה.

למה בכלל אנחנו צריכים כאלה כמויות של בגדים?

שאלתי פעם איזה אברך חרדי מבית, שיש לו, ברוך ה', משפחה ברוכת ילדים, איך אפשר לצמצם ב"מפגע" הזה שנמצא בכל אזור בבית – בחדר שינה, על הספה, בחדר ילדים, על השידה, במקלחת, ולא נדבר שיש עוד על החבל ובתוך מכונת הכביסה והמייבש!

הוא אמר לי: לי יש רק שני מכנסים. אחד למשך לכל השבוע, ואחד לשבת!

לרגע נחרדתי מהרעיון, אך לאחר שהתאוששתי, הבנתי שזה גאוני!

פתחתי את ארון הבגדים שלי, וראיתי שיש לי עשרה מכנסים שחורים! ובאמת, מתוכם - בכמה אני משתמש? אולי שלושה... אז בעצם, אחרי חשבון מהיר, הבנתי שעלי לוותר על מכנס אחד!

ומאז אני מאושר...

אני שומע את אשתי צועקת מאחד החדרים "די! מי זורק כל כך הרבה בגדים לכביסה?".

סוף סוף אני יכול להגיד בביטחון שלם שאני לא אשם!

שום דבר לא שלי! לי יש רק מכנס אחד! אני צועק בשמחה.

נ.ב

אל תנסו לעשות את השיטה של שני מכנסים אחד לשבת ואחד לחול על ילדים או תינוקות...

תאמינו לי, זה פשוט לא עובד.