טראומה: כשהגוף והנפש מתבקשים להתמודד עם אירוע מפחיד

מהי טראומה ומהי פוסט טראומה?

המונח טראומה נשחק כמטבע לשון עממית בה הופכת כל חוויה מסעירה ל"טראומתית". ע"פ ההגדרה המקצועית, טראומה מתרחשת כאשר אדם חווה איום של מוות או פגיעה משמעותית בגוף או בנפש שלו, או של אחרים בסביבתו. בסיטואציה טראומתית האדם חש פחד, חרדה ובייחוד הרגשת חוסר אונים טוטאלית. טראומה יכולה להופיע בעקבות מקרי שוד, אלימות, השתתפות בקרבות, תאונות דרכים, פיגועים וכל אירוע הנחווה כאיום ממשי.

טראומה היא כפצע. אם לא תטופל כראוי, הרי שהיא עלולה להידרדר ל"פוסט – טראומה", שהיא כפצע מדמם וכואב. הסובל מפוסט טראומה חווה מחדש את האירוע הטראומתי, החוויה הקשה עודנה חיה ובועטת בו על ידי זיכרונות קשים החודרים לשגרת החיים השלווה ומערערים אותה, כמו פלאשבקים והתעוררות מסיוטים בלילה.

דניאל החלים מפגיעה חמורה לאחר תאונת דרכים. גופו התאושש אט אט, אך נפשו נותרה פצועה ומיוסרת. הסיוטים רדפו אותו והקשו עליו להירדם. למחרת, היה הריכוז ממנו והלאה... לשוב לנהוג במכונית? הס מלהזכיר! הוא נמנע מכל פעילות או חוויה המזכירים את התאונה הטראומתית. מצפונו יסר אותו על שלא נהג בזהירות מספקת, והלקה אותו בהאשמות כגון: "אם רק היית מאט / בולם / מתבונן – האסון היה נמנע". רגשות האשמה כרסמו בו ונגסו באיטיות אך בעקביות מסוכנת בשמחת חייו ובאמון שלו בעולם ובעצמו. העצב הפך לבן לוויה קבוע באישיותו, כשמדי פעם פינה את מקומו לייאוש קר שהזדחל והתנחל בקרבו.

תיאור המקרה של דניאל הוא נחלתם של רבים מנפגעי פוסט טראומה הסובלים מ"ריביות רגשיות" הפוגעות באיכות חייהם. עיסת הרגשות השליליים מדרדרת אותם לא פעם לדיכאון. איבוד הביטחון באירוע הטראומה, ההרגשה שהקרקע נשמטת תחת הרגליים ואין עוד פינה יציבה ובטוחה – סודקת את מערך האמונות של הסובל מפוסט טראומה. במחשבתו נוצרות תבניות חשיבה מעוותות, המתריעות ומכריזות ש"העולם הוא מקום סכנה", "אין על מי לסמוך, אפילו לא על עצמך", "אין בך הכח להגן על עצמך". החשיפה לסכנה ממשית ללא התגוננות פוגעת גם ביחסי האמון של האדם עם הסביבה, וכתוצאה מכך מערכות יחסים ודרכי התקשרות נפגעים. הפגיעה מתבטאת הן באינטראקציה עם החברה והן עם המשפחה. היכולת לכונן מערכת קשרים אמינה ובטוחה נפגמת, והאדם נותר חשדן וספקן לגבי עצמו ולגבי הסובבים אותו.

נוסף על כך, לעיתים הסביבה לא מבינה את הסאגה סביב אירוע: "היה ונגמר", הם יאמרו, "מה עכשיו?". הם חשים תרעומת על הנפגע, ומעבירים מסרי האשמה סמויים וגלויים המעוררים כעסים ומתחים. כל אלו בנוסף להעדר האמפתיה והתמיכה מעצימים אצל הסובל את הפגיעות בכינון מערכת היקשרות בטוחה ובריאה.

 

שימור הטראומה: הישרדות במקום התפתחות

נתאר לעצמנו מטייל היוצא להרפתקה במעבה הג'ונגל, ומוצא את עצמו בפתע פתאום מול רעמת אריה ההולכת וקרבה. בתגובה אינסטינקטיבית הוא יפתח במנוסה חסרת נשימה, וכל מערכותיו: הקוגנטביות, הרגשיות והפיזיולוגיות יגויסו להישרדות קיומית. כל עוד הוא בזירת הסכנה, חושיו יהיו דרוכים לבריחה ולהימלטות בכדי להינצל. מיודענו שב בשלום אל ארצו ומולדתו מהג'ונגל הטרופי אך גם בשגרת החיים האורבנית הוא עדיין חווה את ההימלטות מהאריה. החוויה אצורה בו ועוצרת אותו מתפקוד תקין ומתפתח. הוא בהישרדות.

אף על פי שהטראומה חלפה ועברה, היא נצרבה בנפש, ולכן האדם, שלא במודע, חושב, מרגיש ופועל כאילו הסכנה כאן ועכשיו. מדוע? למה האדם משמר את חווית הטראומה וממשיך לתפקד מתוך דריכות והישרדות?

