10 עובדות מנחמות על מעלתם העצומה של חללי מערכות ישראל

1. חללי מערכות ישראל נמצאים בדרגה גבוהה בגן עדן: יהודים שנהרגו על קדושת שמו יתברך זוכים להגיע לדרגה גבוהה ביותר בגן עדן, וכך נאמר: "מקום שהרוגי מלכות עומדים אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם". (בבא בתרא י', ע"ב)

2. "יש בהם קדושה גדולה": הזוהר הקדוש מתאר את דרגתם הגבוהה של הרוגי המלכות: "... ונוסע מהיכל זה ונכנס בהיכל הרביעי, ושם כל אלו אבלי ציון וירושלים, עם כל אלו שנהרגו על ידי עמים אחרים, כי אלו שנהרגו על ידי עמים אחרים יש בהם קדושה גדולה עד שנשמותיהם  עולות למ"ן וממשיכים אורות הגבוהים שבהיכל זה, והם זוכים בהם, וגם אבלי ציון וירושלים מחוברים עמהם..." (זוהר, בראשית ב יז)

3. דמויותיהם של חללי ישראל חקוקים על לבושו של הקב"ה: בהמשך דברי הזוהר מובא: "ומשיח בגן דוד נכנס להיכל זה ולובש לבוש ובו רשומים צורותיהם של כל אלו שנהרגו על ידי הגויים. אחר כך ממשיך המשיח אל הקדוש ברוך הוא ונחקקת צורתו של ההרוג לתוך לבוש המלכות של הקדוש ברוך הוא". רבותינו מבארים כי את לבוש זה עתיד הקדוש ברוך הוא ללבוש כדי להתנקם בגויים, ועל כך נאמר "ידין בגויים מלא גוויות", כלומר, הקדוש ברוך הוא ידון את הגויים בלבוש מלא גוויות".

4. אף יהודי שחטא ונהרג על קידוש ה' - זוכה לדרגה הגבוהה: אף יהודים שלא זכו לקיים מצוות בחייהם ולקדש את ה', זוכים להגיע לדרגות גבוהות בעולם הבא. הרמב"ם ב"איגרת השמד" מבטיח כך: "ואיש שיזכהו הא-ל לעלות במעלה עליונה כזאת, כלומר שנהרג על קדושת השם, אפילו היו עונותיו כמו ירבעם בן נבט וחבריו, הוא מעולם הבא".

(צילום: shutterstock)

5. זוכים להיקרא "חסידים" ו"עבדי ה'": הרד"ק אף הוא מסביר כי הנהרגים על קידוש ה' זוכים ונקראים "חסידים" ו"עובדי ה'". על הפסוק: "זרקו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים, בשר חסידיך לחיתו ארץ" מסביר הרד"ק כי: "כיון שנהרגו על ידי האויבים, אף שהיו רשעים וחייבי מיתה, נתכפר להם ונקראו עבדיך וחסידיך".

6. מצוות קידוש ה': הרמב"ם ב"איגרת השמד" מבאר את גודל המצווה, ומרחיב כי אם הייתה בפני עשרה מישראל היא נחשבת לקידוש ה' ברבים: "אם ייהרג -כבר קדש את השם... ואם היה בעשר מישראל כבר קדש את השם ברבים, כמו חנניא מישאל ועזריה ודניאל,  ועשרה הרוגי מלכות, ושבעת בני חנה, ושאר ישראל הנהרגים על קדושת השם, הרחמן יקום נקמת דמיהם בקרוב, ובעדם נאמר (תהלים נ') "אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח", ואמרו חז"ל: "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה וגו'", "השבעתי" - בדורות של שמד, "בצבאות" - שעשו לי צביוני ועשיתי צביונם, "או באילות השדה" - ששפכו דמם עלי כדם צבי ואיל".

