הרבנית חגית שירה לפרשת תזריע-מצורע: במקום שנגמר השכל, שם מתחילה האמונה

בשתי ההפטרות לפרשות תזריע ומצורע מובאים שני סיפורים בעלי מוסר השכל עצום: ההפטרה לפרשת תזריע מספרת לנו על נעמן, שהיה שר צבא ארם. הוא היה איש גיבור חיל, גדול ומכובד מאוד, והוא היה מצורע. זו הייתה צרעת קשה שאי אפשר היה להירפא ממנה בדרך טבעית. נעמן, כמובן, פונה לכל רופא אפשרי, מנסה הכל. כל המשחות, הטיפולים, דיקור סיני, מוח אחד, לייזר, סי בי טי – אולי זה מהנפש....

אבל... כלום לא עוזר!

לנעמן הייתה משרתת, נערה יהודיה שהוא לקח בשבי מארץ ישראל, והנערה הזו ראתה כמה נעמן סובל עם הצרעת.

הוא איש מכובד, הוא צריך להיות נוכח בפגישות, טקסים, הפרצוף שלו צריך להיות מרוח בכותרות של כל העיתונים , ו... לא נעים... יש לו צרעת מכוערת, בהחלט לא נעים!

הוא היה מיואש, מצורע חשוב כמת!

הנערה השבויה מציעה לו לעזוב את כל הטיפולים והניסיונות, והיא מבטיחה לו: "יש נביא בישראל", והוא ממש מחיה מתים! הוא נמצא בשומרון, וקוראים לו אלישע הנביא.

נעמן היה כל כך מיואש... שווה לנסות.

התקופה הייתה תקופה של מלחמה קשה בין ישראל לארם, ונעמן פונה למלך ארם ומבקש ממנו שיפנה למלך ישראל, ויבקש ממנו שאלישע הנביא ירפא אותו.

ובאמת, מלך ארם פונה למלך ישראל. הוא מבקש ממנו, אפשר להגיד דורש ממנו, לרפא את שר הצבא שלו, נעמן!

מלך ישראל בטוח שזה תכסיס ועילה למלחמה נוספת. איך אפשר לרפא צרעת? איך? זו רק סיבה למלחמה! המלך קורע את הבגדים מרוב בהלה.

והנביא אלישע רואה ברוח הקודש את הכל. הוא שולח למלך הודעה, שישלח אליו את נעמן, והוא ירפא אותו מן הצרעת. "יבוא נא אלי וידע כי יש נביא בישראל".

נעמן באמת מגיע. הוא בטוח שהביקור שלו בארץ ישראל הוא מאורע מיוחד, הוא בטוח שכל העיתונים והשלטים בחוצות מלאים בברכות: "ברוך הבא שר צבא ארם...". הוא נכנס לארץ, ו – כלום! שקט ודממה, אף אחד לא מחכה לו.

המשלחת מתקדמת לעבר ביתו של אלישע הנביא. אולי בעיר? אולי כאן יקבלו אותי באיזה טקס מרשים? אבל... שקט. לא שלטים ולא טקסים.

נעמן מכוון את ה"וויז" עוד פעם, לראות שהוא לא התבלבל בדרך... והוויז מאשר, המשך בנסיעה. זה ממש מעצבן. אפילו ברחוב של אלישע הנביא, כשהוויז מראה לו: "בעוד מאה וחמישים מטרים תגיע אל היעד – שקט. לא שטיח אדום לא צופרים. כלום!

הוא מגיע אל הבית של אלישע הנביא. נעמן מייחל: נו, שלפחות ירד לקבל את פני! תארו לעצמכם, המזכיר של דונאלד טראמפ! אלישע הנביא אפילו לא יוצא אליו. וכשנעמן עומד לרדת מהכרכרה המפוארת, גיחזי – שהוא המשרת של אלישע הנביא – רץ אליו ואומר לו: "הנביא אלישע אמר שתלך לירדן ותטבול שבע פעמים, והצרעת תעבור. כל טוב".

נעמן מתעצבן! הוא כל כך מתעצבן! הוא חוזר עם כל הפמליה שלו, ומחליט שהוא לא טובל בירדן. ככה מקבלים את המזכיר של דונאלד? מה זה?! שיצא אלי לפחות, שיוציא לי מיץ תפוזים, קצת קרח, ברכה... שיעשה לי אברה קדאברה, משהו. חסרים לי נהרות בדמשק? "הלא טוב אמנה ופרפר נהרות דמשק מכל מימי ישראל"! מלחמה! מלחמה אני הולך לעשות פה!

והוא חוזר על עקבותיו. בדרך, המשרתים שלו מתחננים אליו. תנסה, נעמן, תנסה. מה אכפת לך? ניסית כבר הכל, אז תטבול שבע פעמים בירדן מה יש?

זה היה לו קשה.

אבל הוא עשה את זה. הוא הגיע לירדן, ונכנס לטבול. טבילה ראשונה, לא קורה כלום. טבילה שניה, נאדא. שום דבר. הוא לא רוצה להמשיך. הוא הוריד את הראש יותר מידי היום. אבל העבדים שלו מתחננים אליו. ובפעם השביעית...

"וישוב בשרו כבשר נער קטן".

הוא לא מאמין, כאילו עשו לו לייזר משמיים! כמו תינוק.

הוא חוזר אל הנביא אלישע, "ויָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל-הָאָרֶץ כִּי אִם-בְּיִשְׂרָאֵל...".

נעמן נרפא מהצרעת, אבל נרפא גם ממחלת הגאווה שהייתה לו.

הנביא מכופף אותו. אין טקסים, אין כבוד, הוא לא יוצא אליו אפילו. הוא שולח אותו לירדן, שיוריד שם את הראש שבע פעמים.