הסיבה לכך היא שהנפש חוותה איום וחוסר אונים, ובכדי שלא להיפגע שוב מאיבוד השליטה, היא מגנה על עצמה על ידי שימור החוויה. הנפש מזכירה לעצמה את הסכנה האורבת, היא דרוכה, עם "יד על הדופק" לקדם את פני הרעה שאולי, חלילה, תבוא. היא אינה מוכנה לחוש שוב את ההלם והבהלה, ולכן עומדת על המשמר.

 

ביטויי הזיכרון הטראומתי בשגרת החיים:

טראומה, כאמור, מהווה שבירה של חוקי החיים, שמיטת קרקע יציבה ובטוחה. לכן פגיעתה בדרך כלל מערכתית ובסיסית. נתייחס לשני תחומים משמעותיים בהם הטראומה מאותתת על המצאה ופורצת את מנגנוני הגנה:

1. פסיכותרפיה גופנית.

הפסיכותרפיה הגופנית היא זרם בפסיכולוגיה. להבדיל מגישות בפסיכולוגיה שהתמקדו בביטוי מילולי בלבד, הפסיכותרפיה הגופנית מחברת בין הביטוי המילולי לביטוי הגופני, בין הראש לשאר הגוף, מתוך התייחסות לאדם כהוויה שלימה. דרך תנועה, מגע, נשימה, ניתן להגיע לרבדים עמוקים של הנפש.

חווית טראומה נרשמת גם בדפוסים הגופניים. הרגשות אצורים בגוף ומשדרים אותות מצוקה המתבטאים, לדוגמא, בנשימה שטחית ולא עמוקה, ביציבה, בתנועה, במתח השרירים ובעוד תסמינים פיזיולוגיים אופייניים. ניתן לראות אנשים שכל חייהם במרוץ חסר נשימה, הולכים מהר מדי, נשימתם קצרה וחסרה, הכל מהר, מדי מהר... לא פעם זהו סוג של דפוס גופני המשמר חווית בריחה והימלטות. הדפוסים הגופניים מקובעים, וממשיכים לפעול כ"שריון גופני" המגן על הגוף מחוויית הטראומה. על כן, עיבוד טראומה ברובד המילולי בלבד, באמצעות שיחות ייעוץ וטיפול, אינו נוגע בשורש, ומומלץ להיעזר בכלי הפסיכותרפיה הגופנית.

2. חלימה.

אחד המקומות השכיחים בהם צף תת המודע המודחק, הוא חלום. בעת השינה, מנגנוני ההגנה "נרדמים בעמדת השמירה", והזיכרונות הקשים עולים בחלימה. נפגעי טראומה מרבים לחלום על האירוע ולחוות אותו בעוצמות משתנות. בתחילה, האירוע נחלם כפי שהתרחש במציאות, והחולם חווה שוב את חוסר האונים והסכנה הקיומית, אך עם הזמן, הנפש מעבדת את הטראומה בחלימה ואט אט החלום מתרכך ותחושות האימה והמצוקה פוחתות בהדרגה אצל החולם.

לאחר אירועי ה-11 בספטמבר בארצות הברית – קריסת מגדלי התאומים, נפגעי טראומה שניצלו או חוו את הפיגוע הזוועתי דיווחו על דפוסי החלומות שלהם, לדוגמא: פקח טיסה של אחד המטוסים שהתרסקו תאר חלומות אימה מסייטים, בהם הוא צופה במטוס המתרסק. לאחר פרק זמן הוא דיווח על שינוי בדפוס החלום. בשלב זה, הוא מצליח בחלומו להושיט יד ולמנוע מהמטוס להתפוצץ. תחושת חוסר האונים המבעיתה התרככה, כביכול יש לאל ידו לפעול ובכך להרגיש תחושת הגנה ומסוגלות, זאת למרות הידיעה שאין באפשרותו להחזיר את גלגל החיים ולשנות את המציאות. תחושת השליטה ועצירת הטרגדיה בחלום העניקה לו ריפוי ושיקום רגשי.

 

מטראומה להחלמה:

הטראומה מנפצת את מסגרות החיים הבטוחות והמגנות. לאור זאת, שיקום מטראומה הינו תהליך מורכב, מייסר וארוך. כמו כן, חשוב לדעת כי יתכן שהטיפול לא יביא להחלמה מלאה אלא, ישפר את איכות חייו של המטופל, ויאפשר לו חזרה לשגרת חיים ממוצעת.

בניסיון להחיש מזור לנפגעי טראומה, מתפתחים ונחקרים מגוון כלים ושיטות לטיפול. נציע מספר דרכים לסיוע ושיקום. יחד עם זאת, נדגיש כי מפאת קוצר היריעה ואורך הידיעה, לא נציג את מכלול האפשרויות לטיפול, ועל כל מטפל לבחון את כלי הטיפול הרלוונטיים למטופל.

