נתינה מולידה אהבה: מה עושה אב שמרגיש שאינו אוהב את בנו?

אל רב המתעסק בחינוך הילדים בא יהודי ופתח את סגור ליבו: "בתקופה האחרונה גיליתי משום מה כי אני לא אוהב את הבן השלישי שלי, וקשה לי לחיות עם ה'גילוי' הזה. האמת היא שבדיעבד אני לא כ"כ אוהב אותו כבר מאז שנולד, אך עד עתה לא הצלחתי להישיר מבט אל הבעיה, והדחקתי את הנושא באדיקות, תוך שאני משקר לעצמי שכאילו אני כן אוהב אותו, כי איך אפשר אחרת? אך לאחרונה הנושא צף בצורה כזו, שברור לי מאוד שאני פשוט... שונא אותו. איך אשלים עם מציאות כזו?!". אשתו, שהייתה נוכחת בפגישה, הוסיפה: "אני אמנם אינני שונאת אותו, אבל קשה לי מאוד לאהוב ילד כזה, ושנינו די כועסים על עצמינו על המצב הזה".

הרב דסלר, בספרו "מכתב מאליהו" מציג עקרון ברור: כאשר אדם נותן לשני – הוא נקשר אליו. בין אם ירצה ובין אם לאו! כאשר אבא משקיע בבנו, לדוגמה עוזר לו להתלבש בבוקר, חוזר איתו על החומר הלימודי, משחק איתו, נוטל אותו לטיול קצר ובאופן כללי מעניק לו, הרי שנתינה זו מולידה אהבה. הדבר אמור גם לגבי אדם אחר שנזכה להעניק לו. ככל שניתן יותר – נתקשר יותר! כמובן שכאשר עושים זאת לילד מיוחד בבית, חובה לדאוג ששאר הילדים לא יקנאו, ובזה צריך לנהוג בחכמה יתירה. את העצה הנפלאה הזו העניק הרב לזוג ההורים שביקשו את עצתו.

לאחר זמן פגש הרב את היהודי ההוא, וזה הצהיר שאומנם יש לו עוד הרבה מה לעבוד, אבל לפחות הוא מרגיש שהוא פחות שונא את הילד, עצמו ובשרו. זאת אומרת שה"תרגיל" עבד היטב.

לא חלף זמן, ואותו ילד החל להרגיש לא טוב. בבדיקות שנערכו לו התגלה, ל"ע, כי הוא חולה בלוקמיה ה"י. ההורים החלו בסדרת טיפולים קשים, כאשר לאחר מכן הילד הבריא, ב"ה, וחזר לעצמו.

במפגש אקראי לאחר מכן ראה האבא את הרב, ואז כבר הצהיר הצהרה ברורה: "היום אני אוהב את הילד הזה יותר מכל ילד אחר בבית!". מדוע? התשובה פשוטה – הורים אלה העניקו לילד במשך תקופת המחלה את כל מה שניתן לתת. הם הרי ראו אותו במצבים הכי קשים. נתינה זו הולידה אהבה אמיתית.

הדברים אמורים גם ביחס הפוך. כל אבא ואמא מתרגשים כאשר הילד הקטן חוזר מהגן ואומר: "הנה ציור שציירתי במיוחד בשבילכם". הרי באופן אוטומטי נחבק וננשק אותו במלוא העצמה, ונראה לו כמה שאנו אוהבים אותו. ולכן כהורים, אנו צריכים לדעת לצאת מידי פעם "מחוץ לקופסה". להעניק לילד הרגשה טובה בדמות פרס קטן שיהיה רק לו, והוא יבין שאבא קנה את זה רק בשבילו. הרגשה נפלאה זו של הילד תחזיר להורים נתינה כפליים, בדמות ציונים טובים בבית הספר, או פתקי נחת למכביר. ילד כזה הרי רוצה מאוד לשמח את הוריו.

הרב אפרים אורשלימי הוא מנהל ת"ת "פרי תואר" – אלעד.