"ולקח לו למטהר... ועץ ארז ושני תולעת ואזוב...". אומר המדרש, מי שיש לו צרעת – מה תקנתו ויתרפא? ישפיל עצמו מגאוותו כתולעת וכאזוב שכולם דורכים עליו.

בואי נעבור להפטרה של פרשת מצורע.

בהפטרה של פרשת מצורע המצב בשומרון קשה מאוד. יש מצור, והרעב כבד מאוד. וכל העם זועקים לאלישע הנביא, ומבקשים ישועה. ובתוך המצב הכי גרוע, כשאין מה לאכול, הנביא אלישע מבטיח להם: "כה אמר ה', כעת מחר סאה-סולת בשקל וסאתיים שעורים בשקל – בשער שומרון". מחר בשעה כזו בדיוק, סאה סולת תעלה שקל, וסאתיים שעורים יעלו שקל.

זה הזוי!

ואתן יודעות מה? העם – מאמין! זה מרגיע את עמ"י, זה ממלא אותם תקווה, והם מחכים לישועה. ורק השליש של המלך, זה שיושב בשער המלך, צוחק. צוחק על הנביא, צוחק על כולם. כן, בטח. "הנה השם עושה ארובות בשמיים... היהיה כדבר הזה?". הוא לועג, הוא מזלזל. והנביא אומר לו: "בעיניך תראה, ולא תאכל...". ובאמת, המצב חסר סיכוי, אבל השם גדול, השם כל כך גדול!

תראי מה קרה.

היו ארבעה אנשים מצורעים, שהיו מחוץ למחנה ישראל. הם היו רעבים מאד... מה יאכלו? והם החליטו: נתגנב למחנה ארם, אולי נצליח לגנוב משהו לאכול. גם ככה אנחנו עומדים למות ברעב, אז אם יתפסו אותנו, יתפסו. מה יש לנו להפסיד?

הם מתגנבים למחנה ארם, והנה, פלא – המחנה נטוש! אין נפש חיה, בגדים פזורים, חפצים מושלכים, זה נראה כאילו ברחו מפה.

אהובות... מה באמת קרה?

באותו לילה, השם "הִשְׁמִיעַ אֶת-מַחֲנֵה אֲרָם קוֹל רֶכֶב קוֹל סוּס קוֹל חַיִל גָּדוֹל". משמיים, השם עשה קול רעש גדול, משמיים. הארמים נבהלו, הם היו בטוחים שמלך ישראל שכר צבא לבוא להילחם איתם. "וַיָּקוּמוּ וַיָּנוּסוּ בַנֶּשֶׁף...", מה זה נשף? שעת לילה מאוחרת.

הם ברחו, והשאירו הכל – סוסים, חמורים, אוכל, סולת, שעורים, בגדים, כלים.

ארבעת המצורעים חגגו, אכלו, שתו – והחליטו שזה לא יפה לאכול לבד. הם הולכים לבשר את זה למלך. ובאמת, העם היושב בשומרון זוכה לשפע עצום.

ולמחרת, כמו שהנביא אמר: "סאה סולת בשקל, וסאתיים שעורים בשקל בשער השומרון...".

איזה גדול השם...

והשליש? זוכרות את השליש?

כולם היו רעבים בטירוף, וכשהם שומעים שיש אוכל, הרבה אוכל במרחק קטן וערמות של בגדים וכלים, וכסף וזהב, כולם מנסים לצאת דרך שערי החומות. המלך מפקיד את השליש לעשות מעט סדר בבלגן, אבל השליש נמחץ ומת! כמו שאמר לו הנביא: "בעיניך תראה ולא תאכל...".

שתי הפטרות, שני סיפורים, עם מוסר השכל מדהים!

הסיפור של נעמן שר צבא ארם מלמד אותנו להנמיך, בלי גאווה. רק ככה אפשר לקבל רפואה, ישועה, זיווג... הכל! כשאת מנמיכה, את בעצם מקבלת את מה שהשם עושה איתך, וככה נולדת האמונה! זה מה שעשה אלישע הנביא לנעמן. תוריד את הראש! יש אלוקים, אתה כלום! העניין הזה של ההכנעה, הוא הסוד לקבלת ישועה.

ושני הסיפורים כל כך מתחברים. בהפטרת מצורע, כשהנביא מבטיח: "מחר סאה סולת בשקל וסאתיים שעורים בשקל" – רק מי שמבטל את עצמו, ומתבטל לאמונת חכמים, יכול להאמין.

"במקום שנגמר השכל, שם מתחילה האמונה", אומר הגאון מוילנא.

את מבינה? אל תנסי להבין הכל!

אחותי היא אחות בבית חולים, במחלקה קשה. הם רואים שם דברים קשים, ובאותה מידה הם רואים גם ניסים גדולים, מעל הטבע, וגם הרופאים הגדולים ביותר אומרים שם כל הזמן: אל תשאלו שאלות, כי אין תשובות! כי באמת, הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם, ואין מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל, וברגע אחד הוא יכול להפוך את הכל! וכשאדם מלא בשכל, והכל אצלו הולך לפי הטבע וההסכמות והתחזיות המאוד מאוד ברורות, הוא מפסיד! כי זה באמת מה שיהיה לו. אבל כשאת זורקת את השכל ואת מה שברור וצפוי, כשאת זורקת את זה, ופתאום זה ריק, ומה יהיה עכשיו? – אז נכנסת האמונה. נכנס השם יתברך לתוך הכל, וזוכים לניסים.

תשליכי להשם. השם גדול, השם ענק. ותזכי לישועות גדולות – זיווגים לרווקות, תינוקות למחכות, רפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל.

מעל הטבע. כי השם הוא כל יכול.