7. השל"ה פוסק כי יש לברך על המוות בשמחה על מצוות קידוש ה': "ונראה בעיני מי שבא לידו קידוש השם ומקיים מצות עשה... אז קודם שיהרגוהו יברך בשמחה ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקדש שמו ברבים, כדין הרבה מצות עשה שמברכין על קיומן".  השל"ה מסתפק האם יש לברך בכל מצב או רק כאשר מסירות הנפש היא בפני עשרה.

8. רבנו יונה מבאר כיצד יכול כל אדם להגיע לדרגה נשגבה זו, של קידוש ה': "בשעה שאדם קורא קריאת שמע ומגיע לפסוק ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, יעלה על לבבו מה שאמרו רז"ל,  אפילו נוטל את נפשך, וישעבד את נפשו לשם יתברך, ויגמור במחשבתו למסור נפשו על קדושת השם יתברך וליהרג עליו, ותחשב לו לצדקה כאילו נהרג על קדושת השם". (איגרת התשובה, יא)

9. הרוגי מלכות אינם מרגישים את צער המיתה: ידוע בשם המהר"ם מרוטנבורג כי כל מי שמוסר עצמו על קידוש ה' אינו מרגיש שום כאב וייסורין בשעה שנהרג... אשריהם ישראל".

10. תפילה לנקמת דמם של הנרצחים: כאשר מזכירים שמו של קדוש, נוהגים להוסיף: "ה' יקום דמו". בכך אנו מתפללים לבורא העולם שינקום את נקמתנו.

יהודים מאמינים אינם זקוקים ליום מיוחד בשנה על מנת לזכור את הנופלים. מדי שבת לאחר קריאת התורה, להוציא שבתות ספורות, נאמרת בבית הכנסת תפילת "אב הרחמים. תפילה זו חוברה בזמן הפרעות של מסעי הצלב, ותוכנה הוא בקשה מהקב"ה לנקום בגויים על הדם הרב שהם שפכו:

נוסח התפילה: "אב הרחמים, שוכן מרומים, ברחמיו העצומים, הוא יפקוד ברחמים, קהילות הקודש שמסרו נפשם על קדושת ה', מנשרים קלו, מאריות גברו, לעשות רצון קונם וחפץ צורם, יזכרם אלוקינו לטובה עם שאר צדיקי עולם, ויקום נקמת דם עבדיו השפוך, ככתוב בתורת משה איש האלוקים: "הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו". ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמור: "ונקיתי דמם לא נקיתי וה' שוכן בציון", ובכתבי הקדש נאמר: "למה יאמרו הגוים איה אלוקיהם, יוודע בגויים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך", ואומר: "כי דרש דמים אותם זכר, לא שכח צעקת ענווים", ואומר: "ידין בגוים מלא גויות, מחץ ראש על ארץ רבה. מנחל בדרך ישתה, על כן ירים ראש".

אנא קראו פרקי תהילים לעילוי נשמתם של חללי מערכות ישראל, לנחמת המשפחות ולקירוב הגאולה השלמה.

מזמור ט"ז

(א) מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי קל כִּי חָסִיתִי בָךְ. (ב) אָמַרְתְּ לה' ה' אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ. (ג) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם. (ד) יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי. (ה) ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי.  (ו) חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי. (ז) אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי. (ח) שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט. (ט) לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח. (י) כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת. (יא) תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.

מזמור מ"ט

(א) לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר. (ב) שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים הַאֲזִינוּ כָּל יֹשְׁבֵי חָלֶד. (ג) גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן. (ד) פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת. (ה) אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי. (ו) לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲו‍ֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי. (ז) הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ. (ח) אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ. (ט) וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם. (י) וִיחִי עוֹד לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת. (יא) כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם. (יב) קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹר וָדֹר קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת. (יג) וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ. (יד) זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה. (טו) כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וצירם [וְצוּרָם] לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ. (טז) אַךְ לאלוקים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה. (יז) אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ. (יח) כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ. (יט) כִּי נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ וְיוֹדֻךָ כִּי תֵיטִיב לָךְ. (כ) תָּבוֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר. (כא) אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ.