מחקר: "אלמנות ממשיכות לשמור על קשר עם בן זוגן המנוח, גם לאחר עשור"

מחקר חדש שנערך במרכז הבינלאומי לחקר אובדן, שכול וחוסן נפשי באוניברסיטת חיפה מצביע על כך שנשים שהתאלמנו בגיל צעיר ונישאו מחדש ממשיכות לנהל קשר רגשי עם בן הזוג שמת, במקביל לבן הזוג החדש.

"האבל משתנה, אבל אינו מסיים את מערכת היחסים עם הנפטר. גם בן הזוג הנפטר וגם בן הזוג הנוכחי הינם חשובים ומהווים חלק פעיל בחייה הרגשיים של האלמנה", מסבירים החוקרים.

הקשר עם בן הזוג המנוח מתעצם במיוחד במיוחד על רקע יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. "חשוב להבין שהשכול והאבל מובילים לשינויים במערכת היחסים עם הנפטר, אבל לא מסיימים את מערכת היחסים הללו. איזון ההיקשרות בין החיים למתים הוא חלק נורמלי מהחיים שלאחר אובדן", ממשיכים החוקרים להסביר.

המחקר הנוכחי מבוסס על מחקר שהתקיים לפני כעשור ובו השתתפו כ-90 אלמנות צעירות, חלקן שכלו את בעליהן במלחמות ישראל.

כעת, עשר שנים אחרי, חזרה תלמידת המחקר ל-15 מתוך הנשים שהשתתפו במחקר, 6 מהן אלמנות צה"ל, ובדקה את מערכת היחסים שלהן עם בן הזוג המנוח, לאחר נישואיהן.

מתוך 15 המשתתפות, יותר משני שליש נישאו מחדש במהלך העשור, עובדה שאפשרה להשוות בין מערכת היחסים עם הנפטר ובין מערכת היחסים עם בן הזוג הנוכחי. ל-8 מהנשים היו ילדים מבן הזוג המנוח, ול-11 מהנשים היו ילדים מבן זוגם הנוכחי.

המסקנה העיקרית שעלתה מן המחקר היא שהאלמנות, כולל אלה שנישאו מחדש, המשיכו לקיים מערכת יחסים עם בן הזוג שנפטר – מערכת יחסים שהייתה לא פחות אינטנסיבית מזו שקיימו עם בן הזוג החדש. עוד מצאו החוקרים כי מערכת היחסים עם בן הזוג הנפטר הוחזקה בלבבותיהן של בנות הזוג השכולות כקרובה יותר, חיובית יותר וקונפליקטואלית פחות

מסקנות המחקר תואמות את דברי חז"ל: "גזירה על המת שישתכח מן הלב". מן המחקר עלה כי ככל שחלף הזמן ניתן היה לראות שיפור בהסתגלותן, הקלת עוצמת האובדן והפחתה בהתעסקות אינטנסיבית באובדן לאורך הזמן.

יחד עם זאת, מן המחקר עלה כי הרגשת הקרבה והרגשות החיוביים כלפי בן הזוג המנוח לא השתנו ונשארו בעוצמה גבוהה. "ניתוח תהליך האבל הצביע על ירידה משמעותית לאורך זמן בהלם הטראומטי ובהתעסקות יתר עם אזכורים קונקרטיים של הנפטר, כמו למשל עם דמיון לאנשים שהזכירו אותו ואת מראהו", ציינו החוקרים.

ממצא חשוב נוסף שהסיקו החוקרים חשוב אף הוא: תפקוד האלמנה – בין חיובי ובין שלילי – בנקודת זמן מוקדמת של האובדן - לא מנבא את התפקוד בעתיד. כלומר: העובדה שאלמנות מתפקדות בצורה שלילית בזמן מוקדם לא אומרת בהכרח שהן יתפקדו טוב יותר בהמשך ולהפך, אלמנות שתפקדו בתחילה בצורה חיובית לא בהכרח יתפקדו בצורה זו בהמשך.

החוקרים ציינו כי "התברר שכל אלמנה התמודדה עם האבל והאובדן בצורה שונה ובדפוסי זמן שונים". עוד הוסיפו החוקרים ש"ממצאי המחקר שבים ולמדים אותנו שהאבל והזיכרון הם חלק מהותי מהתמודדות עם האובדן. הקשר שממשיך להתקיים עם הנפטר הוא נורמאלי ואף מסייע להתמודדות ולאפשרות להמשיך במהלך החיים".