פסיכו-הדרכה:

טראומה, בעיקרה, היא חווית חוסר אונים פתאומית. שחזור החוויה מציף באדם שוב אותן התחושות. לפיכך, הידיעה שמנגנוני ההגנה המשחזרים את חווית הטראומה הם תגובה נורמלית למצב הלא נורמלי, יש בכוחה לעזור למטופל. ההבנה כי מדובר במערך נפשי מתוכנן שנועד להגן על הנפש מעניקה לו שוב את תחושת הביטחון, שהתהליכים הגיוניים וצפויים. המטופל יקבל תוקף לרגשותיו, ויפנים כי הצפת הרגשות אינה מעידה על כאוס מחודש, אלא היא מכוונת ומתבקשת במצב הנתון.

בנוסף, הטראומה פורצת את גבולות החיים התקינים, ומותירה את חותמה אצל נפגעיה גם בפריצת גבולות רגשיים. הם חיים בכאוס רגשי ותפקודי, המתבטא לעיתים בהתפרצויות כעס, קושי בארגון סדר יום, ועוד. בשל כך, חשוב שהמטופל יארגן לעצמו מסגרת חיים קבועה, לדוגמא: זמן לעבודה, זמן למשפחה, זמן לפעילות גופנית וכדו'. יש לתחום כל פעילות בזמן קצוב ולהגדיר התחלה וסוף. גבולות. תפקוד בתבנית חיים קבועה מעביר מסר למח שלאירועי החיים יש נקודת פתיחה ונקודת סיום, עצירה. מכוח זה יוכל האדם, בהדרגה, לשלוט ולהגביל את פרצי רגשותיו.

פסיכותרפיה גופנית:

הפסיכותרפיה הגופנית מהווה ענף מסועף ומתפתח מתחום הפסיכולוגיה. להלן מספר דרכים הנשענות על אסכולה זו, שנמצאו יעילות לטיפול בטראומות, ובכלל.

מטרת הטיפול היא למוסס את ה"שריון הגופני" המשמר את הטראומה בגוף ובנפש. לשם כך נעורר אצל המטופל מודעות גופנית, הקשבה והתבוננות לדפוסי גופו שלפני הטראומה ולאחריה. נשוב עם המטופל אל דימוי הגוף שלפני הטראומה כמו: הטית הראש, קצב הליכה, יציבה, טון דבור, שרירי הפנים וכו', זאת לעומת השריון הגופני הנוכחי שלאחר הטראומה כמו: נשימה, מתח שרירים ויתר הסימפטומים הפיזיולוגיים המבטאים את הרגשות העצורים-אצורים. שיבה אל נקודת שחזור של דימוי הגוף לפני הטראומה ואתחול מחדש של המערכת הגופנית תסייע לפוגג את הרגשות המקובעים בגוף, ובתהליך מקביל – גם בנפש.

כלי תרפויטי נוסף שיעילותו הוכחה הוא הצחוק. אין מדובר, חלילה, על הוללות או ליצנות אלא על חוויה חיובית, שמחה ומשוחררת, פריקת רגשות בקלילות ובנעימות, המאפשרת לאדם תפקוד מיטבי מבלי להימחץ תחת מאורעות החיים התובעניים (ולעיתים טובעניים...).

זאת ועוד, נמצא שהצחוק אינו רק כלי טיפולי, אלא גם מדד אבחוני. צחוק ושמחה בשגרת היום יום מעידים על תהליך החלמה מחוויית הטראומה. אמנם, יתכן שהאדם ימשיך לחוות כאב וסבל, אך לא במינון משתק. הוא אינו חווה את הטראומה כביום היותה, אלא משתחרר אט אט ומסוגל לראות בעולם גם מקום שמח ובטוח, נעים ואפילו משעשע.

חלימה:

החלום הוא כעין צלצול פעמון מעורר, מתריע ודורש שימת לב למצוקה המודחקת עמוק בנפש. הואיל והחלומות מהווים כר נרחב ומסייט, בו משוחזרת הטראומה, פותחה טכניקה טיפולית המכונה "טיפול בחזרה על תמונות החלום", ובה המטופל שסובל מסיוטים מתבקש לחשוב על סיום חיובי לחלומות שלו. דהיינו, מיד כשהוא קם בלילה מהסיוט, והמודע שלו מתעורר לפעולה, הוא ממשיך את החלום-הסיוט ומביאו להפי-אנד. טכניקה זו פשוטה, ועם זאת יעילה מאד. ניתן גם לבקש מהמטופל בסשן הטיפולי לשחזר כמה שיותר פרטים מהחלום, ולהביאו אל הסוף הטוב.

לסיכום, ההמלצות לטיפול בטראומה שהוצגו במאמר זה:

• פסיכו - הדרכה:
•  . הסבר התהליך למטופל
• . בנית גבולות ותבניות בשגרת היום יום.
• פסיכותרפיה גופנית:
• . מודעות גוף – חזרה לדימוי הגוף קודם הטראומה.

 2. צחוק

• חלימה: הבאת החלום אל הסוף הטוב – בעת היקיצה או בשחזור החלום.