פרשת תזריע-מצורע
פרשת תזריע-מצורע: כדי לטהר צריך להיות טהור
מדוע מדגישה התורה את תפקידו של הכהן – "המטהר"? מה קרה לחסיד שהוכיח את עשירי העיר על משחקם, ומדוע לא הצליח להוכיחם בפעם השניה?
- הרב עובדיה חן
- פורסם א' אייר התשע"ז |עודכן
(צילום: shutterstock)
בספרו "בן איש חי" (דרושים), מדקדק רבנו יוסף חיים זצ"ל בלשון הפסוק "והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר" (ויקרא י"ד, י"א): מדוע הדגישה התורה הכהן "המטהר"? וכי במה הוא עוסק, אם לא בטהרת המצורע?
ומיישב בהקדים: מעשה בתלמיד חכם אחד שישב ולמד בבית המדרש בהתלהבות עד שעה מאוחרת בלילה. אחר שסיים לימודו, חזר לביתו כשכל העיר כבר שרויה בחשכה. והנה בדרכו, הבחין בבית מואר אשר מתוכו בוקעים קולות שחוק והוללות.
הדבר הכאיב את לבו, ולא יכול היה לחשות, וכשהוא מלא בקנאת ה' פרץ בסערה אל תוך הבית. לעיניו נתגלו עשירי העיר יושבים סביב השולחן ומשחקים בקלפים. ללא היסוס, עמד לפניהם והוכיחם בקול גדול, וכך אמר: "חבל עליכם שאתם מתעסקים בהבלים, שאת חייכם וממונכם מכלים, ואת תורתכם ותפלתכם מבטלים!".
דברים שיצאו מלבו נכנסו ללבם, והם הביעו חרטה וביקשו שיורה להם דרך תשובה. הגדיל לעשות אחד העשירים שלחש לחבריו: "עומדים אנו באמצע משחק, ולא ברור למי ילך הכסף שנמצא במרכז השולחן. כיון שתלמיד חכם עני הוא, ניתן לך את הכסף ונתפזר לביתנו, אולי הדבר יכפר על נפשותינו". בני החבורה, שאחרי דברי התוכחה כבר הכסף איבד מערכו בעיניהם, אספו את הכסף ונתנוהו לחסיד המוכיח.
אותו כסף היה לחסיד כמים קרים לנפש עייפה, שכן באותו זמן היה החסיד זקוק לו נואשות כדי להשביע נפש עולליו.
לאחר כמה חודשים, כלתה הפרוטה מכיסו של אותו חסיד, ואשתו דחקה בו להביא טרף לביתם. ייגע את מוחו במחשבות מאין יבוא עזרו, ואז נזכר לפתע במקום ההוא שמשחקים בו קלפים. אמר בלבו: "משחק הקלפים, קשה לפרוש ממנו. ודאי אנשים אלו חזרו לסורם הרע. אלך ואוכיחם, ויתנו לי כסף כמו בפעם הקודמת. כך כולם יהיו נשכרים: העשירים יכפרו על נפשותם, ואני אזכה בפרנסה קלה ומכובדת...".
ממחשבה למעשה, הגיע למקום בשעת לילה מאוחרת. כבר מבחוץ, שמע שאכן הם משחקים בקלפים כאשר היתה באמנה אתם, ועם כל הכאב, הזדחלה שמחה כל-שהיא ללבו... נכנס והתחיל להצליף בהם מוסר: "איך שוב חזרתם לסורכם, ולא התגברתם על יצרכם?!".
אך ראה זה פלא, בפעם הזאת, לא רק שלא שעו לתוכחתו, אלא שכעסו עליו מאוד שמפריעם במשחקם, וגירשוהו בבושת פנים.
בפנים זועפות ומבוישות הלך החסיד לרבו ותמה: "מדוע בראשונה דברי נפלו על אזנים כרויות, ובאחרונה גירשו אותי ולא חפצו בתוכחתי?". ענהו החכם: "הדבר פשוט. הכל תלוי מה המניע שלך – המצווה או הכסף. בראשונה, באת באמת כדי להוכיחם, מתוך קנאת ה' ומתוך רצון להדריכם בדרך ישרה, ו'כל מי שיש בו יראת שמים – דבריו נשמעים' (ברכות ו', ע"ב). אבל בפעם השניה, המניע שלך היה הכסף, ואדרבא, בלבך הרגשת נוח שהם ממשיכים בדרכם הרעה, ולכן דבריך נפלו על אזנים ערלות".
על פי תשובתו של הרב מבאר רבנו הגרי"ח את הדגשת התורה "הכהן המטהר". באה התורה ללמדנו, כי הגם שהכהן זוכה לאכול מבשר הקרבן של המצורע ומהמנחה הבלולה בשמן, עם כל זאת לא תהא כוונתו להנאת עצמו, אלא רק כדי לטהר את המצורע. עליו להיות הכהן המטהר – שמטרתו לטהר ותו לא, שכן אם כוונתו להנאת עצמו, לא יוכל להשפיע רוח טהרה על המצורע. וכבר נאמר "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" (מלאכי ב', ז').