על-פי דרכו

אמר החכם מכל אדם (משלי כב ו): "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". וכתב ´תוספות ר"י הזקן´ (קידושין ל.): ´חנוך לנער על פי דרכו´ – הרגילהו בדרך הראויה לו". יש לחנך את הילד על-פי דרכו שלו, ולא על-פי דרך האב.

כתב הגאון מווילנא (אורות הגר"א סעי´ א): "לפי דרך מזלו וטבעו תחנכהו ותרגילהו לעשות מצוות, ואז, גם כאשר יזקין לא יסור ממנה. אבל כשאתה מכריחו כנגד טבעו, עתה ישמע לך מיראתו אותך, אבל אחר כך בעת שיוסר עולך מעל צווארו, יסור מזה, כי אי אפשר לו לשפר מזלו".

במידה ואין מחנכים אותו על-פי טבעו, לכשיגדל, מתוך לחץ ותסכול יפרוק עול לגמרי.מעשה בהורה שבנו הידרדר ופרק עול לגמרי. הוא אמר בצער גדול: "הבן שלי יותר גרוע מבהמה!". האב סיפר שלא די שאין בנו לומד תורה אלא אף מסתובב ברחובות ומזיק לעוברים ושבים, ומשחית כל הנקרא בדרכו ללא שום הנאה או תועלת, אלא לשם השחתה גרידא. כמו כן, הבן מגיע הביתה בשעה מאוחרת בלילה ומפריע לבני הבית, קם מאוחר. ועם זאת, הוא דורש דרישות מתוך הרגשה שחייבים לו הכל.

וכבר אמרו חכמינו ז"ל: "קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם, יותר ממלחמת גוג ומגוג".

האב התייסר לעצמו ואמר: יתכן שאני אשם! דרשתי ממנו בתחילה את מה שאני דורש מעצמי, ולא השכלתי להבין שצריך לנהוג עמו כפי טבעו ומזלו וכח הסיבולת שלו.

כמו-כן, ישנם הורים שבקטנותם שאפו להגיע למשרה או למעמד מסוים, אך נבצר מהם להוציא זאת לפועל, ובכדי להשלים את החסר שנמצא אצלם, דוחקים בילד להשיג את אשר נבצר מהם, הגם שאין טבעו נוטה לזה כלל.

מעשה באֵם שבבחרותה חשקה נפשה במקצוע ההוראה, אך הדבר לא יצא לפועל. גמלה החלטה בליבה שאם היא לא הצליחה להגשים את שאיפתה, לפחות שבתה תגשים זאת. אך הבת לא גילתה עניין במקצוע זה. האֵם לא הרפתה ודחקה בה בכל דרך, והבת נאלצה לבסוף ללמוד את מקצוע ההוראה.

סוף דבר: הבת לא הצליחה בתחום זה, ונותרה ללא שום מקצוע כיון שאת שהאֵם חשקה, היא לא אהבה, ואת שאהבה נפשה, האֵם לא אפשרה לה. ועל-כגון זה אמרו: "יצא קרח מכאן ומכאן".